אין לאן לברוח פרק שלושים

אין לאן לברוח- פרק שלושים
•מיתר•
נקשתי בדלת הבית של סהר, ותוך כמה דקות הוא פתח.
"שלום." הוא אמר והאריך את המילה, וסימן לי להיכנס אל תוך ביתו.
"מור?" שאלתי בבלבול כששמתי לב שהוא ישב על הספה ברישול.
"מצטער על זה, שמתי לב שהוא ממש אוהב להתנחל." סהר מלמל נעמד מאחוריי, לחש לאוזניי ויכולתי להרגיש את חום גופו.
"אל תדאגו… אני לא אפריע לכם להתנשק ולפתח… האמ, כן." מור מלמל בחיוך שמח.
"בן זונה."
"פאק יו." אני וסהר אמרנו באותו זמן והספקתי לקפוץ על הספה של סהר ששם מור שכב. מרוב הבהלה שאני אפגע בו, הוא נפל מהספה ככה שקיבלתי את כל המקום.
"לעזאזל איתך." הוא צעק לי ונתן לי מכה ברגל.
"כלב." הוצאתי לו לשון והוא התרומם מהרצפה. הדלקתי את הטלוויזיה בלחיצת כפתור, והיא נדלקה על אמ.טי.וי. מור חייך והתלחיל לזמזם את השיר שבדיוק נשמע.
"שתוק." קראתי לעברו בארסיות והעברתי לערוץ שהייתה שם סדרה שאהבתי.
"נו, אז למה איחרת?" סהר קפץ על הספה, ושילב את רגליו על ברכיי.
"הו, אני איה ועוד כמה בנות ארגנו את אולם בית הספר בשביל הנפש שיהיה עוד שבועיים." משכתי בכתפיי בתמימות, ועיניו של מור התרחבו.
"הופה, נשף, את מי את מזמינה?" הוא שאל בתחכום וגרם לי להביט בו בחיוך ציני.
"האמ…" מלמלתי והסטתי את מבטי לעבר סהר שחייך לכיווני.
"אל תחשבי עליי כעל אופציה, כנראה שאני אצא עם אחותי החורגת." מור מלמל במשיכת כתפיים.
"יש לך אחות חורגת?" שאלתי בהפתעה ובחיוך.
"אם היא לא הייתה… הייתי עושה אותה." הוא אמר בחיוך ונשך את שפתיו.
"אתה סוטה."
"אני יודע." הבטתי בו בכיווץ גבות. התעלמתי מדבריו ופניתי לסהר.
"אתה תבוא איתי?" שיחקתי עם שרוכי הנעליים של סהר.
"למה לא?" הוא הסכים במשיכת כתפיים. הבטתי חזרה לטלוויזיה, והרשיתי לעצמי לשקוע בתוך הסך ולקולות המדברים בטלוויזיה לצפצף באוזניי.
'זה לא באמת משנה כמה רחוק אתה. אתה עדיין אתה… אדיב, נאמן, מי שבמבט אחד יכול לשכנע אותי שאני לא משוגעת. זה הסטפן שהתאהבתי בו וזה הסטפן שיכול להחזיר אותי." הדמות הנשית אמרה.
"הו" פלטתי אנחה חולמנית, ומור עיוות את הפרצוף שלו.
"מה?" שאלתי בבלבול והוא גלגל את עיניו.
"איך התאהבת בקיטשית הזו?" מור פנה לסהר, שמיד הסמיק ומיהר לזרוק עליו כרית.
"סתום כבר." הוא קרא לעברו, העביר בי מבט מהיר וחזר להביט במסך. חשתי את לחיי מסמיקות, ונתתי לשערי להסוות אותן.
"הו, אני מבין מה קורה פה." מור צחקק בהתגרות, "היה בניכם משהו אתמול בדייט, הא?"
"מה?" שאלתי בתמימות.
"משחקת מכחישה, הא?" הוא שאל עם אותו מבט מתגרה.
"הו, אלוהים, רק תשתוק." גנחתי בתיסכול ואני וסהר החלפנו מבטים.
"לך, לך לאבישג הזאת שלך." סהר סינן מבין שיניו לעבר מור, שרק צחקק והסיט את מבטו לטלוויזיה.
