אין לאן לברוח- פרק שלושים ואחד

אין לאן לברוח- פרק שלושים ואחד
•ניב•
הדפתי את גיא מדרכי ופסעתי לעבר הוריי שדיברו במטבח. תמיד הייתי מודע לזה שיש לי אח צעיר, אך לא ידעתי איפה הוא כי אף פעם לא פגשתי אותו. ואז עד לפני שבוע התברר לי שבגיל עשר עבר לפנימייה באנגליה עד היום.
"יצאתם מדעתכם?" הרשיתי לעצמי לצעוק על הוריי, שהביטו בי בהפתעה.
"סליחה?" אבי שאל בבלבול.
"למה אתם מכריחים את גיא להתארס עם איה צרפתי?" שאלתי בעצבנות אך יותר רגוע ממה שהיה קודם.
"אין לי שום בעיה שאני אתארס איתה." גיא הופיע במטבח ונשען על דלתות המקרר. "כאילו אחי, היא יפה, והיא גם עשירה."
"אחי, אתה מכיר אותה רק יום אחד, אז אם תחשוב על לגעת בה-"
"ניב." אמי קטעה אותי מלהמשיך את המשפט. "מה יש לך?"
"אתם, זה מה שיש לי." צעקתי בעצבנות. "את, מההתחלה ידעת שאני יוצא איתה. סיפרתי לך כל פרט פרט קטן עליה, וסיפרתי לך שאני מחבב אותה ואפילו יותר מזה. איך אתם מארסים בניהם כשזה בלי רצונה כאילו היא רכוש פרטי שלכם?"
"זה לא בא רק מימנו, אלא גם מאביה." אבי אמר בקול יותר מרוסן.
"אז אתם הולכים אליו ומפסיקים עם ההתארסות. זה מה שמונע מימנה לצאת איתי ואני פאקינג סוף סוף התאהבתי במישהי לא בגלל היופי." מלמלתי בעצבנות והתהלכתי במעגלים.
"ניב, תירגע. הכסף של משפחת צרפתי רק תעזור לגיא." אמי אמרה לי בניסיון להרגיע אותי.
"הכסף זה מה שבאמת מעניין אותך?" שאלתי באילוץ צחוק בלי שום זכר להומור. "אני אומר לך גיא, אח אח אבל יש גבול. איה היא בחורה פגיעה והיא מיוחדת, רק תנסה לפגוע בה או לגעת בה או להתקרב אליה ואת מרוסק." פסעתי לעבר גיא באיום, ופסעתי הרחק כאשר כתפי פוגשת את כתפו, ומזיזה אותו אחורנית.

•מיתר•
"אתה רוצה לשחק, הא סהר? אין בעיה." מלמלתי בחיוך מתגרה, והצלחתי לגייס כוחות בכדי להפוך את סהר כך שהוא יהיה מתחתי ואני מעליו. עברתי בליטופים על חזהו, והנחתי נשיקות קטנטנות על צווארו. אך נעצרתי במקום מסויים בצוואר, ונשכתי את המקום. נישקתי נשיקות קטנות ונשכתי כמה פעמים, עד שסימן אדמדם הופיע.
אנחה נפלטה מפיו של סהר, כשהוא כרח את את ידיו סביב מותניי, וליטף את גבי, שולח לכל אורך עמוד השגרה שלי צמרורים. אצבעותיי טיילו בים שערו הפרוע. סהר התרומם מהספה, כרך את רגליי סביב מותניי והצמיד אותנו לקיר. הוא נישק את שפתייו בלהט, ונעלצתי לכרוך את ידיי סביב צווארו בכדי לא ליפול. קילפתי את המעיל מגופו, והוא נשאר עם חולצת טי-שירט צמודה לגופו שחשפה גוף חסון. ידיו ליטפו את מותניי, ויד אחת התגנבה למתחת חולצתי, ואחזה במותני. התנתקתי מהנשיקה, למרות שאחרי זה התצטערתי על זה.
"אתה לא בתול, נכון?" שאלתי בחיוך מאולץ, והוא הנהן בנשיפה, ורק רצה להדביק את שפתיו לשפתיי שוב.
"סורי, אני כן." צחקקתי וקפצתי חזרה לקרקע, פוסעת לעבר הספה. הוא הביט בכל תזוזה שלי בהלם.
"מה?" משכתי בכתפיי בתמימות. "שאלתי אותך אם אתה רוצה לשחק, אתה אישרת את זה." התיישבתי על הספה, והדלקתי על איזה סרט אקשן שמצאתי בין הערוצים.
"יש לך עסק ענק עם האיש הלא נכון, מיתר." הוא צחקק בשיעשוע וקפץ להתיישב לידי.
