אין לאן לברוח- פרק ארבע עשרה, חלק א'

אין לאן לברוח- פרק ארבע עשרה חלק א'.
•סהר•
"תביא את הבקבוק." ניב קרא לעברי.
"יש לך רגליים?" שאלתי ונשענתי אחורה בספסל.
"לפי מה שבדקתי לאחורנה- כן." הוא ענה סחור הבנה.
"נהדר, קום ותביא לעצמך." הוספתי והוא נחר בבוז.
"אני לא מאמין שאני עדיין חבר שלך." הוא מלמל, גורם לי ולמור לצחקק. אחרי שהחזרתי את מיתר הביתה, חזרתי לביתי להתרענן, והלכתי לפארק להיפגש עם ניב ומור. היינו לבדינו בפארק, בעשר בלילה, שכמה בתים לידינו בית אחד כמעט התפורר מרוב הבלאגן שהיה בטוחו. היה שם מסיבה על בטוח, אבל רצינו להישאר קצת.
"אני משועמם." מור הזעיף את פניו, וגנב לי את האייפון מהיד. תינוק.
"קטין." הקנטתי אותו והוא הרים את מבטו אליי באיום.
"אני בן שמונה עשרה." הוא אמר בעצבים.
"ואנחנו תשע עשרה." אני וניב התנשאנו בחיוך מתגרה ומור הזעיף את פניו.
"נו, תביא כבר את הבקבוק." ניב צעק לי.
"תביא בעצמך." צעקתי עליו בחזרה, והוא התרומם בעצבים, גנב את בקבוק הבירה שהה בתוך תיק לידי, והתיישב חזרה בספסל מולי.
"או, איזה חמודים." מור צעק בקול פרחי והראה לניב תמונה שלי מהאייפון. לא ידעתי על איזה תמונה מדובר, אז רק הבנתי בו בחוסר הבנה. הוא סובב לעברי את המסך, והראה לי תמונה שלי ושל מיתר פוזלים יחד.
"אה," מלמלתי באדישות.
"אה." ניב ומור חזרו אחריי ומשכו את המילה בהתגרות.
"אל תעלו לי על העצבים." הזעפתי את פניי. "ויש לה חבר, אל תעופו."
"תגיד לי לטפל בו, ואני מטפל." ניב אמר לי והבטתי בו בכיוון גבות.
"תירגע, האלכוהול משפיע." כיווצתי את גבותי וצחקקתי.
"כזה קוצ'י מוצ'י." מור אמר שוב, וסובב את המסך חזרה לכיוון ניב, שהזעיף את פרצופו בקנאה מזוייפת.
"ככה אתה בוגד בי?" ניב שאל בקול פרחי ומור סובב לעברי את המסך. הייתה תמונה של מיתר צוחקת, ושאני מנשק אותי נשיקה קטנטנה בלחי.
"מצטער אחי, סטרייט." הצטערתי בפני ניב, חטפתי למור את האייפון וכיביתי את המסך. "אתם כאלה תינוקות." הוספתי ודחסתי את האייפון לכיס.
"ואתה לגמרי מאוהב." ניב הקניט אותי וגיחכתי.
"לא אני לא." אמרתי באדישות ומור הנהן כהסכמה עם ניב.
"יש לה חבר." הזכרתי להם שוב.
"אמרתי לך, תגיד לי והוא כבר בקבר." ניב חזר על דבריו וגלגלתי את עיניי.
"תגיד לי, אין לך מישהי להתחיל איתה?" שאלתי בציניות ושילבתי את רגליי על הספסל השני.
"דיי ציפיתי לבלונדה להציק לה היום, אבל לא נורא." הוא מלמל בגיחוך. איה. זה כזה ברור שהוא נתפס עליה. בעצם, אין מידהי שהוא לא נתפס עליה.
"מצטער אחי, יש לה גם חבר." אמרתי בקול עצוב ומזוייף והוא הזעיף את פניו.
"תראה לי מי זה ואני נכנס בו." הוא אמר העצבים מדומים שגרמו לי ולמור לצחקק.
"מה אתה צוחק אתה?" ניב העביר אצבע מאשימה לעבר מור. "אתה לגמרי שמת עין על החברה של אחותך."
