אין לאן לברוח- פרק אחד עשרה

אין לאן לברוח- פרק אחד עשרה
אחרי חצי שעה, סהר החנה את הרכב בחנייה כמה מטרים הרחק מהאסם. בגלל שהעייפות השטלתה עליי נשארתי עוד כמה שניות בישיבה.
\"הכל בסדר, אוחתי?\" סהר שאל כאשר שם לב שאני עדיין נמצאת בתוך הרכב, והוא דומם את המנוע.
\"אני עייפה.\" מלמלתי בלחש ופלטתי פיהוק קטן.
\"אז למה התקשרת, לעזאזל? אני אסיע אותך חזרה.\" הוא אמר והתניע שוב את המכונית.
\"תדומם עכשיו את המנוע.\" דרשתי בקול והוא צייט לפקודתי והביט בי בחוסר הבנה.
\"אני רוצה להשאר.\" קבעתי והוא גיחך בחוסר הומור והניד את ראשו לשלילה.
\"נו סהר, פליזוש.\" ביקשתי ועשיתי לו פאפי-פייס.
\"את תתעלפי.\" הוא קבע עובדה והניף לעברי אצבע מאשימה.
\"אני מסתדרת יופי.\" חייכתי חיוך ציני ויצאתי מהרכב.
\"בחייאת שאני שונא אותך.\" הוא מלמל בעצבים וגיחכתי
\"כן, מה שתגיד.\" מלמלתי ופסעתי ברשלנות לעבר ניסים.
\"היוש.\" קראתי לעברו ונופפתי לו.
\"היוש.\" הוא חיקה אותי ונופף לי חזרה. צחקקתי ורצתי בריצה קלה לעבר הארווה של סקיפר.
\"שלום לך.\" קרצתי לסוס האהוב שלי והתחלתי להבריש את פרוותו הנעימה.
\"אז מה שלומך?\" שאלתי ונשקתי למצחו. \"יש לי הרבה לספר לך,\" המשכתי בנמרצות וחייכתי חיוך מתלהב. \"אני גרה אצל איה לשבוע שלם.\" עצרתי כדי לבדוק את תגובתו. אך לא ידעתי כל כך איך בוא מגיב, כי אני לא יכולה לזהות את ההבעה של הסוסים. \"ואני ודביר התנשקנו ואנחנו זוג.\" המשכתי וסקיפר נרתע אחורה. אאוץ\'? אני אמורה להיעלב?
\"מה?\" שמעתי צעקה מאחורי והסתובבתי בחדות.
\"מה? ממתי? למה?\" סהר הציף אותי בשאלות והתקדם לעברי.
\"אתה יודע, זה לא נושא שצריך לדבר בין אחים.\" התבדחתי. חיוך משועשע התנוסס על שפתי והמשכתי להביט בסוסים.
\"מיתר.\" הוא אמר באיום.
\"מה אמרתי?\" התגוננתי והרמתי את ידי כחף מפשע.
\"ממתי אתם זוג? ולמה לעזאזל?\" הוא אמר כלא מאמין ונשען על הגדר של הארווה של סקיפר.
\"מאתמול בלילה אחרי הפגישה בפארק. וזה ניסיון.\" מחיתי והסתובבתי כדי לראות את תגובתו.
\"אני הזהרתי אותך אוחתי.\" הוא הפנה לכיווני אצבע מאשימה והחל לפסוע הרחק.
\"לפחות תראה מתלהב.\" צרחתי לו מרחוק למרות שהוא היה דיי קרוב והוא הסתובב לעברי.
\"יאיי.\" הוא צרח וקפץ באוויר עם חיוך ציני ולאחר מכן גלגל את עיניו.
\"שונאת אותך.\" צעקתי לו.
\"שם זין.\" הוא צעק לי חזרה, גיחך והמשיך בדרכו. גיחכתי גם אני והסתובבתי חזרה לסקיפר.
\"אז מה אתה חושב על הזוגיות הזו?\" שאלתי והשלחתי את ידי ללטף חזרה את סקיפר.
\"באמת?\" שאלתי כלא מאמינה כאשר הוא נרתע מימני. כן, הוא לא ממש מחבב את דביר. או יותר נכון לא מחבב בכלל. כבר מההתחלה שדביר ביקר בארווה זה היה שנאה ממבט ראשון. משהו נדיר.
\"מצטערת, נעביר נושא.\" הרמתי את ידיי כחפה מפשע ופתחתי את גשר הארווה. תפסתי במושכות, ומשכתי אותו בעדינות למחוץ הארווה.
\"מוכן לדהירה קצרה?\" שאלתי נמרצות והובלתי אותו לעבר המסלולים. עצרתי ליד המסלולים כאשר ראיתי את סהר דוהר עם מימו. את האמת הם מתאימים, מימו אדיש וכך גם זהר. זוג משמיים.
