אין לאן לברוח- פרק עשרים ושבע

אין לאן לברוח- פרק עשרים ושבע
•מור•
"את באה איתי לקניות?" התפרצתי לחדרה של אבישג, שהרימה את מבטה אליי.
"ואם הייתי עירומה?" היא גערה בי בהרמת גבות.
"הייתי איכשהו מסתדר עם זה." נשכתי את שפתיי וקרצתי לעברה. יכולתי לחוש בלחייה מסמיקות, והיא מיהרה לשרוך את שורכיה.
"יאללה, יוצאים." היא קראה בהתעלמות מדבריי, ותוך כדי ההליכה תפסה במעיל הבייסבול הכחול שלה.
היא לבשה אותו על גופה וכיפתרה את הכפתור הראשון. יצאתי מהבית, והיא רק טרקה את הדלת מאחורייה בלי נעילה. נעצתי בה את מבטי.
"מה? גם ככה אין בבית הזה מה לגנוב." היא משכה את כתפייה בתמימות, וגרמה לי להסכים איתה.
"צודקת." חשקתי את שיניי, ופסענו לעבר הרמזור. אבישג, המשיכה לצעוד קדימה בזמן שאנעףי רק נעמדתי במקומי. בדיוק לפני שמכונית באה לכיוונה, תפסתי בזרועה ומשכתי אותה אחורה.
"תגידי, מה את מפגרת? לא לימדו אותך איך לחצות כביש?" שאלתי בבהלה ובכעס.
"אני מצטערת בובי בוטן, פעם הבאה אני אזהר יותר." היא קרצה לעברי בצחקוק, וחצתה את הכביש כשהמכוניות עצרו.
"אלוהים, למה אני אח-חורג של המשוגעת הזאת?" מלמלתי לעצמי והבטתי לשמיים, בזמן שעברתי גם אני את מעבר החצייה.
*
"אוקיי, חסה," קראתי מהרשימה בקול, ואבישג קראה בכל פעם אם יש או אין.
"יש." היא מלמלה בזמן שהמשכנו לפסוע לעבר מסדרון הממתקים.
"עגבניות?"
"יש."
"מלפפונים?"
"יש."
"ברוקולים, וכל שאר החרא שכתוב?"
"יש."
"עכשיו אפשר להתפרע בממתקים." מלמלתי בקול ופסעתי לעבר סוג אחד של ממתקים.
"לא רשום שחייב ממתקים ברשימה." אבישג עצרה אותי מלקחת את חבילת הגומי.
"לא רשום שחייב גם תרסיסים לשיער." משכתי בכתפיי וסימנתי לה במבטי לעבר התרסיסים שהיא הכריחה אותע לקחת.
"לא אמרתי כלום." היא משכה בכתפייה, ועמדה על קצות אצבעותייה בכדי לקחת חבילת מצות.
"לא אמרת כלום." חזרתי אחריה בחיוך, והמשכתי להתלבט איזה שוקולד לקחת. או נוטלה או בהשחר.

•ניב•
"היי," קראתי לעבר איה ונשענתי על הדלפק של החנות. "ממתי את עובדת?"
"ממתי שאמא שלי אמרה לי שאני צריכה לקנות לעצמי אם אני רוצה משהו." היא ענתה בקול מבואס שגרם לי לצחקק.
"תמלאי לי כוס אייס-קפה גדול." הוא ביקשתי והצבעתי לעבר המכונה שערבבה קפה קפוא.
"תודה ניב תורג'מן, הרגע תרמת עשרה שקלים לחיסכון." איה אמרה בקול של שדרן טלוויזיה ודימתה מקרופון, בזמן שאני צחקקתי על הניסיון וחייכתי בחשיפת שיניים.
"אני שמח שעזרתי." קרצתי לעברה בתחכום.
"אני שמחה שאתה שמח." היא קרצה חזרה באותו מטבע.
"אני סיפרתי לך איך היה לי אתמול בדייט, את לא חושבת שגם לי מגיע לדעת?" שאלתי בהתחכמות ונשענתי קדימה על הדלפק.
"מה?" היא החווירה וגרמה לי לחייך. "אני יודע שהיית בתוך המכונית, שמעתי את הקול שלך." משכתי בכתפיי.
"הו," היא מלמלה ולחייה האדימו.
