אין לאן לברוח- פרק עשרים ושש

אין לאן לברוח- פרק עשרים ושש
"אל תגמור את כל הפופקורן." מיתר נזפה בי, ומיהרה לחטוף לי את הקערה מהיד.
"הא?" שאלתי בפה מלא והיא מיהרה לפלוט מילות גועל. צחקקתי בקולניות והמשכתי לצפות בסרט. אחרי שהלכתי לדביר, חזרתי חזרה למיתר כמו שהבטחתי, וראינו סרט עם ההורים שלה. אבל עם הזמן הוריה הלכו לישון ונשארנו רק אנחנו.
"דביל." היא צחקקה בשקת, ובלסה את הפופקורן.
"מפגרת." מלמלתי בלחש, וחייכתי כשהיא שמעה את זה.
"טמבל." מיתר החזירה באנחה.
"קשת הבנה,"
"אידיוט,"
"אידיוטית,"
"מטומטמים," שמענו קול מאחורינו. הסתובבנו בבהלה, כדי לראות את מור מביט בנו בתמימות.
"אחי, מה לעזאזל?" מיתר שאלה.
"איך נכנסת?" שאלתי מיד אחריה.
"הו, מהדלת." מור משך בכתפיו.
"לא דביל," מיתר גלגלה את עינייה, "איך פתחת את הדלת?"
"עם הידית?"
"לא, קשה הבנה." אמרתי בתסכול, "הדלת הייתה פתוחה?"
"אה, כן." הוא ענה במשיכת כתפיים.
"אני חיה עם סתומים." מיתר מלמלה באנחה מיואשת וחזרה להביט בסרט. אני רק גיכחתי כתשובה, נשענתי את ראשי וחזרתי להביט במסך. הנחתי את רגליי בשילוב על השולחן, נשענתי אחורה ושמתי את הזרוע סביב מיתר.
"מה אנחנו עושים?" מור שאל בשעמום ונדחס בין שנינו.
"באמת אחי?" מלמלתי בלחש וגנחתי בייאוש. עד שיש לי זמן לשבת לידה, תמיד יהיה מי שיהרוס לי. הוא דחס כמה חתיכות פופקורן לפה, לעס וכמה נפלו לו.
"אחי, לא קול." מיתר קראה בגועל והחמיצה את פנייה. הוא משך בכתפיו והמשיך בשלו.
"טוב, אני הולכת לישון יש לי מחר בית ספר. סהר, אתה יכול לישון פה אם בא לך אני גם ככה חייבת הסעה למחר לבית ספר. מור, תעשה מה שבא לך." היא צחקקה לרגע, וקיפצה מהספה. "לילה טוב, בנים."
"לילה טוב, בת." מור גיחך והמשיך לבהות במסך.
"לילה טוב," קראתי לעברה בחיוך.
"לילה טוב." היא החזירה אחד קטנטן וביישני, הסתובבה ועלתה לחדרה.
"נו," מור הפנה את מבטו אליי, הבטתי בו בבלבול. "קרתה כבר נשיקה ראשונה?"
"איזה… ממזמן." מלמלתי כשגיחוך קל נפלט מפי.
"נו, מה אכפת לך לנשק אותה עוד פעם?" מור החמיץ את פניו לעברי.
"מור, זה לא סתם. לך תדע, מה שהיא מרגישה אליי בטח לא דומה לאיך שאני מרגיש אלייה. אני לא יכול פשוט לבוא אלייה באחד הימים, לנשק אותה וזהו." צחקקתי בלחש, "זה יותר מסובך ממה שזה נראה."

•מיתר•
"Sometimes its all get a little too much, but you gotta realize that soon the fog will clear up. And you don't have to be afraid beacuse we're all the same and we know that sometimes its all gets a little too much."
שעון המעורר ניגן בקול, וגרם לי לגנוח בקול ובעזרת היד שלי להפיל את זה לרצפה.
