אין לאן לברוח- פרק שלושים ושתיים

אין לאן לברוח- פרק שלושים ושתיים
•מור•
"זוז כבר." אבישג דחקה בי כאשר נעמדתי מול הטלוויזיה ולא זזתי. הייתי עסוק בלהתכתב בטלפון שלא שמתי לב לאן אני הולך.
"הא?" שאלתי בבלבול והרמתי את מבטי אלייה.
"נו זוז כבר, אני רואה טלוויזיה." היא קראה בעצבנות ושמתי לב שהערוץ דלוק על דיסני.
"דיסני, באמת?" הרמתי את גבותי והיא משכה בכתפייה.
"שוגי, את מי את לוקחת לנשף?" שאלתי בקול מתקתק וקפצתי להתיישב לידה.
"אף אחד." היא ענתה טיפה בעצב אך הכחישה את זה בחיוך אדיש, "כי אני לא הולכת."
"מה זה לא הולכת?" קראתי בעצבנות, "ברור שאת כן."
"אף אחד לא הזמין אותי, מה אני אעשה שם? ארקוד עם הצל של עצמי?"
"רעיון טוב." מלמלתי יותר לעתמי, ןהיא הכתה לחזהי.
"אאו, נו מה אכפת לך. זה הם שמפסידים. מצידי תלכי עם סבתא שלי רק תלכי."
"היי," היא מלמלה בחיוך, "למה שאתה לא תבוא איתי?"
"וואי, תשמעי, אני לא יודע-"
"חוצפן." היא קראה ודחפה אותי בצחקוק.
"אם את כל כך מתעקשת, אני אבוא." גיחכתי בחיוך והיא חייכה.
"מצוין." היא משכה בכתפייה התמימות, וחזרה להביט בטלוויזיה. גיחכתי, והמשכתי להביט בה.
"משהו מעניין, ביטון?" היא שאלה בשעשוע כשקלטה את מבטי עדיין עלייה, וסובבה את עינייה החומות אליי. "שום דבר, ריינולדס." הסטתי את מבטי מימנה בחיוך צדדי, וטילטלתי את שלט הטלוויזיה, מקפיץ אותו מיד ליד.

•ניב•
"מה לעזאזל קרא לפנים שלך?" שאלתי את סהר כשהתפרצתי לתוך דירתו. השעה הייתה שבע בבוקר, וסהר עמד מול המראה וטיפל בכמה פצעים שהיו על פניו.
"רבתי מכות עם וואחשים שניסו לגעת במיתר." הוא מלמל באדישות, וזרק כדורי צמר גפן לתוך הפח.
"תירי לא הרחיקה אותך?" עיווטתי את פניי בכאב.
"הרחיקה. אבל כשליוותי אותה הביתה, חזרתי לסביבה שלהם והם התחילו שוב." הוא משך בכתפיו בתמימות. וגלגלתי את עיניי.
"חולה נפש. אם היא תגלה שרבת שוב היא תפוצץ אותך בעצמה." צחקקתי, ואז נעצרתי.
"פי, מה זה ההיקי שיש לך על הצוואר?" שאלתי בשעשוע, "שיחקתם מלוכלך?"
"התגריתי בה קצת יותר מידי, אז היא התעצבנה, התגרת חזרה וכשהייתי במצב של מת היא הפסיקה." הוא נאנח בחיוך משועשע וקפץ לספה.
"אני אומר לך… עם בנות כמו מיתר אסור להתעסק." מלמלתי והתיישבתי לידו.
"מה אתה עושה פה כל כך מוקדם?" הוא שאל וכיווץ את גבותיו.
"נע, גיא עצבן אותי ומור בטח ישן עם אחותו החורגת. אתה נשארת אופצייה אחרונה." נאנחתי והדענתי את ראשי אחורה על משענת הספה. "איה ישנה, אבל היא גם הייתה אופציה ללכת אליה ומיתר היא שלך."
"בדיוק." הוא הסכים איתי עם חיוך מזהיר.
"מה גיא עולל?" סהר קם מהספה ופסע לעבר המקרר.
"ההורים קבעו שגיא מתארס עם איה. מאיפה הם הביאו את השטות הזאת לעזאזל." קראתי בעצבים.
"לפחות יש לה זכות בחירה?"
"לא נראה לי." מלמלתי בביאוס, ואז חיול משועשע התפרס על פניי. "היקי, מה?"
"סתום כבר, אידיוט." סהק קרא בגלל עיניים ומיהר לברוח לפני שיכולתי לפלוט עוד מילה.