\"והו.\" הוא פלט צרחה קטנה כאשר מימו עצר לידי, וירד מגבו של מימו. מימו החטיף בי מבט חודר ועשיתי לו פרצוף.
\"את ברצינות ילדותית.\" סהר קבע והרמתי את כתפי. הוא צודק, אני באמת ילדותית.
\"גם אתה.\" הודתי ועליתי על גבו של סקיפר.
\"את טועה.\" הוא מחא והביט בי בעצבים מדומים.
\"אני תמיד צודקת בייבי.\" קרצתי לעברו וסקיפר החל בדהירה שלו. באמצע הדהירה גופי לא היה יציב והתנדנד בין הצדדים, ונפלתי מגבו של סקיפור. גופי חבט באדמה ונאנקתי מכאבים. בקיפר ששם לב לזה נעצר לידי, וכך גם סהר. התחלתי לצחוק בקול למרות הכאבים והנחתי את ידי על פניי ממשיכה לצחוק. זו פעם ראשונה שזה פאקינג קרה לי. לא הייתה לי סיבה שצחקתי, פשוט צחקתי.
\"את שתויה או משהו?\" סהר שאל בדאגה, הוריד את ידי מפניי והניח את ידו על מצחי.
\"כרגע אני דואגת לגב שלי, לא לזה שאני שתויה.\" דלגלתי את עיניי וניסיתי להתרומם מהקרקע. הוא עזר לי להתיישב על האדמה והרים לי טיפב את החולצה.
\"מה אתה עושה?\" שאלתי בלחץ והורדתי את ידו הקר מגופי.
\"תרגעי, אני לא מתכוון לעשות לך כלום. יש לי כבוד אלייך.\" הוא צחקק כאשר שם לב שנלחצתי, והרים את חולצתי שוב עד קו החזה שלי. הוא העביר את ידו על גבי, ובגלל הקור נאנקתי.
\"אתה קר.\" התלוננתי וסידרתי את החולצה על גופי.
\"ואת אדומה.\" הוא אמר גם הוא והניח את ידו על גבי שוב מבעד לחולצה.
\"מה את מרגישה?\" שאל ולחץ על נקודה בגבי. נאנקתי בקול והורדתי את ידו מגבי.
\"אלוהים, זה כואב.\" מלמלתי והוא תפס בידי עוזר לי לקום.
\"אם אני אגיד להם להשאר פה ולא יזוז, הם יקשיבו לי?\" סהר שאל והביט בסקיפר ואז במימו.
\"סקיפר לא יקשיב לך והוא יתחיל להתשגע כי אני הכי קרובה אליו, אז חייבים להחזיר אותו לארווה.\" מלמלתי בלחש כי כאב לי ותפסתי במושכות שלי סקיפר ומשכתי אותו בעדינות לעבר ארוותו.
הכנסתי אותו לתוכה, וסגרתי את הגדר.
\"בואי לניסים.\" סהר לחש לי בדאגה והוביל אותי לעבר ניסים באיטיות- כי היה לי קשה ללכת. הגב כאב לי כל כך שבקושי יכולתי להזיז את כל הגוף, הרגשתי משותקת.
\"את בסדר?\" סהר דאל בדאגה כאשר שם לב שאני לא מתקדמת.
\"אני צריכה לשבת.\" מלמלתי בכאב והחטפתי מבט לעבר הפופים הענקיים שהיו באסם.
\"אז למה את לא הולכת?\" הוא שאל בתמימות והסטתי את מבטי לכיווני
\"כי אני לא יכולה ללכת אולי?\" שאלתי כמובן מאליו והוא מיד פסע לעברי. הוא הניח יד אחת בגבי התחתון, ויד מתחת לברכי.
\"מה אתה עושה?\" שאלתי בעצבים. \"תוריד אותי.\" התעקשתי והוא שלל את האפשרות.
\"את בעצמך לא יכולה ללכת. אני רק אחסוך זמן.\" הוא אמר. באתי להתווכח, אך הוא צדק. לא היה לי על מה להתווכח. הוא הוביל אותי לעבר הפופים והושיב אותי בעדינות על הפוך הכחול והגדול, והתיישב על הפוך האדום.
\"אחח.\" נאנקתי והשענתי את ראשי אחורה.
\"זה בגלל שאת עייפה. את לר היית מרוכזת, ולא חיזקת את האחיזה ונפלת. את חייבת לחזור לנוח.\" סהר דרש ובא להרים אותי שנית.
\"נו לא, בבקשה.\" התחננתי והוא נאנח והביט בי בשאלה.
\"אני אנוח פה, ותעבוד וכשתגמור הכל אנחנו נחזור ביחד. אוקיי?\" שאלתי, \"יופי.\" בלי לחכות לתשובה עניתי בשמו והוא הביט בי בעצבנות.