"אה, קוראים לה אבישג?" שאלתי בחיוך חמוד. "אני שמעתי עליה פעם אחת, או ראיתי אותה אבל אני לא ממש זוכרת. אבל היא אחת בבנות שעוזרת לנו עם הנשף."
"אמרתי לך כבר, אם לא אחותי החורגת, הייתי עושה אותה." מור מלמל בחולמניות והשעין את ראשו אחורה על מושב הספה. רק עכשיו שמתי לב שהוא עדיין יושב על הרצפה.
"אני תקועה עם סתום." מלמלתי באנחה מתוסכלת, וסהר התרומם והתיישב לצידי כשהייתה סצנה של נשיקה בין שני דמויות בסדרה שעד כה צפינן בה.
"עכשיו מדברים," מור הביט בי ובסהר, שהניח יד סביב כתפי והנחתי את ראשי על כתפו.
"רק תשתוק כבר." זרקתי לעברו ומור רק קרץ לי, וחזר להביט במסך.
*
"את יכולה לחזור לבד?" סהר ליווה אותי לדלת הכניסה של הבית.
"ברור שהיא תסדר לבד. תפסיק לדאוג לאשתך." מור ענה במקומי, וזרקתי לעברו מבט מת. סהר גלגל את עיניו, כשלחייו נהפכו לצבע וורד וניסה להסתיר את זה בכך שהביט למקום אחר.
"כן, אני אסתדר." משכתי בכתפיי. "נדבר." מלמלתי והוא כרך את ידיו סביב מותניי לחיבוק דיי רפוי. לפפתי את ידיי סביב צווארו, ואחרי כמה שניות אני הייתי הראשונה להתנתק מהחיבוק.
"תתקשרי אליי אם קורה משהו." הוא נשק למצחי, לפני שמור הספיק למשוך אותו הרחק.
"ילד זבלה." שמעתי את סהר צועק למור וצחקקתי לפני שעזבתי. פסעתי לכיוון ביתי.
הטלפון צלצל, והוצאתי אותו מכיס המכנס שלי. שמה של אמי הופיע על המסך.
"היי מתוקה, איפה את?" אמי שאלה בדאגה. מור נשאר לישון אצל סהר אחרי שהוריו יצאו לחול ואבישג נתקעה עם חברות בבית למסיבת פיג'מות.
"הייתי אצל סהר, אני בדרך הביתה." הודעתי והיא המהמה.
"אז באמת קורא בניכם משהו." היא מלמלה בלחש אך יכולתי לשמוע.
"ביי מאמו." קראתי לתוך הטלפון, וניתקתי את השיחה.
*
"היי," קראתי ונכנסתי לתוך הסלון. קפאתי ברגע שראיתי מי ישב שם.
"היי," אביו של דביר נופף לי בחיוך, והחזרתי לו אחד מזוייף.
"מה קורה פה?" שאלתי בחשד, ואבי ישב בכורסה לא כל כך מרוצה מהנוכחות שלו.
"אני ואביו ניהלנו שיחה קצרה על מה שקרה בעבר, חשבנו על לפתוח דף חדש." אביו של דביר ענה לי, וזה הרגע ששמתי לב שדביר גם נוכח. "וכך גם את ובני."
"סליחה?" קראתי התוקפנות. "אין שום סיכוי שזה יקרה."
"גברת צעירה, אני בקלות מאוד יכול להכניס אותך למוסד לעבריינים ולהמציא את זה שאת מעשנת סמים, ולספר להם שאת שכבת עם שלוש." מר. אלפסי פסע לעברי ולחש באיום.
"לצערך, השמועות הן לא אמיתיות." לחשתי גם אני.
"אני יכול בקלות להפוך אותן לאמיתיות. דביר ידאג שהן יהיו אמיתיות. הוא תמיד ימצא דרך" הוא מלמל בשעשוע, וזה הרגע שחטפתי עצבים ודפקתי לו ברכיה. הוא התקפל והתיישב חזרה על הספה.
"את מפגרת?" דביר צרח עליי והתקרב לאביו.
"תקרה לזה הגנה עצמית. רק תנסה עוד פעם אחת לגרום לי להתחבר עם דביר בלי רצוני, ואני אדאג למרר לך את החיים." לחשתי לעבר האיש הזקן שהתקפל לי על הספה, והמשכתי לעמוד מולו בחיוך גאה. הטלפון שלי צלצל ושמו של סהר התנוסס על הרקע.