•מיתר•
"שלום אולם." מלמלתי כשהתרפצתי לתוך אולם הנשף. "לא התגעגעתי בכלל." משכתי בכתפיי.
האולם כבר היה מקושט, אך חוץ מימני היו חבורת בנות של כיתה י', ולידן עגלה של קולבים עם שמלות שונות.
"שלום, בננות." קראתי בחיוך צדדי ופסעתי בעליזות לעברן.
"אל תתנפלו על העגלה, ותגלגלו אותה אליי בבקשה." ביקשתי בנחמדות מזוייפת, לבנות שרק הביטו בי בזלזול, וגלגלו לעברי את העגלה.
"אוקיי, כל אחת הולכת להגיד לי את שמה, ואיזה סוג שמלה היא רוצה. ואני לא רוצה וויכוחים על שמלה מסויימת, כי אני לא אכנס בינכן ותצטרכו ללמוד לוותר לפעמים. אז תסתדרו בתור." אמרתי בהחלטיות, וכולן צייתו לי ונעמדו בתור.
"אוראל, ואת השמלה השחורה עם הפרחים, שצמודה בחלק העליון ורפויה בתחתון." נערה זרה חייכה לעברי בנחמדות, והצביעה על שמלה מסויימת. כתבתי במדבקה את שמה, והדבקתי על שקית בגדים שמצאתי את המדבקה.
"מיתר," שמעתי קריאה מאחוריי, ולאחר מכן עגלה אחרת התגלגלה לכיווני עם סגנוני מסכות.
"מסכה?" שאלתי את אוראל, והיא הביטה בהיסוס בין כל המסכות. היא הצביעה על מסכה תכולה, עם קשר בד מאחור. הנהנתי, לקחתי אותו ושמתי אותו בתוך השקית.
"ומתי אנחנו הולכות לקבל את השמלות?" אוראל שאלה בקול מהסס.
"האמ… כנראה שתקבלו אותו כמה ימים לפני הנשף, ואל תשכחו להחזיר." היא חייכה בהכרת תודה, ופינתה את התור לנערה הבאה.
"אבישג ריינולדס-"
"אבישג?" קראתי בחיוך, "את לא האחות החורגת של ביטון?"
"כן," היא צחקקה, "מאיפה את מכירה אותו?"
"הוא ידיד ממש טוב שלי. וחבר טוב של חבר…ים ממש טובים שלי. ניב וסהר." הסברתי בחיוך.
"הו, זה מסביר את העובדות שהוא כל הזמן אומר לי שיש לו חברה ממש טוב שהוא רוצה שניפגש." היא משכה בכתפייה בחיוך. "נעים להכיר אותך."
"גם לי."
"טוב, איזה שמלה ומסכה את רוצה?" הצבעתי לכיוון שני העגלות, והיא הביטה בהן בהיסוס. היא לקחה מעגלת השמלות שמלה עם שרוולים מתחרה, שהחלק העליון שלה הוא בצבע גוף שמחסה אותו תחרה גזור והחלק התחתון היא חצאית טיפה נפוחה לבנה עם כמה שכבות. היא בחרה במסכה לבנה מעוטרת בנצנצים ויהלומים מזוייפים, שבצד המסך יש מקל להחזקה.
"יש לך בחירה טובה בתור מישהי מביטון." מלמלתי והיא צחקקה קלות.
"אני יודעת. הוא בכל זאת בא איתי אז אני אבחר לו משהו יפה." היא משכה בכתפייה. "תודה."
"תמיד פה בשבילך." חייכתי לכיוונה, והכנסתי לתוך שקית את השמלה והמסכה, והדבקתי לשקית מדבקה עם שמה.
"כן?" שאלתי את הבת שאחרי, וכך המשכתי בעבודתי.
*
סיימתי את כיתות י' והשמלות שהיו בעגלה נותרו לכיתות יא' ויב', וכנראה שהספיקו.
"איה, לא נראה לי שזה יגמר עד סיום יום הלימודים. מישהו יצטרך להחליף אותי אני הולכת לאסם אחרי זה." צעקתי לה בזמן שאחת הבנות בכיתתי בחרה לעצמה את הבגד והמסכה. הטור הצטמצם כי היו כמה בנות שהחליטו שיש להן את מה שהן צריכות בבית, אז הן עזבו את האולם. השעה הייתה שבע דקות לפני צלצול הגואל, ואיה זרקה את מגזין האופנה שעסקה בו עד כה לרצפה, ופסעה לעברי.
"יאללה, טוסי לנוח לוי, אני אחליף אותך. ותקראי גם לפייג', ואם גם אבישג מכיתה י' יכולה." היא צעקה לי בזמן שהכניסה לתוך שקית את השמלה והמסכה שנערה אחת בחרה.