"אתה התחלת," משכתי בכתפיי בחיוך והוא גיחך. גופי הצטמרר לרגע, ולקח לי רגע להבין שיורד גשם בחוץ, והיה קפוא בבית.
"קר לך?" סהר שאל, והתרומם בכדי לקחת את המעיל שהיה זרוק על הרצפה, וגרם לי רק לחייך כשנזכרתי במה שקרה.
"אני אסתדר." חייכתי בנביכות, וחזרתי להביט שוב בסרט. משהו חמים הונח על כתפיי, והתגרתי להרגשה הזו.
"אני הולך להביא שמיכה." נשימתו הייתה על עורפי, והוא עזב את המקום לכיוון חדרו, וחזר עם שמיכה חמימה. הוא הניח אותה על גופי, והתיישב לידי וליפף גם את השמיכה סביבו.
"את בטוחה שאת לא רוצה לישון פה?" הוא שאל בחיוך משועשע, וגרם לחיוך גם להתפרס על חזהי. אצבעותיני נגעו זו בזו, וגרמו לזה להשתלב אחד בשניה.
"אולי פעם אחרת." קרצתי לו בחיוך, וחזרתי להביט במסך.
"את מטריפה אותי." שמעתי אותו ממלמל, וגרם לי להסמיק קשות ולחיוך ביישני להתפרס על פניי.
הטלפון שלי צלצל, ושמו של אבי התנוסס על מסך הטלפון.
"הלו?" שאלתי בלחש כשעניתי לשיחה.
"מותק, איפה את?" אבי שאל בדאגה.
"הם הלכו?" שאלתי, והרשיתי לעצמי לקבור את גופי במעיל הענק של סהר, ולהשתכר מהריח שלו.
"כן, איפה את?"
"אצל סהר, אני כבר חוזרת." מלמלתי לתוך הטלפון, והתכוונתי להתרומם מהספה.
"אל תהיה טיפשה." אבי דחק בי, "תישארי איתו עד שהגשם ירגע טיפה."
"אוקיי, אני אתקשר אלייך כשאני אהיה בדרך הביתה." הודעתי לו והשיחה התנתקה כמה שניות אחריי.
"את נשארת." סהר חייך, כרך יד סביב כתפיי ושילב את ידיינו זו בזו, בזמן שמשך אותי לחיקו בחיוך מרוצה.
"זה רק עד שהגשם ירגע." קראתי לעברו כאזהרה, והוא הנהן בראשו כשאותו חיוך דבוק לשפתיו.
"תפסיק עם החיוך." מלמלתי בעצבנות מדומת, והנחתי את ידי על פיו.
"למה, זה גורם לך לנביכות?" הוא שאל בחיוך מתנשא שגרם לי לדפוק לו מבט מת.
"את יפה כשאת מובכת." הוא מלמל כשהחיוך המתנשא התחלף לחיוך צדדי ואמיתי, והזיז פיסת שיער שהסתירה את פניי למאחורי האוזן, כך שלא תסתיר את ההסמקה. דחפתי את ראזי לתוך מעילו, שיסתיר את ההסמקה אך כך הריח של סהר יותר נדחק לתוך נחיריי.
סהר צחקק בקולניות, ונשק לקודקוד ראשי. "איך אני מת עלייך." הוא מלמל, ואסף את גופי הקטנטן לחיקו. הרגשתי את עיניי נעצמות.
"אני שומרת את המעיל," מלמלתי, כשעיניי חצי פקוחות וחיוך בצבץ בשפתיי.
"למה?" סהר הניח את ראשו על צווארי, ויכולתי לחוש בחיוכו.
"כי יש בו את הריח שלך." מלמלתי, וזה הדבר האחרון שאמרתי לפני שנרדמתי.

•סהר•
"כי יש בו את הריח שלה." היא מלמלה, ואז נפלה לתוך שינה. חייכתי למשמע דבריה, ונשקתי את מצחה.
הודעתי לאביה של מיתר שהיא נרדמה, וכשהיא תתעורר אני אלווה אותה הביתה.