"הלו," מלמלתי לתוך הטלפון וניסיתי להתעלם מהמצב.
"מיתי, הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה והנהנתי בראשי, אבל אז נזכרתי שהוא לא רואה אותי.
"כן," מלמלתי במהירות.
"אני זה שאמרר לך את החיים." מר. אלפסי קרא לעברי, כשהוא התאושש מהמכה. "מעניין מה תגידי למשטרה על הכנסת ברכייה לאיש זקן."
"אני אגיד הגנה עצמית, עכשיו עוף אתה והבן שלך מהבית שלי."
"כשאנשים יובילו אותך למוסד, ואת החבר שלך שהרביץ לקטין לכלא, אני זה שיצחק לך בפרצוף.",
"מעדיפה שתצחק לי בפרצוף מאשר לבלות עוד רגע אחד עם הבן שלך שהמציא את כל השמועות המזורגגות האלה." קראתי בעצבנות ועקפתי אותם לכיוון הדלת. "אבא, אני יוצאת. תודיעו לי כשאנשים לא רצויים יעופו מפה." יצאתי במהירות מהבית, ופסעתי לכיוון ביתה של איה.
"מיתר, מה קורה שם?" סהר שאל בקול לחוץ.
"דביר זה מה שקורה. הוא החליט להביא את אבא שלו אליי לאיים עליי שאם אני לא אתחבר חזרה עם דביר, ואאשר את כל השמועות כאילו אני באמת עשיתי הכל, הוא ימציא את זה שאני מעשנת סממם כדי שאני אכנס למוסד ובגלל שהרבצת לדביר הוא יגרום לזה שתכנס לכלא."
"אין להם בכלל הוכחות."
"דביר זה כמו כלב בקשר לאבא שלו. אם אבא שלו זורק לו קל, הוא לא יהסס לרוץ אחרי זה, אני לא אתפלא אם ההוכחות כבר מוכנות." מלמלתי בזלזול.
"מיתי, אין סיכוי שאת עושה את זה." סהר אמר באזהרה, "ותעשי אחורה פנה ותבואי לבית שלי, איה בדייט עם ניב."
"איך אתה יודע שאני בדרך לאיה?" שאלתי בבלבול.
"אני מכיר את הראש שלך," הוא מלמל בתמימות ויכולתי לשמוע את החיוך שלו מבעד לקו.
"בכל מקרה, אם אני לא אעשה את זה אתה תכנס לכלא." מלמלתי באנחה קטנה והסתובבתי לכיוון הנגדי בשביל ללכת לבית של סהר. "על זה שהרבצת לקטין."
"אני מעדיף להכנס לכלא מאשר שתתחברי עם הזין הזה." הוא קרא בעצבנות כשהזכיר את דביר, ונאנחתי.
"אני בדרך עלייך ונדבר על זה?" שאלתי כששמתי לב לבית של סהר בטווח עיניי.
"סבבה,"
"ותשאיר את הדלת פתוחה." קראתי לפני שהוא ניתק.
"היא תמיד פתוחה." הוא גיחך, ולאחר כמה שניות נשמע הצפצוף שמסמן שהקו התנתק. את שאר הצעדים עשיתי בריצה קלה לעבר הבית של סהר, פתחתי את הדלת שהייתה פתוחה -כמו שסהר אמר- טרקתי אותה מאחורי ופסעתי בסערה לעבר הספה.
"מה קורה?" סהר שאל בבלבול ובדאגה, והתרומם מהספה.
"איזה עצבים, אני עוד אהרוג מישהו." נהמתי ופסעתי במעגל.
"היי, תעצרי." סהר מלמל ברוגע ותפס בידי, מונע מימני לעשות עוד מעגלים. "את עושה לי סחרחורת."
"אנחנו נעבור את זה ביחד, ואין שום סיכוי שאת מתיידדת שוב עם דביר גם אם זה רק בגלל איום." הנהנתי בראשי ונעמדתי לידו, בזמן שהוא תפס בראשי בין שני ידיו, ואני הנחתי את ידיי על מותניו.
