אין לאן לברוח- פרק שלושים ושלוש, פרק לפני האחרון

אין לאן לברוח- פרק שלושים ושלוש
•איה•
"את מסכימה לזה?" ניב שאל כשהוא ליווה אותי הביתה. אצבעותינו היו שלובות, וראשי היה מונח על כתפו.
"מסכימה למה?" שאלתי בקול חלש, ונעמדתי לפניו.
"מסכימה להיות בת הזוג שלי." הוא משך בכתפיו, וקולו היה חלש ועדין.
"למה אנחנו לוחשים?" שאלתי בחיוך צדדי והוא גיחך. "את האמת, אין לי מושג." הוא צחקק. הוא כחכח בגרונו. "אז את מסכימה להיות ב-" הוא אמר בקול גבוהה, שהפנה את כל תשומת הלב אלינו כך שנעלצתי להניח את ידי על פיו.
"שתוק." דחקתי בו ודחפתי את כתפו.
"אז זה כן?" הוא שאל, וכרך את ידיו סביב מותניי.
"זה אולי." צחקקתי ולפפתי את ידיי סביב צווארו. "אני ממש לא יודעת מה לעשות בקשר להתארסות. כאילו, מצד אמא שלי זה החלטה שלי, מצד אבא שלי הוא קובע עליי גם לעוד עשרים שנה."
"ההתארסות לא מעניינת אותי." הוא מלמל וביד אחת ליטף אל לחיי, "אני רק רוצה להיות איתך. וגם אם יכריחו אותך להתחתן עם גיא אז אני אלחם איכשהו עלייך."
"טוב, נראה לי שאני אכנס. נדבר מאחור יותר?" הוא הנהן, וריפה את האחיזה במותני. פסעתי אחורה, וחייכתי אליו לפני שהסתובבתי ותקעתי את המפתח במנעול הדלת. הבית היה חשוך, כך שפסעתי לתוך הסלון וניסיתי לא להתקל בדברים. פתחתי את האור, והמשפחה של ניב ישבה על הספה.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי בנחישות.
"חיכינו לך." אמו של ניב מלמלה.
"איך נכנסתם?"
"אביך נתן לנו מפתח." גיא, הארוס הלא ארוס שלי זרק לעברי באדישות.
"איפה ההורים שלי?" שאלתי בגלגול עיניים ששמתי לב שהם לא נוכחים.
"אביך יצא לעסקים ואמך בקניות." האמא מלמלה בזמן שהביטה בציפורנייה.
"אוקיי. הדלת ממש פה ליד, אתם יוצאים כפי שנכנסתם. אני למעלה, אל תטרחו לקרוא לי או להכנס לי לחדר. תודה." מלמלתי בקרירות ופסעתי כמה מדרגות למעלה.
"איה, אני רוצה שתתרחקי מניב." אמו של ניב עצרה אותי מלהמשיך לפסוע, וירדתי לעברה בהלם.
"סליחה?" גיחכתי בחוסר הומור.
"אני לא רוצה שאת וניב תתראו יותר." היא אמרה באדישות, והבעתה שידרה קרירות.
"את לא אמא שלי, את לא הולכת להגיד לי עם מי להתראות או עם מי לא-"
"אם אני אגיד את זה לניב, הוא יכעס." אמו נעצה בי מבט.
"ובצדק." אמרתי בקול עצבני. "אין לך שום זכות להגיד לו מה לעשות במיוחד כשהוא עבר את הגיל שהוא באחריותכם."
"אל תתחצפי." גיא דחק בי והתעסק עם הפסלים שהיו מונחים בשולחן ליד הספה.
"אני ממש הולכת לזרוק את הפסלים כי הם מלאים בחיידקים שלך." אמרתי בציניות והוא חשק את שיניו.
"תראי איה, ניב מאוהב בך מעל כל הראש. וזה מפריע לך ולגיא שלי להתארס." היא התרוממה מהספה, ופסעה לעברי. לא זזתי מהמקום, לא הנדתי לעברה אפילו עפעף.
"אני בכלל לא רוצה להתארס עם גיא." צרחתי את מילותיי, "את בחיים לא תגידי לי עם מי להתארס ועם מי לא. אני אמשיך להסתובב עם ניב גם אם זה יוביל למותי. להתראות." פסעתי לעבר הדלת ופתחתי אותה. סימנתי להם בראשי לצאת מהבית.
"עוד נראה לגבי זה." האמא מלמלה לעברי.