"הופה, מישהי חדשה?" אמרתי בהתרגשות וטפחתי על שכמו. "לא יפה לא לספר."
"וואלק, שתקו. אין כלום." הוא אמר באיום, והזעיף את פניו.
"זורם למסיבה?" ניב שאל במבט חולמני, ונשך את שפתיו כאשר ראה בחורה עוברת אותנו ופוסעת לכיוון המועדון. היא הייתה נראית מהילדות הטובות. אבל בכל ילדה טובה יש משהו רע.
"אחי, אל תסתבך." הזהרתי אותו כאשר ראיתי שיש מאחוריה נער חסון.
"אל תדאג לי." הוא אמר והמשיך לפנטז על הבחורה.
"זורם?" הוא התעשת על עצמו והביט בי ובמור.
"בכיף אפילו." מור הסכים ואני הנהנתי בראשי. אין מסיבה שמור וניב לא היו בה. רק שהפעם גם סהר מצטרף.

•מיתר•
"אבל לא רק שאמרתי לו שלא פניתי אליו, הוא המשיך לדבר איתי כאילו אנחנו מכירים שנים." דביר המשיך בדבריו. פסענו בחוף, השעה הייתה כבר משהו כמו עשר, אבל לא היה לנו אכפת. כשאני עם דביר אני באמת בן אדם אחר, הוא פשוט לא מרשה לי להוריד את החיוך מהפנים.
"הוא לא נורמאלי." מלמלתי בצחקוק ודביר הסכים איתי. התיישבנו על החול הרך, מקשיבים לצליל לגלים שמתנפצים על הסלעים. הוא כרף את זרועו סביב גופי, מצמיד אותי יותר לחיקו. הנחתי את ראשי על צווארו, והסנפתי את הריח הממכר של הבושם שלו.
"את מדגדגת אותי." הוא צחקק והצמיד אותי יותר אליו. חייכתי אל תוך צווארו ועצמתי את עיניי. מישהו התקשר לדביר. הוא ניתק את מגעו מגופי, הוציא את האייפון מהכיס וענה לשיחה.
"הלו?" הוא שאל והתרומם מהחול, מנער את המכנס מחול. "אוקיי, אני כבר בא. ביי." הוא קרא לקו, והשיחה התנתקה.
"אני מצטערה אני חייבת ללכת. ללוות אותך?" הוא שאל בחיוך מתנצל. הנדתי את ראשי לשלילה, והתרוממתי.
"אני אשאר פה קצת לבד." אישרתי בחיוך.
"תיזהרי." הוא אמר בדאגה ונשק לשפתי בעדינות. הנהנתי בראשי, והבטתי בו פוסע הרחק. התיישבתי חזרה על החול, רק שהפעם נדקרתי ממשהו ונהיה לי חתך.
"איי." נאנקתי מכאב ותפסתי בזרוע. הקרישת דם, זה לגמרי לא יגמר בטוב.
"את בסדר?" שמעתי קול עדין מאחורי. הסתובבתי, וראיתי נערה בת גילי. שיערה היה ג'ינגי ומסולסל בקצוות, ועינייה היו בצבע שחור חזק. היא הייתה בגובה נורמאלי, לא גבוהה ולא נמוכה ורזה.
"כן, תודה." מלמלתי וכיסיתי את החתך בעזרת שרוול המעיל, ולחצתי עליו.
"ירין," היא הושיטה את ידה אליי ללחיצה.
"מיתר." הצגתי את עצמי ולחצתי את ידה.
הצבע הלבן של השרוול החליף את הצבע לאדמדם.
"זה לגמרי לא נראה טוב. יש לך בעיה או משהו?" היא שאלה בעדינות.
"קרישת דם." עניתי בלחש והתחלנו לפסוע לכיוון ביתי. היא פערה את עינייה בבהלה.
"ילדה, זה לגמרי לא טוב." היא תפסה בזרועה השנייה שלי, ומשכה אותי במהירות למקום שהובלתי אותה אליו. כאשר הגענו לבית של איה, פתחתי את הדלת ונכנסנו פנימה.
"יש לך מזרק? משהו?" היא שאלה בלחץ.