"איפה מור?" הכרחתי את עצמי להביט סביב מאשר לשקוע בתוך עיניי התורקיז שלו, והוא צחקק.
"זה מה שמשנה עכשיו?" הוא חייך חיוך צדדי וגרם לי להסמיק קלות.
"את נשארת לישון פה?" הוא שאל, והוביל אותי לעבר הספה.
"לא, אני אשאר פה עד שדביר ואבא שלו יעזבו לי את הבית." עניתי ונמשכתי אחרי אחיזתו. הוא סובב אותי, כך שאני זאת שנפלתי על הספה והוא מעליי.
"האמ…" זזתי באי נוחות והרגשתי את לחיי מסמיקות. "אתה יכול לרדת מימני?"
"נע, נוח לי במצב הזה." הוא צחקק. שני ידיו מוקמו בשני צדדי הראש שלי, בכדי להחזיק את שיווי המשקל שלא יפול עליי. המהמתי במאמץ והוא צחקק. עיניי התורקיז זזו במבטים מעיניי לשפתיי, ושפתיו הרכות הניחו נשיקות קטנות לאורך כל צווארי. אנחה נמלטה מפי, ויכולתי להרגיש את חיוכו של סהר על עורי.
"אני מלחיץ אותך, נכון?" הוא שאל בשיעשוע, וגרם לי להטיח את ידיי שוב על חזהו בכדיי להוריד אותו מימני, אך הוא לא זז.
"אתה בטוח שאתה עשוי מבשר?" שאלתי בבלבול וכיווצתי את גבותיי.
"רוצה לבדוק?" הוא קרץ לעברי.
"אני חושב שאני אוותר על התענוג." לחיי האדימו שוב, ושפתיו שוב החלו להניח נשיקות רכות לכל אורך צווארי, ועלו ללסתי. הוא נעצר על שפתיי, ונשך את שפתי התחתונה, גורם לי לפלוט אנקה קטנה. סהר רק צחקק משעשוע, ונהנה מכל רגע.
"אתה רוצה לשחק, הא סהר? אין בעיה."

•איה•
"אז את גם הולכת ללוות אותי הביתה?" ניב שאל בקריצה וליפף את ידיו סביב כתפיי.
"כנראה." קרצתי לו חזרה, ופסענו חזרה הביתה. הבגדים שלי התייבשו לחלוטין, וכך גם שיערי אך הוא נראה מבולגן עם קשרים.
"מתאים לך שיער כזה." ניב צחקק, וסירק את שיערי באצבעותיו.
"אתה רומז משהו?" שאלתי בעיניים מזהירות והוא הרים את ידיו כחף מפשע.
"חס וחלילה." הוא צחקק והוביל אותי לעבר ביתו.
"נדבר?" הוא שאל לפני שגופו הוצמד לשלי.
"יש לי ברירה?" לחשתי בהתחכמות ובוא צחקק, ראשו רכן מטה אליי, ואז דלת ביתו נפתחה. קפצתי אחורה, והופתעתי לראות מי עמד בכניסה.
"הו, היי אחי," הארוס חסר השם שלח לניב חיוך, ולאחר מכן קרץ לי. "היי, ארוסה."
"מה לעזאזל?" מלמלתי בבלבול. הייתי חייבת לנחש שהם קרובים, הם כאלה דומים.
"הו, כן איה, זה אחי.
"אתם מכירים?" ניב שאל בבלבול.
"זה הזה שאבא שלי אירס בנינו." לחשתי לו במבוכה, והסתרתי את פניי בידיי.
"אני לא מאמינה." מלמלתי יותר לעצמי.
מבטו של ניב התהפך בין רגע לעצבני כשהוא הביט באחיו, הוא חשק בשיניו.
"אני אדבר איתך אחר כך, ביי." מלמלתי במהירות והנחתי נשיקה קטנה בשפתיו לפני שפסעתי הרחק, אחרי כמה צעדים נעצרתי. מה לעזאזל עשיתי הרגע? הסתובבתי לכיוון ניב בבהלה, שנגע בשפתיו בחיוך וקרץ לעברי. הסתובבתי במהירות במבוכה והמשכתי לפסוע הרחק.

'Save your heart
For someone that's worth Dying for
Dont give it away.
Torn apart,
Never getting what you've been crying for,
It's always the same…'