"היי, זה השעון המעורר שקניתי לך ליום הולדת." שמעתי מישהו ממלמל בקול עצוב. הרמתי את ראשי בעייפות מהכר, והבטתי בבלבול לעבר איה.
"איך לעזאזל נכנסת?" שאלתי בבלבול והתרוממתי.
"סהר הכניס אותי." היא משכה בכתפייה בתמימות, "דרך אגב, מה הוא עושה פה?"
"רציתי הסעה לבית הספר ולאסם מחר, אישרתי לו להישאר פה." משכתי בכתפיי גם אני בתמימות.
"שיהיה." היא מילמלה. "טוב, לכי תתארגני לבית ספר, לא באלי לאחר ובהסעה אני גם מצטרפת ו-"
"מספרת לי איך הלך בדייט." קטעתי אותה באמצע דורשת והיא הנהנה במהירות בהסמקה קלה.
"או-להלה." מילמלתי במבטא מומוצא בזמן שפסעתי לעבר המקלחת.
"סתמי כבר." היא צרחה לי.
"סתמו שניכם." צעקה נשמעה מהקומה התחתונה. גיחכתי בשקט, והוצאתי מהמתקן את מברשת השיניים שלי. הרטבתי אותה במים, ומרחתי עליה משחת שיניים חריפה. צחצחתי את שיניי ביסודיות וירקתי את המשחה לכיור. חזרתי במהירות לחדרי, ומיהרתי לפתוח את דלת הארונות ולחפש מה ללבוש. הוצאתי חולצת בית-ספר וורודה מסטיק, טייץ שחור ונעלתי נעליים שחורות בגזרה גבוהה. פתחתי את הצנצנת שנחה על שולחן מחשב, והוצאתי משם מסטיק. זרקתי אותו לתוך הפה, והנחתי את הצנצנת במקומה. תפסתי בכתפיית התיקה שלי, ומיהרתי לרדת לקומה התחתונה.
"בוקר טוב." זרקתי לעבר הוריי וסהר שישבו בספה וצפו בטלוויזיה.
"להסיע אותך?" סהר שאל והתרומם באנחה קלה מהספה.
"זה היה דיי ברור כבר אתמול," משכתי בכתפיי בתמימות ובחיוך קטנטן, "אבל לא משנה. כן, ואיפה איה?" שאלתי.
"פה." שמעתי קריאה ולאחר מכן טריקת דלת קטנה. יצאתי לשנייה.
"יוצאים?" שאלתי את סהר ואיה בכדי לוודאות שהם לא שכחו כלום.
"אחריכן," סהר אמר בטון שגרם לי לגלגל עיניים ולפסוע למחוץ לבית.
"שיהיה לך יום טוב, מתוקה." שמעתי את אמי צורחת מתוך הבית.
"גם לך." צעקתי חזרה, אך זה היה מטומטם כי היא לא יכלה לשמוע אותי.
"היי," סהר צמצם את פאר ההליכה בנינו, "את בטוחה שאת רוצה ללכת?"
"כן, אני בטוחה." הנהנתי בחיוך קטנטן, ונכנסתי לתוך המושב ליד הנהג. איה נכנסה גם היא וכמה דקות אחרי גם סהר.
"נו, איך היה הדייט?" שאלתי את איה בקול מתגרה, והיה אפשר לראות אותה דרך המרא מסמיקה.
"שנייה אני מתקשר אל ניב, תהיו בשקט." סהר קרא לעברינו. הטלפון צפצף על הקו כמה פעמים, לפני שנשמע קולו של ניב.
"אה אחי?" ניב מלמל בקול עייף.
"אחי, איך היה אתמול?" סהר שאל, ואיה הסמיקה אף יותר.
"א-"
"תסתמי את הפה שלך." קטעתי אותה בלחש והנחתי את ידי על פיה.
"מי איתך באוטו?" ניב שאל בבלבול למשמע הקולו.
"ווא'סף ברו?" שאלתי בקול מתאמץ.