"כבר החמאתי לך על איך שהלחיים שלך מאדימות?" שאלתי בהתגרות, והיא האדימה אף יותר.
"כבר אמרתי שאתה טמבל?"
"מממ…" מלמלתי בגיחוך.
"אוקיי, הדייט היה עבורי מושלם. ובתור אחד שמשחק בבנות, אתה הייתי איתי כן ואתה הבן אדם הכי אמיתי שהכרתי." היא מלמלה וסובבה את ראשה בכדי שלא אראה שהיא הסמיקה.
"אז זה אומר שיש דייט?" שאלתי בקול נחוש והיא מיד הסתובבה אליי.
"כ-כן." היא גמגמה בחיוך קטנטן וגרמה לי להעלות חיוך כל פעם שהקול שלה נשמע. הנהנתי הנהון אחד.
"אני אסמס לך עוד מעט את השעה?" שאלתי והיא הנהנה כתשובה.
"אוקיי." משכתי בכתפיי והתחלתי לפסוע הרחק.
"ניב," היא קראה לעברי, "השתייה שלך."
יופי, טמבל. הסתובבתי לעברה בחיוך מובך ופסעתי לכיוונה שוב.
"כמה אמרת שזה עולה שוב?" שאלתי והוצאתי את הארנק מהכיס.
"עשר שקל." היא צחקקה, וזרקה לתוך פיה חמצוץ.
"קחי." נתתי לה שטר של חמישים. "תשמרי את העודף לעצמך." קרצתי לעברה ועזבתי לפני שתוכל לפלוט עוד מילה.
"אני עוד אמות מהילד הזה." יכולתי לשמוע אותה ממלמלת לפני שנעלמתי מטווח הראייה שלה. גיחכתי, ולקחתי עוד כמה שלוקים מהאייס-קפה. לפני שהחמצתי את פניי מהגועל וזרקתי אותו לתוך פח בעודו מלא. יותר מידי מתוק.

•מיתר•
נשכבתי על הפופים בעייפות, ופיהקתי כמה פעמים לפני שעצמתי את עיניי בכוונה לקבל מנוחה קצרה.
"את עייפה בשביל הדייט היום?" שמעתי קול לצידי, אך לא הייתי צריכה לפקוח את עיניי בשביל לדעת מי זה.
"בכלל לא, אני עירנית לגמרי." פקחתי את עיניי והתרוממתי.
"מה את מפגרת?" הוא צחקק ודחף אותי אחורה בשביל שאני אשב שוב. "תנוחי כמה שבא לך, יש זמן." הוא התיישב איתי בפוך
"אז אתה בעצם אומר שאני לא צריכה להחליף בגדים או משהו לדייט?" שאלתי והפניתי את ראשי לכיוונו בעיניים עצומות.
"Youre amazing, just the way you are."
הוא זמזם את השיר של הזמר האהוב עליי.
"ברונו מארס." קראתי בחיוך קטנטן והוא צחקק.
"And when you smile, the whole world stop and stares for awaile, cus girl youre amazing just the way you are."
הוא שר בקול, והניח יד אחת סביב כתפיי. הרשיתי לעצמי לפלוט אנחה בחיוך קטנטן, ולהניח את ראשי על חזהו, מהנאה לשמוע את קולו שר ואובססיה רק להיות תחת מגעו.
"טוב, שנצא?" שאלתי בחוסר כוחות וקמתי באנחה קטנה מחזהו, מתבאסת שהייתי מוכרחה להתנתק ממגעו. סהר, שכנראה שם לב לזה, חייך חיוך קטנטן.
"כן." הור משך בכתפו, והתרומם מהפופים, מוריד את החולצה שעלתה לו קצת ומוריד לעברי יד לעזרה. חייכתי ותפסתי בידו, נעזרת בה להתרוממות ופסענו לעבר מכוניתו שתיק הגב שלי מוחזק בין אצבעותינו.
"לאיפה תכננת שנלך?" שאלתי והדלקתי את המזגן ברכב.
"בהתחלה חשבתי על מסעדה יוקרתית על הים. אבל אז הבנתי שאת לא בקטע של מבעדות יוקרתיות ואת תשברי אותי לשניים אם אני אשלם הון כסף עלייך." הוא אמר בקול דיי מפוחד והבטתי בו באיום מדומה שגרם לנו לפצוח בצחקוק קל. "אז הבנתי שאת מתחברת ליותר מקום של רעש, ששם יש אומץ ותחרויות אז מצאתי לנו בר מיוחד על החוף."