"ברור." מלמלתי בחוסר הבנה והוצאתי את המזרק מהארון. לקחתי אותו, והזרקתי לעצמי את החומר.
"תקחי אותו לכל מקום, מה אם יום אחד תהיי רחוקה מהבית ויקרה לך משהו?" היא שאלה ברטוריות ומשכתי בכתפי.
"תודה, ירין." חייכתי חיוך מודה והיא חיבקה אותי.
"אין על מה." היא חייכה חזרה. מפה לשם, החלפנו טלפונים והתחלנו להתחבר.

•סהר•
"היא מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום" שרתי בקול מול ה'קהל' שהיה במסיבה. "איזה חום, אולי נזוז שואלת." המשכתי לשיר בקול והם צעקו בעידוד ומחאו לי כפיים. אני חייב לצאת מפה כמה שיותר מהר. לפחות לא השתכרתי. אני לא טיפוס של מסיבות. אומנם אני טיפוס של רעש ובלאגנים, אבל מסיבות זה כבר קטע אחר אצלי. רק למצוא את מור וניב, ולהתחפף מפה. ירדתי מהבמה, וכמה בנות נדבקו אליי. חייכתי אליהן חיוך מתנצל, והחרקתי אותן מימני. מצאתי את ניב, וכמה מטרים מימנו היה מור. תפסתי בידיהם ומשכתי אותם מחוץ לבית.
"אבל למה? בדיוק היינו בקטע." ניב התגונן והתנדנד לידי. לעומתו, מור היה לגמרי מפוקס.
"אחויה, תעזור לי." ביקשתי ממור וליפפתי את זרועו של ניב מסביב לכתפי, וכך עשה מור בצד השני. גררנו את מור לביתו, והכנסנו אותו לשם.
סגרתי את הדלת מאחורי בבעיטה, והשכבנו את ניב על הספה.
"אחים שלי, אני מבין שאני מושך, אל תגזימו אני לגמרי סטרייט." ניב אמר בצחקוק.
"במקום לשפוך עליו מים אני מעיף לו אגרוף." לחשתי למור והוא צחקק.
"תירגע, אחי. ככה זה ניב." הוא לחש לי חזרה. לקחתי כוס מים, למרות שלא חשבתי שאני אסתפק בזה, וכדור.
"הוא יהרוג אותנו." מור לחש לי והביט בניב שהמשיך לשיר ברדימות ולדבר שטויות.
"שיהיה." לחשתי למור חזרה ושפכתי במהירות את המים על ניב. לקח לו זמן עג שהוא התעשת על עצמו, וקפץ בגלל המים הקפואים.
"אתם מתים." הוא הצביע עליי ועל מור. "אחרי שאני אתגבר על הכב הראש. אתם כל כך בקבר." הוא אמר באיום ונשען על הספה.
"קח, אחי." נתתי לו את הכדור. באתי לתת לו מים, אבל הכדור כבר לא היה בפה שלו בשנייה שהוא הכניס אותו.
"טוס להחליף בגדים, ולישון." מור פקד על ניב. ניב הנהן ולחן בכפות ידיו על עיניו. הוא התרומם, עדיין מתנדנד מצד לצד ונעזר בקיר.
"אנחנו עפים." אמרתי לניב והוא הנהן.
"תנעלו מאחוריכם." הוא צעק לנו רגע לפני שיצאנו דפוק. סגרתי את הדלת מאחורי, ואני מור התפצלנו כל אחד לבית שלו.

•איה•
-כעבור חמישה ימים-
"ביוש." קראתי וקפצתי לעבר אורי בחיבוק.
"תשמרי על קשר, קטנטונת." הוא קרץ לעברי. "ובלי בעיות לחבר." הוא נופף לעברי באמצע מאשימה וגלגלתי עיניים.