"הא מיתר, מה קורה ילדה?"
"הכל אחלה." צחקקתי בהתאמצות, וזרקתי לעבר איה מבט מת כשהיא ניסתה לדבר גם היא.
"נו, איך היה?" שאלתי בקול.
"את האמת, היה אחד הטובים. היא מדהימה." ניב ענה בקול שמח.
"פששי, אחי, תתהרמזורסהר אמר בקול מתגרה. איה נעצה בי מבט, מסמן להגיד משהו לסהר על מה שהוא אמר.
"מה תתחדש, מה היא צעצוע?" שאלתי את סהר והוא משך את כתפיו.
"לכי תדעי." הוא משך בכתפיו בתמימות, ועצר ליד הרמזור. פצעתי את פי בכדי להגיד משהו, אך נפלט לי גיחוך שגרם לאיה לנעוץ בי מבט עצבני. משכתי בכתפיי בתמימות, והרכב החל לנסוע שוב.
"טוב, אחי, רק הרגע התעוררתי. תדבר איתי מאוחר יותר. מיתי תמסרי לאיה ד"ש" ניב ביקש לפני שניתק את השיחה.
"הו, אעשה זאת." מלמלתי אחרי שהוא ניתק בחיוך קטנטן, והורדתי את היד מהפה של איה.
"זה היה הכרחי?" היא שאלה בגועל, וניסתה כמה שיותר 'לנקות' את החיידקים שלי מימנה.
"מאוד." משכתי בכתפיי. "שמעת אותו, הוא חושב שאת מדהימה?" קרצתי לה בהתגרות והיא רק גלגלה את עינייה.
"כן, גם הוא בסדר." היא מלמלה.
"בסדר עאלק. מה שאת מתכוונת להגיד זה חתיך, מושלם, נסיך, מקסים, מדה-"
"אחמאחמ." סהר דימה שיעול והביט בי במבט מגזים.
"הופה, אהובך מקנא?" איה הקניטה אותי בחיוך רחב.
"תשתקי." נעצתי בה מבט מת, והגנבתי חיוך קטנטן.
"תחנה אחרונה." סהר קרא ועצר את הרכב מול בית הספר.
"אוקיי," מלמלתי בלחש, ובאתי לצאת מהרכב. יד שרירית אחזה בשלי, ועצרה אותי. הסתובבתי לעבר סהר בבלבול.
"את בטוחה שאת רוצה ללכת היום?" סהר שאל בחשש, והרגעתי אותו בחיוך קטנטן.
"אל תדאג, אני אסתדר." הנהנתי בראשי במהירות. "נראה אותך באסם?" הוא הנהן בצחקוק קצרצר. טרקתי את דלת המכונית, ופסעתי לתוך בית הספר.
"תגידי," איה שהדביקה את קצב ההליכה איתי מלמלה לתוך אוזניי, "זה לא דביר שם?"
"לא אכ-" הרמתי את מבטי לכיוונו, וכיווצתי את גבותיי, "מה לעזאזל עבר עליו?" היו צלקות על פניו, וסימני מכות ליד השפה וליד העין. הוא היה נראה עייף אך בעיקר סובל, וכששם לב אליי הוא הביט בי בתעבה ובזלזול.
"נראה לי שאת זו שאמורה להסתכל עליו ככה, לא הוא עלייך." איה לחשה לי, וגרמה לי לצמרור קל. דביר קפץ מהחומה הקטנה שישב עליו, ופסע לכיווני.
"את שמחה עכשיו?" הוא שאל בקול עצבני.
"על מה אתה לעזאזל מדבר?" שאלתי בחוסר חשק.
"החבר הבן זונה הזה שלך פוצץ אותי מכות ואיים עליי לגרום לשמועות להיפסק." הוא צרח עליי בלחש ובעצבים.