"אם את רוצה אותי בגלל הכסף, לכי תחפשי בנות אחרות. להתראות." הדגשתי את מילה האחרונה. אמו פסעה למחוץ לבית, וגיא עצר קצת לידי.
"אתה לא רוצה את הספה שישבת עליה? אני ממש לא אזדקק לה אחרי שהיא נגעה בך." עקצתי והוא גיחך.
"גם זה אחד הסיבות שאני רוצה אותך חוץ מהיופי והגוף." הוא מלמל בהתגרות לפני שיצא אחרי אמו.
"אומייגד." מלמלתי בהלם וטרקתי את הדלת מאחורייהם.

•מיתר•
"מיתי," סהר קרא לעברי כשהוא מושך בעדינות אחריו סוס.
"איך קוראים לו?" הוא שאל. הסוס היה לבן, עם כתמים בצבע ג'ינג'י.
"זו בת." חייכתי בעדינות, "קוראים לה לונה."
"למה לונה?" הוא דאל ההתעניינות, וסירק את פרוותה בעזרת אצבעותיו.
"בוא נסביר ככה. לפני שבאת, בהתחלה שרק הייתי פה, היו כמה ילדים שהתאמנו ברכיבה על סוסים עם אישור של ניסים." הסברתי בקצרה. "אחת הבנות הייתה מכורה לסיפורים על-טבעיים, והיא הסבירה לי שלזאבים יש שלושה סוגים. אלפות, בטות, ואומגות. לאלפות יש מייטים. הכוונה במייטים זו בת זוג, לבת הזוג שלהן קוראים לונות. אם הלונות נפגעות, גם המייט שלהן, האלפה, מרגיש את הכאב שלהן. הוא לא מסוגל לחיות במרחק ארוך מימנה, גם אם הוא חושב שזה הכי טוב בשבילי. הוא אובסיסבי אליה בצורה שאף אחד לא יכול להיות אובסיסבי אל מישהי.
"ובגלל זה הבת קראה לה לונה, וככה באמת אימצתי את השם הזה."
"אז את הלונה שלי?" סהר צחקק, וחבק את מותניי.
"רק אם אתה אלפה." צחקקתי והזנבתי את ידיי סביב צווארו.
"בשבילך אני הכל." הוא מלמל לפני שהגניב נשיקות קטנות לשפתיי. הסוסה לונה נשפה, וגרמה לנן להתנתק.
"טוב, אני אקח אותה לאכול, רוצה לבוא?" הוא שאל, בזמן שהוא פסע אחורה.
"תתקדם, אני אסיים לגרוף ואבוא." חייכתי לעברו. הוא הנהן הנהון אחד, הסתובב ומשך אחריו בעדינות את לונה.
'I never met a girl like you, and you never find a man like me. Wolking out the door, with you on my arm, you ca-'
הטלפון צלצל עם השיר שנשמע רק כשאיה מתקשרת. עניתי והנחתי את הטלפון ליד האוזן.
"איזה עצבים." היא טענה בקול רותח ויכולתי לשמוע אותה זורקת דברים על הרצפה.
"האמא של הארוס שלי, שהיא בעצם גם אמא של ניב, אוסרת עליי להתראה שוב עם ניב. מי היא פאקינג חושבת שהיא?"
"והסכמת לזה?" שאלתי והנחתי את המגרפה בצד, פסעתי לעבר סהר שגם הוא דיבר בטלפון.
"נראה לך? ימות העולם לא מקשיבה לה." היא אמרה בקול עצבני.
"אז אתה בדרך לפה?" סהר דיבר לתוך הטלפון, והביט בי.
"ניב יודע על מה שהיא אמרה?" שאלתי.
"אחי, יש לך שני אפשרויות. להקשיב לאמא ולא להפגש יותר עם איה, או להלחם על האהבה שלך." סהר מלמל, וליטף את פרוותה של לונה. כבר הבנתי שהוא דיבר עם ניב.
"שים אותי על רמקול." לחשתי על סהר, והוא הנהן ושם את השיחה על רמקול.
"תקשיב טוב ניב, איה היא החברה הכי טובה שלי ואם אתה הולך לפגוע בה אתה קבור." צעקתי לתוך הטלפון, והנחתי יד על הטלפון בכדי שאיה לא תשמע אותי.
"גם אני אוהב אותך, מיתר." ניב מלמל דיי בלחץ שגרם לי לחייך.
"שלי." סהר קרא לתוך הטלפון וניב צחקק.
"רק שלך." ניב הסכים עימו וגרם לי לצחקק.
"מיתי, את שם?" שמעתי את קולה של איה דרך הטלפון.