\"את כל כך עקשנית.\" הוא קבע והנהנתי להסכמה במהירות.
\"תקראי לי אם את צריכה משהו.\" הוא דרש והתחיל לפסוע אחורה. \"ולא משנה מה, אל תקומי ותתאמצי את רק תהרסי לעצמך את הגב.\" הוא צעק לי ועדיתי לו סימן של לייק עם היד. הוא החזיר לי, והבטתי בו עד שהתחיל להעלם לי מהאופק. הטלפון צלצל, והוצאתי אותו מהכיס. שכחתי מימנו לגמרי, אז בדרתי אם הוא בסדר. שמו של דביר התנוסס על הצג. התלבטתי אם לענות או לא. לפני שלחצתי על הלחצן הירוק, השיחה התנתקה כי לא עניתי עליה. נאנחתי ותחבתי שנית את האייפון לכיס. עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם. בגלל שהאסם היה במקום סגור, שיש בו הרבה שקט יכולתי לשמוע את הרעש של רשרוש העצים כאשר ציפור, נאחת בו או נשענת עליו. הרעש של היער הרגיע אותי. תמיד אהבתי את זה. התחושה של הטבע והחופש. לדעת שאתה נמצא במקום שקט, ואף אחד לא יכול למצוא אותך בין כל מליוני העצים. אתה יכול לחיות את החיים שלך, בלי שאף אחד יגיד לך מה לעשות. החיים שלך, החוקים שלך. המחשבות התחילו להעלם לאט-לאט, ונתתי לעיניי להיעצם בכבדות, ולגופי לשקוע בשינה עמוקה וחסרת מחשבות

•איה•
\"גלידת וניל-עוגיות ושוקולד מעל עם פצפוצים.\" ביקשתי מהמוכר והושטתי לעברו שטר של עשרים. הוא הוציע גביע ושם מתחת למכונה, לחץ על לחצן אדום וגלידה נוזלית החלה לרדת מהמכונה. הוא עטף את הגביע במפית, ונתן לי.
\"עליי.\" הוא אישר והחזיר לי את העשרים שקל. הנדתי בראשי לשלילה ונתתי לו את העשרים שקל.
\"נו עליי אני אומר לך.\" הוא דרש ודחף לי לפרצוף את השטר.
\"נו אני צריכה להביא לך משהו בתמורה.\" מלמלתי.
\"אני אסתפק בחיבוקון.\" הוא קרץ לעברי בפלירטוט וגלגלתי את עיניי.
\"אוריי.\" הסכמתי בתמימות והוא יצא מהדלפק, ופסע לעברי. נתתי לו ליבוק קצר, ותחבתי את העשרים שקלים לכיסו.
\"תודה.\" גיחכתי ולקחתי ליקוק קטן מהגלידה שהחלה לנזול.
\"בכיף.\" הוא קרץ לעברי והתחלתי לפסוע הרחק. בזמן שאיבדתי קשר עין איתו, הסתובבתי לעברו והוא קלט שהיה משהו בולט בכיסו. הוא הוצי את השטר המקומט, וחיוך נפלט מפיו. צחקקתי ודילגתי חזרה למלון. כשחזרתי למלון, סביב הפה שלי היה שעריות גלידה יבשות, שהיה קשה לנקות אותם. וכל מי שהיה בסביבה הביט בי כאילו אני חייזר.
\"אל תביטו בי כך.\" עיוותתי את פני. \"אני בת שבע עשרה, ומותר לי להיות ילדותית.\" התגוננתי ודילגתי חזרה לחדר. התפרצתי לחדר, שהיה להפתעתי מצוחצח. שוב זכר למה שהיה כאן לא נודע.
\"פשי, עושים פה עבודה טובה.\" מלמלתי לעצמי וסרקתי אותו.
\"נכון.\" שמעתי קול מאחורי והסתובבתי בחדות. קלטתי את אורי מביט בי בחיוך משועשע וגלגלתי את עיניי.
\"אורי, מה אתה עושה פה?\" שאלתי בעצבים מדומים והבטתי בו בחוסר הבנה.
\"עברתי בסביבה וראיתי שחזרת, באתי להגיד שלום.\" בוא גיחך. \"וזו פעם שלישית, איפה הגלידה?\" הוא שאל ושיחק אותה מחפש מאחורי.
\"נלך בפעם אחרת, חזרתי הרגע מחנות ונראה לי שהנער שם הולך להרוג אותי כי דחסתי לו עשרים שקל לכיס והוא אמר שזה עליו.\" צחקקתי כאשר נזכרתי במה שעשיתי ואורי גיחך.