"אל תצעק עליי, ואל תקרא לסהר בן זונה והוא לא חבר שלי." צעקתי עליו גם אני, "ואת האמת, ריחמתי עלייך כשראיתי אותך ככה. אבל כל המכות מגיעות לך, בדיוק כמו זאתי." הורדתי לו כאפה שגרמה לראשו לנטות לצד. ואז פסעתי הרחק משם לעבר כיתתי, שאיה עמדה לצידו של דביר והמשיכה לרדת עליו.

•מור•
"שלום," נכנסתי לתוך הבית בקריאה קלה, ונמרחתי על הספה.
"אתה לא אמור להיות בבית הספר עכשיו?" אבישג, אחותי החורגת רצה במורד המדרגות למשמע קולי.
"את לא אמורה להיות בבית הספר עכשיו?" שאלתי את אותו שאלה והיא החמיצה את פנייה.
"אתה לא שאלת, כמו שאני לא שאלתי." היא משכה את כתפייה בתמימות, והבטתי בה קופצת את שלושת המדרגות האחרונות ופוסעת לעבר המקרר. אמי התחתנה עם אביה של אבישג, מה שהביא את זה שאנחנו בעצם נחשבים אחים עכשיו. הכרתי אותה עוד לפני, אבל לא באמת שמנו אחד על השניה. היא בת שש-עשרה, ברונטית עם עיניים חומות גדולות. הבטתי בה עושה כל הליכה קטנה, שאיכשהו הפך לצעדים לריקוד כושל שניסתה להמציא.
"יש בעיות, ביטון?" היא הביטה בי בבלבול כששמה לב לבהיה שלי.
"הכל אחלה, ריינולדס" עניתי לשאלתה בהרמת יד קטנה, והסטתי את מבטי לעבר הטלוויזיה הכבוייה.
"אתה יודע, אם אתה רוצה לצפות, אתה חייב להדליק את הטלוויזיה." היא הקניטה אותי בציניות וגרמה לי לגחך.
"גילית לי עובדה שלא ידעתי עלייה." מלמלתי בבהלה קלה, והיא גלגלה את עינייה.
"תמיד ידעתי שאתה טמבל, חסר כל שכל ואידיוט." היא משכה את כתפיה בתמימות והתכוונה לעלות במדרגות.
"תעלי תעלי," קראתי לעברה וזרקתי כרית.
"אני עולה כי אני עייפה, לא כי אני מקשיבה לך." היא התחמקה מפגיעת הכרית, ועלתה בריצה לפני שיכולתי לזרוק עוד משהו.
"שמענו עלייך." צעקתי ברחבי החלל השומם.
"אז אני מפורסמת."
"ואת גם חיה בסרט."
"עדיין פרסום." היא גרמה לי לצחקק, ואז נשמעה דפיקה בדלת.
קמתי מהספה ופסעתי לעבר הדלת ברישול, הורדתי את הידית ופתחתי את הדלת.
"שלום." ניב עקף אותי ונכנס לבית.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בבלבול ופסעתי אחריו.
"א-"
"מור, מי זה?" אבישג קראה ורצה במורד המדרגות. "אה." היא משכה בכתפייה כשראתה את ניב ועלתה שוב.
"מי זו?" ניב הסתובב לכיווני כשאבישג נעלמה מטווח ראיותו."
"אבישג, אחותי החורגת." עניתי לו באנחה וקפצתי חזרה לספה.
"חמודה," הוא אמר בחיוך מתגרה.
"אין לך איזו איה ללכת אליה?" גלגלתי את עיניי.
"לגבי זה. היינו בדייט הראושן אתמול, ואני לא יוגע אך להזמין אותה לשני ומה לעשות בשני." ניב אמר בחוסר ביטחון.
"מזיינים בדייט השני." אמרתי בהתחכמות והוא מיהר להעיף לי מכה.
"מה אתה דפוק?" הוא נזף בי בקול.
"מה אמרתי?" מלמלתי בצחקוק, "גם אתה אמרת לי אותו דבר. "
"כן…" הוא מלמל במבוכה וגירד בעורפו.