"אל תוותר עליה, כן?" שאלתי והוא הנהן בראשו. במהלך השבוע באילת, אני ואורי התחברנו המון. נהיינו החברים הכי טובים, ואיתו אני באמת מסוגלת להיות אני. הוא כל כך נסיך. נפתחתי אליו בנושא של תום, והוא סיפר לי שיש לו מישהי. למישהי קוראים נועה, היא גדולה מימני בשנה והיא חברה של אחותו התאומה. היה בניהם קטע קטן, אבל הם נפרדו בגלל שהיא פחדה להיפגע. במהלך השבוע הזה, אני ותום חיזקנו את הקשר, ואנחנו מדברים תמיד. בין אם סה בבוקר, לפני שהולכים לישון או סתם משתעממים. היום האחרון באילת הגיעה, אני ואמי עמדנו בכניסה ונפרדנו מכל מי שהכרנו.
"מוכנה, מותק?" היא שאלה בשביל לוודאות. הנהנתי בראשי, והידקתי את אחיזתי בתיק הגב. פסענו למחוץ למלון, לעבר המכונית, ורגע לפני שנכנסתי נופפתי לאורי לשלום. הבטחנו שנשמור על קשר, והבטחות צריך לקיים. טרקתי את דלת המכונית, ונשענתי אחורה- מתכוננת לנסיעה הארוכה שהולכת לקרות.
*
"מתוקה," גופי הטלטל בעדינות, ופקחתי את עיניי בבהלה.
"מה, מה קרה?" שאלתי במהירות והבטתי באמא שלי. "הגענו, מאמי." אמי הודיעה לי. אה, וואלה נכון, נרדמתי בנסיעה. נאנחתי, הנהנתי בראשי ופתחתי את דלת המכונית. הוצאתי איתי את התיק, ומרחוק קלטתי דמות מוכרת נשענת על קיר הבית.
"תום." קראתי בשמו והוא הרים את ראשו אליי. רצתי אליו וקפצתי עליו בחיבוק.
"קטנטונת שלי," הוא קרא וסובב אותי באוויר. "התגעגעתי." הוא לחש לי.
"גם אני." לחשתי חזרה.
"איה," אמי קראה בשמי והסטתי את מבטי לכיוונה, "אני בפנים." היא אמרה בקול עדין ונכנסה לתוך הבית.
"רגע… זה אומר…?" תום גמגם בהלם והנהנתי בראשי.
"היא אישרה?" הוא שאל שוב באושר והנהנתי שוב בראשי.
"היא אישרה," הוא אמר כלא מאמין וחזר על המשפט שוב ושוב.
"כן, היא אישרה." גלגלתי את עיניי בחיוך והוא הצמיד אותי במהירות לקיר.
"אני עומד לנשק אותך עכשיו." הוא הזהיר ונשך את שפתיו. חייכתי חיוך חושף שיניים, וגלגלתי את עיניי שוב.
"פשוט תעשה את זה." לחשתי והוא חייך. הוא הצמיד בעדינות את שפתיו לשפתיי, ורפרף עליהן. עד שהוא לא יכל לחכות יותר, וסחף אותי לנשיקה עדינה אך תשוקתית.

•מיתר•
יום שישי השלוש עשר. יום מלא בדברים מפחידים, דברים מוזרים קורים. יום מלא במזל רע. סוף סוף הגעת. זה לא סוד שאני ילדה מפחידה. אני אוהבת לראות סרטים בפחידים ומבהילים, להפחיד ילדים, לעבוד על ילדים ועוד כמה דברים. איה חזרה מאילת, וכמו מה שהיא סיפרה לי ביא ותום חזרו. אני וירין התחברנו, והכרתי אותה לאיה. ומאס נהיינו שלישיה. האייפון שלי חזר מהמתים, והפעם אני יותר זעירה עליו.
'אני למטה.' הודעה נשלחה אליי מהמספר של סהר.
'כבר יורדת.' שלחתי חזרה. כל יום שעובר, אני וסהר יותר ויותר התקרבנו והתחברנו. למרות שאנחנו עדיים יורדים אחד על השנייה, אנחנו רגילים לזה. אני ודביר כבר שבועיים יחד, הזמן עובר כשנהנים. חזרתי לבית שלי כבר, החדר שלי היה משופץ ויותר גדול מהרגיל. אמי גם חזרה מהסידורים בצפון. רגע לפני שיצאתי, הבטתי בעצמי במראה. הייתי לבושה בסוודר ענק ושחור, עם תמונה מפחידה, סקיני ג'ינס שחור ונעליים גבוהות ושחורות. תחבתי את האייפון לכיס הסקיני, ויצאתי מהבית. הרכב השחור של סהר נח כמה מטרים רחוק מהבית שלי, וסהר היה מבחוץ ונשען עליו. התקרבתי לרכב, וסהר עדיין לא שם לב אליי.