"כן," מלמלתי במהירות הנחתי את הטלפון על אוזני.
"לא סיימת לעבוד?" איה שאלה בביאוס.
"לא, אבל בשנייה שאני גומרת פה אני אצלך." הבטחתי. "אני אדבר איתך עוד מעט."
"אוקיי, ביי." היא מלמלה רגע לפני שניתקה.
"טוב, אתה בדרך?" סהר שאל אתניב, והוא המהם.
"דקה ואני אצלך." השיחה התנתקה, וסהר הביט בי.
"קרה משהו?" שאלתי בחוסר הבנה כשסהר הביט בי קצת בלחץ.
"תקשיבי, מיתי, יש לי משהו חשוב לספר לך." הוא מלמל והשפיל את ראשו.
"אוקיי," מלמלתי וזרקתי חיוך מנחם לעברו.
"אנ-"
"תראו מי פה." ניב קרא ופרס את ידיו לצדדים.
"הא אחי." סהר מלמל, ונשף לרווחה כאילו מצא הזדמנות לברוח מהמצב. הם חילקו בניהם כיף גברי.
"היי," מלמלתי לעבר ניב שהחזיר חיוך.
"היי, איפה סקיפר?" ניב שאל בביאוב כששם לב שהוא לא בארווה שלו.
"שלי," אמרתי והשלכתי אצבע מאיימת.
"מה נסגר עם השלי שלי? לי בסוף לא ישאר כלום." ניב מחא ופרס שוב את ידיו באוויר.
"יש לך את איה." קרצתי לעברו, והוא משך בכתפיו בהתפשרות.
"לא, בעצם היא גם שלי." מלמלתי בהתנשאות והוא נעץ בי את מבטו.
צחקקתי. "טוב, נחלק את זה לשלושה. ניב, אתה תשים אוכל בארוות של הסוסים, ותדאג גם להוציא את חביות האוכל. סהר אתה אותו דבר רק עם מים, ואני אוציא את מי שסיים להתאמל קצת ומי שמסיים יצטרף אליי."
"היי," סהר קרא. "זה לא פייר."
"צודק, למה את מקבלת את הכי טוב?" ניב הסכים והביט בי בעצב.
"רוצה לרכוב על סוס?" שאלתי בהתחכמות.
"לא, אני אוותר." הוא מלמל במהירות ופצע בהליכה לעבר החביות.
"מה רצית להגיד לי?" שאלתי את סהר בבלבול. הוא רק הניד את ראשו כסימן של לא משנה, חייך והחל לפסוע לעבר החביות של המים. משכתי בכתפי והרשיתי לעצמי לשבת קצת לנוח עד שהם יסיימו לעבוד.
*
"זורם לאיזה מסיבה?" ניב שאל, חולצתו מלאה בכתמים מלוכלכים.
"ברור." סהר משך בכתפו, והביט בי באישור.
"אתם צוחקים עליי?" מלמלתי בחיוך, "הדבר הראשון שאני אעשה זה לישון אצל איה."
"נו, מה אכפת לך." סהר התחנן בפניי.
"תבואי ותביאי איתך את איה." ניב חייך.
"אוקיי," נאנחתי, "אני באה רק בשביל שאיה תבוא ותהיה איתך. ואתה לא זז מימני מטר כי לא בא לי להישאר לבד." הצבעתי על סהר והוא הרים את ידיו כחף מפשע.
"זה לא שיש לי מישהו אחר מלהיות איתך." הוא הזעיף את פניו וגלגלתי את עיניי.
"מה זה אמור להביעה?" אמרתי בקול גבוהה פרחי והבנים מיד צחקקו.
"טוב, יאללה בוא נלך." התמתחתי טיפה ופסעתי לעבר המכונית. נשענתי קדימה בעייפות, בזמן שפסעתי יותר לאט וסהר פסע לידי.
"עייפה?" הוא שאל והרים את מבטו אליי מהטלפון שלו.
"מאוד." מלמלתי ופיבקתי בקולניות.
"אשמתך." הוא אמר בצחקוק והבטתי בו בהלם.
"תתבייש." דחקתי בו והוא צחקק.
"צוחק, צוחק." הוא הרים את ידיו כחף מפשע. "שק קמח?"
"היי, למה לי אתה לא עושה שק קמח?" ניב התלונן בעייפות, בזמן שתיאם את קצב ההליכה בנינו. הלכתי מאחורי סהר, וקפצתי על גבו. הוא קיפץ אותי כמה פעמים בכדי לשמור על שיווי המשקל שלי.