\"שמים לב.\" הוא גיחך ועשה עיגול סביב לשפתיו, כדי לסמן לי איפה יש לי. הוצאתי מגבון, והתחלתי לגרד את השוקולד היבש. לאחר שזה ירד, זרקתי את המגבון בפח. גלגלתי את עיני וגיחכתי.
\"אז קבענו למחר?\" הוא שאל לוודאות.
\"עליי.\" הרגעתי אותו והוא יצא מהחדר, אך עדיין שראשו מופנה אליי.
\"עלייך, צרפתי.\" הוא אמר והנהנתי.
\"רגע… מאיפה את פאקינג יודע את שם המשפחה שלי?\" שאלתי בהלם ופסעתי אחריו.
\"קשרים.\" הוא לא פירט יותר מדיי, ונעלם לי מהאופק. אוח איתו. נאנחתי וחזרתי חזרה לתוך החדר. נשכבתי על המיטה על הבטן, ולקחתי ספר שהתחלתי לקרוא. פתחתי את העמוד, והעברתי את האצבע על המילים בדף עד שהגעתי למשפט שהפסקתי בו. לאחר כמנ דקות, שעברתי על כמה עמודים, הדלת נפתחה ואמא שלי נכנסה.
\"היי, איפה היית? לא ראיתי אותך כל היום.\" מלמלתי והתרוממתי לכיוונה.
\"כן. סתם הייתי בקניות.\" היא קרצה לעברי והרימה את השקיות באוויר.
\"אומייגד.\" מלמלתי וגנבתי לה כמה שקיות מהיד. הוצאתי חצאית שחורה עם פרחים, קצרצרה שמגיעה קצת מעל הברך. בחנתי אותה מהצדדים, והנחתי אותה בצד המיטה. פתחתי את כל שער השקיות, עד שהגעתי לשקית האחרונה. הייתה בתוכה קופסה עטופה, והיססתי אם לפתוח או לא.
\"תפתחי, יפה שלי. זה שלך.\" אמי אמרה לי כאשר ראתה את המבט המסוקרן שלי והנהנתי בראשי. הורדתי בעדינות את העטיפה ובחנתי את קופסת הקטיפה שהייתה צבועה בצבע תכלת עם תחרה. פתחתי אותה, והוצאתי בעדינות את השרשרת שהייתה חבויה בתוכה.
\"וואו,\" התפלאתי ובחנתי את השרשרת. התליון היה משולש, שנדחסו בתוכו עוד משולשים ואבן ספיר נצצה באמצע. \"זה מושלם.\" הודיתי ואמי הסכימה איתי.
\"זה עובר אצלנו בדורות. כאשר הייתי בגילך, זה היה שלי. הלכתי היום למעצבת תכשיטים, והוספתי לך את אבן הספיר.\" היא הסבירה ושיחקה עם התליון. \"היה חשוב לי להביא לך אותו. כדי שתדעי כמה את חשובה לי. ולא משנה מה, אני תמיד אהיה פה בשבילך. בתור אמא וגם בתור חברה טובה.\" חייכתי חיוך קטן ועצוב, וחיבקתי אותה.
\"תודה, אמא. זה נהדר. אני אשמור אותה.\" לחשתי לאוזנה והיא הנהנה בראשה.

•מיתר•
הערב הגיע, ובחוץ דיי החשיך. התעוררתי לפני כמה דקות, מהתראת הטלפון. נשכבתי על הפופים שהיו בסביבת האסם, וקראתי את אחד הספרים שהיה זרוק על הדשא.
\"והיית פה.\" סהר הודיע בעייפות ופסע לעברי.
\"נגמר העבודה?\" שאלתי למרות שכבר ידעתי את התושבה, וסהר הניד בראשו.
\"אז מה אתה עושה? אני נשארת\" קבעתי ביהירות והוא גיחך בחוסר הומור.
\"את לא נשארת ושום בטיח. את חוזרת עכשיו הביתה, יש לי שעתיים לנוח. אני אכין לך שוקו חם ואטוס לעבוד.\" הוא קבע והרים אותי על ידיו.
\"מצד שני, אפשר גם ששנינו נשאר פה, אתה תעבוד ואני גם.\" חייכתי חיוך ציני, והוא החזיר לי אחד.
\"בשום פנים ואופן-\"
\"כן.\" קטעתי אותו והוא הניד בראשו, והחל לפסוע לעבר הרכב.
\"תוריד אותי,\" התלוננתי והתחלתי להכות את חזהו המוצק.
\"את מודעת לזה שזה לא מזיז לי?\" הוא שאל ברטוריות ופתח את דלת הרכב בעזרת הרגל.
\"כן,\" צייצתי בכעס והוא הכניס אותי למושב האחורי ונכנס לקדמי. הרכב החל לזוז, ואני נשענתי אחורה בעצבנות.
\"אוח אני שונאת אותך.\" רטנתי בעצבנות והוא פלט גיחוך קטן.