"בה." צרחתי והוא צחק.
"את כישלון, אוחתי." הוא הרים את מבטו אליי. "אני אף פעם לא נבהל."
"נחיה ונראה," מלמלתי בלחש ופתחתי את דלת המכונית.
"נחיה ונראה." הוא חזר אחריי ונכנס למושב הנהג.
סהר ודביר התחילו להסתדר, אומנם הם לא החסרים הכי טובים אבל ידידים הם כן. האייפון שלי צפצף, למשמע שנשלחה הודעה. וכך גם האייפון של סהר.
"כפרע עלייך, תבדקי לי." סהר ביקש כי הוא היה שקוע בנהיגה. הוצאתי את האייפון שלו מהכיס, ותמונת הנעילה הייתה שלי ושלו פוזלים. ותמונת המסך הייתה שהוא נותן לי נשיקה בלחי, ואני מחייכת חיוך חושף שיניים. בהיתי בתמונות בחיוך.
"מור החליף לי." סהר מלמל בגיחוך ואני גיחכתי אחריו
"אני שולחת לעצמי את התמונה." התלהבתי ונכנסתי להושעות. בדקתי קודם את ההודעה שנשלחה לו, היא הייתה מדביר.
"היום בשעה שש בבית שלי. תביא את מיתר איתך, היא תוביל אותך." קראתי בקול את ההודעה. בדקתי את ההודעה שלי, וזו הייתה אותה הודעה. הבית הנטוש זה בית ששוכן רחוב או שניים ליד הפארק. היה מסופר שגרה שם משפחה שם והמשרת רצח אותם בדיוק בחצות של יום שישי שהשלוש-עשר. ושהבית רדוף רוחות. או שמסתובב שם איזה רוצח ביום הזה. אף פעם לא האמנו לזה, היינו מסתובבים שם אבל אף פעם לא נכנסנו לשם. אני אשקר אם אני אגיד שלא קרה לנו שם דברים מוזרים. קרה והרבה. הדלתות היו נטרקות שם, או זזות בלי שאף אחד יגע בהם. היינו רואים את זה, אבל אף פעם לא העסנו להכנס. היינו סקרנים, אבל היה לנו יותר חשוב החיים מאדר לסכן אותם.
"מה זה הבית הנטוש הזה?" סהר שאל בהתעניינות.
"לפני שנים רבות, גרה שם משפחה. שני נערות בנות גילי, אבא ואמא וילד בן חמש." התחלתי את הסיפור, וסהר הנהן בהבנה. "האנשים היו עשירים. הבית התחיל מביתון קטן, והפך פשוט לאחוזה עם מליוני משרתים. השמועה אומרת, שאחד המשרתים היה רוצח סדרתי ורצח את כולם. אחד אחרי השני. אומרים שהמשרת, ממשיך להסתובב בבית הנטוש ולרצוח אנשים שבאים לשם. אבל שמועה נוספה שגם מתרוצץ שם רוצח סדרתי אחר, כדי להמשיך את המשרת ההוא."
"פשש, אחלה סיפור המציאו." סהר אמר בגיחוך.
"אנשים סובלים בעולם." גיחכתי, "תסבול גם קצת אתה."
"סובל." הוא נאנח ועצר את המכונית ליד האסם.
"תראו מי פה." סהר קרא לעבר בן מוכר שהיה עם גב אלינו
"והינה הזוג המהמם שלנו." מור התקרב אלי וקפץ עליי בחיבוק.
"אנחנו לא זוג." התגוננתי וליפפתי את ידי סביב ביטנו לחיבוק
"אוקיי." הוא צחקק וחיבק אותי גם קצרות.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי במקום סהר שבדיוק בא לשאול.
"אני התכוונתי לשאול אותם." סהר מחא והסתובבתי אליו.
"אוי, תשתוק קצת." התגוננתי בעצבנות.
