אין הזדמנות שנייה למות
פרק 2א' ~
יש כאלה ילדים, שלא משנה כמה תחייך אליהם לא יהיה להם חשק לחייך בחזרה.
אפשר להגיד שאני זאת שתמיד תחייך בחזרה, גם כשכל עולמי מתחרב בשקט..
טום המשיך להסתכל על הבנות שנעצו בי מבטים, קורץ אליהן כאילו שהן באמת מסוגלות לראות אותו.
כאשר אבי מתקדם עם שרלוט, אני לוקחת את המזוודה השחורה שלי ומנסה לצאת מתוך הערפל שעוטף את רגליי.
טום עוקב אחר צעדיי הזעירים, מנסה לעקוף אותי במעט. לא לפספס אף בת אנושית סקסית ומושלמת.
כאשר הבנות נועצות בי מבט, אני מסתכלת סביבי, על החצר הירוקה.
אני רואה ספסלים עם שולחנות ונערים קרובים לגילי יושבים ואוכלים שם את ארוחת הבוקר שלהם.
עוד כמה חבורת נערות שיושבות בצד ומרכלות, כמו מה ששאר הבנות בעולם עושות בהפסקות.
אני נזכרת מה אני הייתי עושה בהפסקות, יושבת ליד שתי החברות הכי טובות שלי ומסתכלת על חבורת הבנים שהייתי מתה להתחבר אליהם, הם כל כך מושלמים, לא רגילים כמו כולם.. מצחיקים, יפים, מוכשרים, כל מה שבת הייתה רוצה שיהיה בחבר שלה!!
הייתי מקשיבה למוזיקת רוק, מזמזמת את השירים של הלהקה האהובה עליי. כאשר טום יושב לידיי ומצליח לעבור את האוזניות, את הרעש, את המילים הכל כך משמעותיות בשיר.
ומהצד השני את שתי חברותיי. כאשר אחת מהם מתלוננת על האקס שלה והשנייה לא ממש מקשיבה לה ורק מהנהנת בראשה כדי להראות אכפתיות.
אני חושבת על מה יהיה עכשיו? האם דברים מסוגלים להסתדר השנה?
האם אני אהיה מקובלת ולא אחת שכולם קוראים לה פריקית רק כי היא מסתירה את מה שעומד בפניה בכל יום, שעה, דקה, שנייה ורגע?
אנחנו נכנסים למבנה, עוברים דרך כיתות רבות, על פני תלמידים השקועים בסגנון לבושי.
שרלוט ואבא שלי ממשיכים לדבר בדרך, על משמעת ובלה בלה בלה, לא ממש הקשבתי.
טום כל הדרך חפר על הבנות שנעצו בי מבטים, על המכוערות וגם היפות.
אילו למכוערות המציא שמות וליפות רק החמיא כל הדרך.
אנחנו נכנסים למין חדר שכולל משרד, במשרד יושבת מישהי הקוראת בדפים, כאילו מתעניינת
בדפוס.
תגובות (0)