"נו, תהיה אתה ותציע לה דייט שני ומה שיקרה יקרה."
"אחי, אתה גרוע." הוא החמיץ את פניו.
"אחי, אתה זה שבאת לבקש עזרה." אמרתי באותו טון.
"טוב, יצאתי, נדבר." הוא מלמל ופסע לעבר דלת הכניסה. "ואם לא יסתדר ביני לבין איה, תסדר לי את המספר של אחותך, כן?" הוא פסק לרגע בקריצה.
"כוב אומאומו טוס כבר, טוס." צרחתי לעברו וזרקתי לכיוונו כרית. הוא הצליח להתחמק מימנו, ופסע למחוץ לבית בצחקוק.

•מיתר•
פסעתי לתוך האסם בעצבנות, ומיהרתי לזרוק את התיק בפופים.
"מה יש באת כועסת?" סהר הרים את מבטו מהספר והביט בי בבלבול. הזעפתי לכיוונו את פניי, ופסעתי להתחיל בגריפת הצואה של הסוסים.
"מיתר, מה את לא מדברת איתי?" הוא שאל בשעשוע.
"לא, לא כל כך." עניתי בעצבנות ותפסתי במגרפה.
"אוקיי," הוא אמר במשיכת כתפיים, "אפשר לדעת מה עשיתי?"
"אתה הכית את דביר." אמרתי בטון קשוח.
"מיתר, אחרי מה שהוא עשה לך זה מגיע לו." סהר אמר והמשיך לפסוע איתי לכל מקום שהלכתי.
"זה באמת הגיע לו, אבל אם הוא יתלונן עלייך הייתה נכנס לכלא." הסתובבתי אליו, וגרמתי לו להתקל בי אך הצלחתי לשמור על שיווי משקל.
"הייתי לפחות נכנס לשמה במחשבה שהצלחתי שניסיתי להגן על הילדה שאני אוהב." סהר אמר בכנות והשליח את ידיו באוויר, באופן ברור גורם לי לשתוק.
נאנחתי בשקט והנהנתי בראשי, "תזהר בפעם הבאה שאתה עושה משהו כזה. אני לא רוצה שיקרה לך משהו רק בגללי." התוודאתי והשפלתי את מבטי.
"היי," הוא קרא והרים את ראשי בעזרת אצבעותיו. "בשבילך אני מוכן לעשות הכל." הוא ליטף את לחיי בעזרת שני אצבעותיו. חייכתי לעברו חיוך קטנטן. הוא חייך גם הוא, והביט שנייה סביבו.
"מתחשק לך להישאר פה אחרי שנגמור את העבודה?" הוא החזיר את מבטו אליי, וידו המשיכה לעברו בליטופים על הלחי שלי.
"מממ… אין לי בעיה." משכתי בכתפיי בתמימות. "מי יהיה פה?"
"הו, רק אני ואת." הוא חייך בחפישת שיניים.
"אז זה דייט?" שאלתי והרגשתי את לחיי שורפות.
"כן, אפשר לקרוא לזה גם ככה." הוא צחקק ששם לב למצב.
"סבבה." הסכמתי במשיכת כתפיים וניסיתי להישמע פחות נלהבת- מה שלא הצליח. "ולאיפה למשל נלך?" שאלתי בסקרנות.
"מיתי, את לא סומכת עליי?" הוא קרץ לעברי, ויכולתי לחוש בחום גופו, שגרם ללחיי להסמיק אף יותר.
"א-אני כן." עניתי בגמגום קל. הוא צחקק, נשך את שפתיו ועיניו עברו על שפתיי ועל עיניי ברפרופים.
"יופי," סהר מלמל, לקח צעד אחורה, ועזב אותי מבולבלת לא לפניי שזרק לעברי קריצה קלה.

'I promise that one day i'll be around
I'll keep you safe
I'll keep you sound…'