"אני לא שותק אני משתיק." הוא משך בכתפיו.
"נהדר, תשתיק את עצמך." חייכתי חיוץ ציני והוא הזעיף את פניו.
"באתי ללכת איתכם לבית של ההוא. לא רק אתכם הזמינו." הוא קטע את הריב שלי ושל סהר והנהנתי בראשי.
"אם כבר, תתחיל לעבוד קצת. אמרתי ונתתי לו מגרפה שהייתה על האדמה המלוכלכת.
"תאגרף את הקקי. סהר, תשים לסוסים חביות ואני אאמן אותם." חילקתי פקודות ונפלתי על אחד הפופים. "העיקר אנחנו עובדים ואת נחה." סהר הזעיף את פניו. "טוס." קראתי ביהירות ובעטתי ברגלו. הוא צחקק, והתחיל להתקדם לעבר הסוסים.
*
השעה הייתה כבר רבע לחמש, וסיימנו את העבודה עד לפני כמה דקות.
"זמן סלפי." מור קרא והוציא את הגלקסי שלו מהכיס.
"ועוד אומרים שהבנות מצטלמות כל כך הרבה." גיחכתי וסהר פזל לעברי והתפוצץ מצחוק, בזמן שמור עשה פוזה וצילם תמונה. גנבתי לו את המכיר מיד אחרי התמונה, ובדקתי אותה. מור חייך חיוך שחשף את שיניו, ואני וסהר פשוט ישבנו אחד מול השני והתפוצצנו מצחוק על דברים שאמרנו. למרות שאני וסהר לא היינו מרוכזים בתמונה, זה היה עדיין נראה יפה אז העליתי לאינסטגרם של מור.
"נעצור אצלי, אני ומור נתארגן ונלך אלייך." סהר עשה סדר בדברים והנהנו כהסכמה.
"יש לך במקרה דורדוראנט לנשים?" שאלתי בתקווה.
"מאיפה יהיה לי?" הוא שאל בחצי חיוך.
"מאמא. אחות." מלמלתי כמובן מאליו והוא מיד החוויר. אופסי?
"לא, אין לי." הוא ענה ובלע את רוקו.
"מצטערת אם פגעתי בנקודה רגישה." התנצלתי במהירות וסהר הנהן ושידל חיוך.
"כנסו למכונית." הוא קרא לעברנו ונכנסנו לתוכה.
*
"את מוכנה?" סהר שאל לאחר שירדתי במדרגות. הנהנתי בקצרה. רגע לפני שיצאתי, דחסתי לתוך כיסי את המזרק. מי יודע מה יקרה? יצאנו מהבית ופסענו לעבר המוכנית הוא ומור היו לבושים בחולצות מכופתרות רק של סהר היה תכול ושל מור היה בורדו, מכנסי ג'ינס רפויים וסהר נעל נעליי וואנס ומור נעלי 'פראד פרי' שחורות. אני לעומתם לא השקעתי, ובאתי עם טישירט שחור וצמוד, חולצה מכופתרת משובצת, סקיני ג'ינס ונעליי אולסטר שחורות.
"תביא לנהוג, ונעשה נסיעה יותר קלה." אמרתי בהתרגשות וסהר הביט בי בהרמת גבות.
"אל תעשי בעיות, קטינה." הוא הזהיר אותי.
"אבל באלי לנהוג." מחיתי וקפצתי על רגליי. הוא השליך את גופי בעדינות על כתפו, פתח את דלת המושבים האחוריים, והושיב אותי בעדינות. נשפתי בבוז, וסהר נכנס לתוך המושב הנהג ולידו מור.
"היי, למה מור מקדימה?" קראתי בשאלה והצבעתי על מור.
"כי אני יותר מבוגר מימך." מור ענה לשאלתי בהתגרות והוציא לי לשון. הוצאתי לו לשון חזרה והזעפתי פנים. המדכתי לכוון את סהר, אבל העילג התבלבל בין הדרכים ועצרנו כמה רחובות ליד הבית של דביר. מור, שהכיר את הדלת, תדרך אותו במקומי ואני הקשיתי לעצמי קצת לעצום את עיניי.