"אחי, תשתוק ותכנס למכונית." סהר גלגל את עיניו וניב גנח בתסכול, בזמן שעקף אותנו לכיוון המכונית. ליפפתי את זרועותיי סביב צווארו של סהר, והנחתי את סנטרי על כתפו, ועצמתי את עיניי לזמן מה.
"תשני קצת לפני שנלך לבית של איה, את תצטרכי לצבו לאנרגיות היום." הוא מלמל לעברי. המהמתי מעט, ונתתי לגופי להירגע.
*
"יש לי שמלות שהולכות להיות בדיוק עלייך." איה צחקקה ופתחה את הארון שלה.
"שמלות?" מלמלתי בביאוס, וסהר רק גיחך והסתובב על כיסא המחשב שלה.
"שמלות, דה." איה מלמלה במובן מאליו ובחנה כמה שמלות.
"אהבתי את זאתי." הצבעתי על שמלה שחורה עם פרחים, שארוכה בצד האחורי וקצרה בצד הקדמית
"אני המקצועית, אני הולכת לבחור לך." איה הביטה בי בפנים רצינית, שנהפכו לפנים משועשעות בגלל חיוך אחד.
"תפסיק לצחוק." דחקתי בסהר כשראיתי כשהוא משועשע מהמצב.
"אני אשתדל." הוא קרץ לעברי וגרם לי לגלגל את העיניים.
"יש לך שני אפשרויות, או זאתי." היא הצביעה לעבר שמלה שחורה, שהחלק העליון שלה היא גופייה שחורה וצמודה, החלק התחתון מנופח עם כמה שכבות וקשר עדין של חגורה על פפיון קטנטן. "או עם נעליי וואנס או נעליי קדס שחורות."
"קדס." משכתי בכתפיי בתמימות, ונשענתי אחורה על המיטה. "האפשרות האחרת?"
"קרופ טופ לבן, עם חצאית וורודה גבוהה ג'קט ג'ינס ונעליי אולסטר לבנות נמוכות."
"כל כך זה." הסכמתי בחיוך ואיה צחקקה, וזרקה לעברי את הקרופ טופ, החצאית הנעליים והמעיל.
קיפצתי מהמיטה לעבר המקלחת, ונעלתי את הדלת. פשטתי מעליי את בגדיי בי. לבשתי את הקרופ טופ ואת החצאית, ושרכתי את נעליי האולסטר הלבנות. לבשתי מעליי את מעיל הג'ינס, וסידרתי אותו על גופי. הברשתי מעט את שיערי, ויצאתי מהשירותים. איה הביט הבי בחיוך מרוצה, בזמן שסהר ישב על כיסא המחשב עם עיניים סגורות, וזמזם שיר מוכר.
"סהר." איה צרחה את שמו, וגרמה לו לקפוץ במקום ולהסיט את מבטו אליי. הפרצוף המבוהל התחלף לפרצוף המום ולחיוך מרוצה.
"משהו לא בסדר?" שאלתי בהיסוס, וניסיתי להסתיר את גופי יותר עם מעיל הג'ינס. סהר פסע לעברי, ושיחרר את ידיי מהאחיזה בהן.
"את מפגרת?" הוא צחקק, "את אחת האישות הכי יפות שאי פעם ראיתי. אל תתביישי להסתיר את זה."
"אוו." איה מלמלה בקול חולמני. חשתי את לחיי מסמיקות, ולרגע שמחתי שיש לי שיער שיכול להסתיר את זה. הוא צחקק והסיט את השיער שהסתיר את לחיי מאחורי האוזן.
"ויפה לך אדום." הוא קרץ בשעשוע, וגרם לי להסמיק אף יותר ולדחוף אותו בשובבות מהכתף. סהר כבר היה מוכן. הוא לבש חולצה שחורה מכופתרת, עם נקודות כהות ושרווליה היו מקופלים, מכנסיי ג'ינס בהירות עם קרעים ונעלי אולסטר כחולות כהות בגוון של שחור. איה לבשה שמלה שחורה שהייתה צמודה לגופה, אך לא עד כדי כך, על גופה היה מעיל עור והיא לבשה נעליי אולסטר שחורות גבוהות.
"לא עקבים?" שאלתי והצבעתי על נעלייה.
"נעע, כואבות לי הרגליים מללבוש אותן בכל יום." היא התלוננה בחיוך.
"בואו נאסוף את ניב, ואז פארטי." היא עודדה בשמחה, וגררה אותי ואת סהר מאחורייה.

'Turn up the music cause the song just came on
Turn up the music if they try to turn us down…'