הבטתי במיתר שישנה על ברכיי, וחיוך בצבץ בין שפתיי. נזכרתי בכל האירועים שקרו ביום הזה, ולא יכולתי שלא לחייך, ולתחוב את ראשי לצווארה בכדי להריח את הריח הנהדר שלה. שיחקתי בשיערה בעדינות, ובחנתי כל תו שהיה על פנייה. היא כזאת מדהימה. היא יודעת להטריף בן אדם עד הסוף, ויודעת להשתעשע בו כשהוא כל כך רוצה את זה, ולגמור עם זה בזמן. אף פעם לא ימאס לי מימנה ומהמשחקים שלה, לשמוע את הצחוק שלה, לראות את החיוך שלה, ואת זה שהעיניים הירקרקות שלה מתכווצות כל פעם שהיא מחייכת. שהיא אוספת את שיערה לגולגול גבוהה, שנראה מבולגן אבל באותו זמן אופנתי. האופנה שהיא בונה רק לעצמה, ומרשה לעצמה להשתעשע עם כל סוג בגד מסויים. הדבר שהכי רציתי שיהיה פה עכשיו, זו אמא שלי. שתראה איך גדלתי לנער שאני עכשיו, שהצלחתי למצוא את האהבה של החיים שלי למרות שזה לקחת תשע-עשר שנה, שלמרות כל הזמנים הקשים שעברתי לא וויתרתי. ועכשיו, כשיש לי את מיתר, אני לא חודב שאני איי פעם אוכל לוותר על משהו שכל כך יקר לי. בלי ששמתי לב, דמעה החליקה במורד לחיי, ולפני שיכולתי למחות אותה היא נפלה על הצווארה החשוף של מיתר. היא התמתחה טיפה, והסתובבה כך שפנייה היו מופנות אליי.
"היי," היא מלמלה והניחה את ידה על לחיי. "סירי, למה אתה בוכה?"
"סירי?" שאלתי בצחקוק קל.
"חשבתי על זה, אתה המצאת לי כינוי, רציתי להמציא לך אחד שרק אני אקרא לך ככה." היא מדכה בכתפייה בחיוך קליל.
"סתם… נזכרתי באמא שלי, וחבל שהיא לא נמצאת פה עכשיו-" חדלתי לדבר בחיוך עצוב, ומיתר הניחה לי להמשיך, "וחבל שהיא לא נמצאת פה עכשיו לראות אותי גדל. ומתאהב סוף סוף." המשכתי בקול יותר שקט, וחיוך נבוך התפרס על פנייה. היא ליפפה את ידייה סביב צווארי, וחייכה לכיווני. החיוך שלה רק עזר לי לחייך.
"אומנם היא לא פה, אבל היא תמיד תהיה איתך פה." היא אמרה בנחמה, והניחה את ידה על ליבי, שפעם אז על מאתיים.
"לקח לי המון זמן להבין את זה…" היא מלמלה במבוכה והשפילה את ראשה.
"כן?" שאלתי בבלבול, והיא הידקה את ידייה סביב צווארי, מה שעזר לה להתרומם קצת. שפתיה נחו על שלי לנשיקה קצרה ומלאת תשוקה, ואחרי שהיא התנתקה אמרה את שלושת המילים שהכי רציתי לשמוע המון זמן.
"אני אוהבת אותך."

•איה•
איך זו שאני תמיד מסתבכת במצבים כאלה? כשהתפרצתי לתוך ביתי, הרשיתי לעצמיל פלוט צעקה עצבנית, מה שגרם לאמי לרוץ במורד המדרגות אליי.
"הנער שאירסו אותי אליו…" מלמלתי בעצבנות ובעצב, "זה אח של ניב."
"מה?" אמי שאלה בהפתעה, "איך ידעת את זה?"
"ליוותי אותו הביתה, כי הבית שלן יותר קרוב לאגם משלנו. ו… כמעט התנשקנו לפני שהנער ההוא פתח את הדלת."
"כמעט התנשקתם? לא קרתה נשיקה?" אמי שאלה בהלם ובביאוס.
"לא… זאת אומרת, כן. אבל קטנה. אחרי שביקשתי פרטים, הם סיפרו לי שהם אחים, מתוך הבלבול והבהלה הדבקתי לניב נשיקה קצרה על השפתיים לפני שטסתי משם." מלמלתי במבוכה ואמי חייכה בחולמנות.
"ומה הייתה התגובה שלו?"
"כשהסתובבתי אליו, הוא נגע בשפתיים שלו בחיוך וקרץ לי." חייכתי גם אני בחולמניות, אך אז נזכרתי מה נודא השיחה. "אוח אמא… לא על זה רציתי להתייעץ או לדבר. מה אני הולכת לעשות בקשר לניב ולנער?"
"לנער, קוראים גיא." אמי הזכירה לי, והנהנתי בראשי. "ואין שום סיכוי שאני נותנת לך להתארס עם מישהו שאת לא רוצה. ואני יודעת שאת גם לא תתני לעצמך לעשות את זה." הנהנתי בראשי במהירות כהסכמה.
"ואני האמת מעדיפה את ניב על פני כל בן אחר, אבל על זה את תצטרכי לסבר עם אביך, איתי הוא לא מדבר. הוא טוען שחינכתי אותך רע."
"מה פתאום," שללתי את העובדה. "את האמא הכי מדהימה אבר." חיבקתי אותה קצרות, והיא חייכה אליי בהערצה.