"בר?" שאלתי בהרמת גבה.
"לא בר כמו שאת חושבת. כאילו כן, יש בו שתיות וכל אלה. אבל בכל יום יש שם משהו חדש. למשל ימי קריוקי, תחרויות שירה, תחרויות ריקוד מסיבת שנות השמונים, שנות השישים כל מיני."
"אוקיי, מקובל לערב אחד." משכתי את כתפיי בכדי לא לצאת נוקשה מידיי חייכתי. "אבל אין מצב שאתה פתאום תעזוב אותי בשביל אישה אחרת."
"אין שום סיכוי בעולם שאני אעשה את זה לך." הוא אמר בגיחוך קל.
"וגם בלי שתיות." נופפתי לעברו אצבע. הוא צחקק, תפס באצבע ונשך אותה. הוצאתי את אצבעי במהירות מפיו והבטתי בו בהחמצת פנים.
"כלב." קראתי והכיתי את חזהו. הוא צחקק ומשך את כתפיו.
הוא התניע את המכונית ונסענו לכיוון הבר.
*
"ברוכים הבאים ל'בר היום'. היום נעסוק בתחרות שירה וריקודי קרוביים." אישה צעירה פנתה אלינו בצווחת 'ווהו' קטנה למשמע השיר. "תהנו." היא קרצה לעברנו וסהר תפס בידי, ועזר לי לפלס את דרכי בין כל האנשים שרקדו.
"ברוכים הבאים לבר היום, תרצו להירשם למשהו?" בחור אחד פנה אלינו.
"אני אשמח להתחרות על שניהם, אם אפשר." סהר אמר לו והבחור הנהן ופנה אליי. הנדתי את ראשי לשלילה, ויכולתי להרגיש את סהר נועץ בי מבט.
"מה?" שאלתי בתמימות וסהר המשיך לנעוץ בי מבט.
"אוקיי, תרשום אותי לתחרות השירה." נאנחתי וסהר חייך בהשווצה.
"שמות?" הבחור ביקש.
"מיתר לוי."
"סהר בן-הרוש." זה נשמע דיי מוזר לשמוע את שם המשפחה של סהר. בואו נחשוב על זה שאני אתחתן עם סהר והשם המשפחה שלי ישתנה. מיתר בן-הרוש… אוקיי, על מה לעזאזל את חושבת, מיתר?
"מספר טלפון?" הבחור פנה אליי.
"האמ… אתה בטוח שהסעיף כתוב שם?" שאלתי בצחקוק קצר.
"הוא לא, אני רוצה את המסםר לעצמי." הבחור קרץ.
"אחינו, יש לה חבר." סהר התפרץ וגרם לי להפנות את מבטו אליו. סהר הביט בי בתמימות ומשך את כתפיו. הסבתי את מבטי שוב אל הבחור, שגם הוא משך את כתפין בחיוך קטנטן ופסע הרחק לא לפניי שמלמל 'את יודעת איפה למצוא אותי.' הסתובבתי לעבר סהר, ותפסתי בידו.
"בוא, בוא יא קנאי." צחקקתי ומשכתי אותו לעבר המושבים.

•איה•
אחרי שסיימתי את העבודה, הבוס נתן לי את השכר ויצאתי חזרה הביתה. אופנוע שחור עקב אחריי, וגרם לי להלחץ ולהגביר את קצת ההליכה שלי.
"מה יש לך?" שמעתי את קולו של ניב בוקע ממתחת למכסה, "תרגעי, זה רק אני." הוא צחקק בקול. וגרם לי להסתובב אליו, ולהרגיש כאילו אבן נפלה מהלב.
"תגיד, אתה מפגר?" שאלתי בעצבנות, "חכה רגע, לא שאלתי, ברור שאתה כן. מי לעזאזל הולך מאחורי הגב של נערה שראתה יותר מידי סרטי חטיפות?"
"אולה." הוא נופף לי בחיוך צדדי ומשוויץ. "טוב, ההורים לקחו את הטלפון אז אני לא אצליח לסמס לך או להתקשר." הוא אמר כשמבטו נהפך למבולבל. "אני באמת לא איך הם יכולים להשתלט עליי כשאני כבר מעבר לגיל שמונה-עשר, אבל נסבול. אז קבענו למחר, למסיבת בריכה בבית של חבר?"