"יא, ידעת שאבישג היא אחותו החורגת של מור?" שאלתי בהתלהבות בזמן שהנחתי את תיג גבי על כתפי. "באמת?" איה דאלה בהלם, "לא רואים עליה."
"כי היא אחות חורגת, מפגרת." גלגלתי את עיניי בחיוך ויצאתי לקראת כיתתה של אבישג. לא טרחתי ללכת לקרוא לפייג', כי היא נכנסה דקה אחרי שיצאתי לאולם.
"סליחה על ההפרעה." חייכתי אל המורה שלימד את כיתתה של אבישג, "צריך את אבישג ל… הכנות לנשף המסכות."
"כן, כמובן. אבישג את יכולה לצאת." המורה אישר, וחיכה שהיא תצא כדי שימשיך ללמוד.
"אם את רואה את מור, תגידי לו שאני בבית ספר אם הוא דואג או מחפש אותי." היא קראה לי כשהיא פסעה לכיוון האולם.
"ברור." משכתי בכתפיי בתמימות, ופסעתי למחוץ לשער.

•איה•
"וסיימנו את שכבה יא'." קראתי בשמחה. "ונותרה שכבה יב', שהיא יותר תלמידים." מחיתי בחיוך מזוייף, ונשענתי על עגלת השמלות שהיו בה שמלות שסיפקו במדוייק את בנות כיתה יב'. השעה הייתה כבר שלוש בצהריים, אבישג הייתה צריכה ללכת כי היו לה בעיות עם המשפחה, אך היא הבטיחה שתחזור, ופייג'
"אני צמאה, אני צריכה מים." מלמלתי יותר לעצמי.
"מישהי צריכה מים?" שמעתי קריאה מאחורי, והסתובבתי בבהלה, אך מיד נרגעתי שראיתי שזה רק ניב.
"היי, מה אתה עושה פה?" שאלתי בחיוך והוא זרק לעברי בקבוק מים.
"כמה בנות מהיתה שלך אמרו לי שאת פה, אז באתי." הוא חייך.
"האמ… כן, בקשר לנשיקה אתמול, אני מצטערת עם הבכתי אותך. זה היה מתוך לחץ, ולא ידעתי מה אני-"
"הו, תשתקי כבר." הוא צחקק. "זה לגמרי בסדר. ועשית את מה שרציתי לעשות ממזמן, אז זה דיי משתלם." הוא נעמד קרוב אליי, וכרך את ידיו סביב מותנעי. בנות כיתה יב' נכנסו לעולם, ונעמדו בתור מבעד לשולחן שמדמה דלפק.
"אני דיי צריכה את העזרה שלך, יש סיכוי?" שאלתי בהיסוס וקפצתי אחורה מניב והוא חייך והנהן.
"ברור." הוא משך בכתפיו.
"אוקיי בנות, זה הולך ככה. אתן הולכות כל אחת בתור לבחור שמלה ומסכה, להגיד לי את שמן ומי שמסיים הולך. למי שיש שם דומה למישהו אחר, שיזכיר אות ראשונה של שם משפחה או כינוי אפילו. אל תתווכחו על שמלה מסויימת, ותלמדו לוותר." דיברתי כמו שאני מדברת עם ילדות קטנות, מה שגרם להן לגלגל את עינייהן ולרונית להביט בי בחיוך. "יש פה חבר שיעזור לי עם כל ההכנות, אז תתחלקו לשני עמדות-" בלי שהספקתי למצמץ חצי מהבנות שהיו פנויות כנראה עברו לתור של ניב.
"אוקיי," ניב מלמל והביט בי, "לא ציפיתי לזה."
"כן…" מלמלתי בחיןך מזוייף, והתחלתי להתעסק עם מי שהיה בתור שלי.
"שם?" שאלתי כשמבטתי מושפל, והתעסרתי עם הטוש.
"רונית?" רונית אמרה את שמה בהיסוס, וגרמה לי להביט בה.
"סורי, לא שמתי לב." חייכתי אלייה וכתבתי את שמה על מדבקה.
"תבחרי שמלה ומסכה." בצעתי לשני העגלות.
"אז מה ניב, בן כמה אתה?" אחת הבנות שהיו בתור שלי ניב פרלטטה איתו, וגרמה לי להסחת דעת.
"תשע-עשרה." הוא מלמל דיי באדישות, והדביק את שמה על השקית.
"יש סיכוי למספר שלך?" הנערה שאלה והרמתי את מבטי אלייה, חיוך פרלטטני התמתח על שפתייה.