"תראו אותך, איך גדלת." היא ליטפה את שיערי. "אני ממש מתגעגעת לימים שהיית קטנה, והייתי צריכה לטפל בך." צחקקתי בשקט, והפעם אני זו שהבטתי בו במבט מלא הערצה.

•מיתר•
הייתי מופתעת מהמילים שאני בעצמי אמרתי. לא ידעתי מאיפה זה בא, וכשזה בא, הרגשתי הקלה ענקית. סהר הופתע בהתחלה, אך תוך כמה שניות עיקל את זה וחייך בשמחה.
"גם אני אוהב אותך." הוא לחש, מה שגרם לי לגחך, והוא הדביק עוד נשיקה קטנטנה על שפתיי.
"כדאי שאני אחזור, הגשם חדל." מלמלתי בחיוך נבוך, והוא עסר לי לקום מברכיות
"כבר חשוך בחוץ, אני מחזיר אותך." הוא הודיע לי, יותר בסוג של דרישה, ותפס במעיל שהיה זרוק על הכורסה שלא שמתי לב אליו לפניי.
"היית יכול לבקש את המעיל חזרה." הצבעתי על המעיל שלבשתי.
"תשמרי אותו." הוא קרץ לעברי והוביל אותי לעבר דלת הכניסה.
"אתה בטוח שאתה רוצה ללוות אותי הביתה? אתה לא עייף?" שאלתי והוא גלגל עיניים.
"סתמי, נודניקית, אין סיכוי שאני נותן לך ללכת לבד ברחובות." הוא אמר באזהרה שגרמה לי לצחקק. היה חשוך בחוץ, וכל מי שיכולתי לראות שלא היה ישן זה כמה אנשים יוצאיפ למכולת או חזרה הביתה, או חבורות בנים יושבים במקום מסויים, מעשנים.
"היי, את, בואי לפה." אחד הבנים מאחד החבורות שראיתי קרא לעברי, שמתי לב שסהר התעצבן בשנייה שהנער פנה אליי. הנחתי את ידי על כתפו של סהר, והבטתי בו בסימן של להתעלםת הוא נשם עמוק, הניח יד על מותני והמשיך להוביל אותי הביתה.
"כשאני אומר לך לבוא, אני אומר. לך לבוא." יד אגרסיבית תפסה בידי, מה שהתגלה לנער שלא זיהיתי. סהר לא התאפק ודפק לו אגרוף על הלסת.
"רק תחשוב על לגעת בה שוב ואתה מפוצץ." סהר קרא בעצבנות, והביט בידי שהייתה עליו סימן אחיזה אדמדם. הנער רק צחקק, וקם מהרצפה עוד לפניי שיכולנו לשים לב, ודפק לסהר אגרוף בצד עיניו שגרם לראשו להיות מוסט שמאלה. סהר התעצבן, ויכולתי להבחין זאת לפי הנשיפות הקשות שלו. לפני שסהר יוכל להספיק להחטיף שוב לאותו ננר, הדפתי אותו אחורה.
"דיי, סהר, בבקשה, הוא לא שווה את זה." לחשתי בלחץ, וליטפתי את פניו העדינות. מבטו מיד התרכך, והוא הביט שוב בנער, לפני שמשך אותי משם.
"כשאתה חוזר הביתה, אתה חוזר מדרך אחרת. לא באלי שתריב." ליפפתי יד סביב צווארו ולחשתי לאוזניו.
"וואטאבר יו סיי, מיי גירל." הוא גיחך, וקצת דם נזל מהפצע שליד העין שלו.
"ולפני שאתה עוזב, צריך לטפל לך בפצע." הודעתי לו, ומשכתי אותו יותר מהר לכיוון הבית כשזה היה בטווח הראיה שלי. דפקתי על הדלת מכיוון ששכחתי את המפתח בתוך הבית, ואבי פתח תוך דקה או שניים.
"או," הוא מלמל והביט בכיווץ גבות על הפצע הפתוח של סהר, "איך קיבלת את סה לעזאזל?"
"זה מה שקורה כשמיהו נוגע במישהי שאני אוהב." בהר משך בכתפיו בתמימות, וגרם לי להסמיק קלות.
"נו, תכנס, אני אטפל לך בפצע." לחשתי לו, וניסיתי למשוך אותו לתוך הבית.
"זה בסדר, מיתי, אני אדאג לעצמי כבר בבית." הוא חייך לכיווני. "לילה טוב, יפה." הוא נשק לשפתיי בעדינות, רגע לפני שעזב את הבית.
"לילה טוב," לחדתי בחיוך, ואחרי דהוא נעלם מטווח הראייה שלי, הרשיתי לעצמי לסגור את הדלת.

'She said to me, forget what you thought,
Cause Good girls are bad girls that haven't get caught.
So just turn around and forget what you saw,
Cause Good girls are bad girls that heve'nt get caught…'