"מסיבת בריכה?" שאלתי בחיוך צדדי והרמת גבה.
"כן, את יודעת, לא יזיק לי לראות אותך קצת בבגד ים." ניב מלמל במבט חולמני.
"אלוהים, תשלוט על החרמנות שלך, סוטה." קראתי והכיתי לכתפו.
הוא צחקק, "יאללה, תעלי בלונדה אני אחזיר אותך הביתה."
"יש לי רגליים, אני לא נכה." גלגלתי את עיניי והמשכתי לפסוע כשהוא מאחוריי.
"תפסיקי להיות עקשנית, צרפתי. תעלי לפני שאני אעשה את זה בכוח." הוא גלגל את עינייו.
"נראה אותך." משכתי בכתפיי וברחתי לפני שיוכל בכלל להגיד משהו.
"אני נוגע בך ואת עולה איתי." הוא קבע ואני מדכתי בכתפיי.
"אם בכלל תתפוס אותי." צחקקתי בלחש והסתובבתי לעברו רגע, לפני שקלטתי שהוא ממש לידי. "אחי, מה לעזאזל? הייתה רחוק מימני." קראתי כשידו תפסה במותן שלי.
"תזכרי משהו, אף פעם אל תסתובבי כשאת במרדף." הוא לחש לאוזניי כשהוא הצמיד את גבי לחזהו.
"כ-כן, אני אנסה לזכור את זה." מלמלתי בלחש, מצומררת תחת מגעו וניסיתי כמה שיותר להתרחק מימנו בזמן שהסתובבתי בין אחיזתו. קצב נשימתו נדבקה לשלי, ויכולתי להרגיש את נשימתו עליי.
"האמ…" מלמלתי ולקחתי צעד אחורה. "אני באמת חושבת שכדאי שנלך, לא?" שאלתי במהירות ובחיוך מתאמץ ועקפתי אותו.
"למה את קשה?" הוא שאל בגניחה מיואשת ותפס בכף ידי, עוצר אותי מלהמשיך ללכת.
"אני לא." נאנחתי כשהוא החזיר אותנו למצב שהיינו קודם.
"למה כל פעם שנכנס בנינו מצב, את בורחת?" הוא לחש לאוזניי. "ממה את כל כך מפחדת, הא איה?"
"אתה מ-מדבר ש-שטויות." גמגמתי קלות וניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
"והינה את עושה את זה שוב." הוא מלמל ושחרר אותי. הוא עלה על האופונע, וסימן לי לעלות.
"זה לא משהו נגדך, ניב. אני פשוט לא רוצה למהר… נפגעתי הרבה וקשה לי לסמוך על זוגיות." נאנחתי ועליתי מאחוריו. שילבתי את ידיי מסביב לבטנו הקשיח והנחתי את ראשי על גבו. "אולי אתה באמת צודק, אני באמת מפחדת." מלמלתי בלחש ועצמתי את עיניי. האופנוע טס על הכביש הריק, והשמיע קולות חזקים שנשמעו בהדהוד. הרוח נשבה בחוזקה, וגרמה לשיערי לעוף אחורה. ניב, הנהן באנחה כתשובה, וביקש מימני לנוח כי עבדתי המון. נאנחתי בקולניות, והנהנתי בראשי כמה שיכולתי, מרשה לעצמי לפול בתוך שינה קצרה.
*
האופנוע עצר בטיפה גמישות שגרמה ליל פקוח שוב את עיניי ולקלוט שאנחנו בבית. נאנחתי, ונעמדתי על זוג ידיי.
"התעוררת." ניב אמר בחיוך קטנטן. החזרתי לו אחד כזה והנהנתי.
"עדיין קבענו למחר?" הוא שאל בקול תקוותי והנבנתי בצחקוק.
"ברור." משכתי בכתפיי.
"לילה טוב, איה." הוא מלמל באנחה ובחיוך.
"לילה טוב, ניב." החזרתי לו חיוך חושף שיניים, סובבתי לכיוונו את גבי ופסעתי לתוך הבית.

'We don't have to be ordinary
Make your best mistakes
Cause we don't have the time to be sorry
So baby be the life of the party…'