כחכחתי בגרוני, "כן, מצטערת אבל יש לו חברה." צחקקתי במאמץ וטפחתי את שכמו של ניב, שהביט בי בחיוך משועשע.
"כן, אני לגמרי תפוס." ניב הסכים איתי בשעשוע וקרץ לעברי. זרקתי לעברו מבט מת שגרם לו לצחקק. הנערה המשיכה לפרלטט איתו בלי שום עניין בדבריי, ולרגע חשתי בקנאה בוערת אצלי.
"מקנאה?" רונית שאלה אותי בלחישה, וגרמה לי להביט בה.
"מה? לא… טוטאלי לא." חייכתי באילוץ והיא צחקקה.
"אז לא אכפת לך אם אני אתחיל איתו, נכון?" היא שאלה אותי בשעשוע וגרמה לי לנעוץ בה את מבטי.
"תנסי רק." אמרתי באיום והיא פקעה מצחוק.
"צוחקת, אחותי, הוא כל כך אינטו יו ואני תפוסה." היא חייכה וחייכתי חזרה.
"נו, אז אפשר את המספר שלך?" הנערה ממקודם שאלה, ושיחקה בידו.
"האמ… אני מצטער אבל כבר שמעת, אני תפוס." ניב צחקק באילוץ, והוריד את ידה מידו.
"אני לא רואה אותה בסביבה." הנערה צחקקה בהתגרות, וניב תפס במותניי ומשל אותי אליו, כך שנעמדתי לפניו וחזהו פגע בגבי.
"ועכשיו את כן רואה אותה." ניב חייך לעברה, וסובב את מבטי כך שאני אביט בו, ונשק לשפתיי בעדינות.
הנערה רק זרקה מבט בלי שום הבעה, ופסעה הרחק.
"טוטאלי אינטו יו." רוני. קרצה לי וגרמה לי להסמיק. חייכתי חיוך נבוך לניב, וניסיתי להעסיק את מוחי עם העמדה של ניב.
"כן," מלמלתי לעבר הנערה, "שם?"
"יובל שטרית," היא מלמלה ובחרה מתוך העגלה שמלה תכולה שהחלק הקדמי שלה קצר והאחורי ארוך, ומסכה כחלחלה עם נוצות לבנות ומקל בצד להחזקה. הכנסתי אותן לתוך השקית, והדבקתי את שמה על השקית.

•מיתר•
"היי," קראתי לעבר סהר, שחייך אליי ונופף לי. חיבקתי אותו קצרות, בעודי סורקת את הארוות.
"למה סקיפר לא בארווה שלו?" התנתקתי מגופו והבטתי בו בבלבול.
"גיליתי את זה רק בבוקר, הוא… בבדיקה שגרתית הוא נפצע." הוא ענה לשאלתי ובלעתי את רוקי.
"נפצע, ממה? לא ראיתי אותו כבר כמה ימים." צחקקתי באילוץ.
"כנראה שמישהו נכנס לפה שהוא לא אנחנו." סהר משך בכתפיו. "אל תדאגי, הוא יהיה בסדר. איך היה בסקול?"
"בסקול הכל רגיל כי זה סקול." משכתי בכתפיי בחיוך. "דרך אגב, זה נשף מסכות… אז אם בא לך נוכל ללכת מחר אחרי הלימודים שלי או העבודה ואני אעזור לך לבחור מסכה או חליפה אם אין לך." הצעתי בחיוך קליל, והוא חייך לעברי.
"אין לי בעיה, מחר אחכי סיום הלימודים?" הוא שאל בשביל לוודא.
"מחר אחרי סיום הלימודים. ופעם הבאה שאני אומרת לך לא לחזור למקום שיש לך שם 'אויבים' אז תקשיב לי כי זה נראה כ-" קטעתי את דבריי כשקלטתי את הסימן שבצוואר שלו. "היי, זה היקי? ממי?"
"ממי עוד? מימך. כאילו הייתי עם מישהי אחרת אתמול." סהר צחקק וקרץ לי, הרגשתי את לחיי מסמיקות.
"הו," מלמלתי, "זה נראה גם כואב."
"כאב נסבל עם הוא מימך." הוא משך בכתפיו. "אם לא אכפת לך, יש עוד סוסים שצריכים לטפל בהם. את באה?"
משכתי בכתפיי בתמימות ופסעתי אחריו לחפש עוד סוסים לטפל בהם.

'In my dreams, youre with me
We'll be everything i want us to be
And from there, who knows, maybe this will be the night that we kiss for the first time
Or is that just me and my imagination…