אין בנות שהם לא יפות – יש בנים שהם עיוורים. ~פרק אחד

הבטתי במראה, דמעות ירדו מעני 'מה עשו לי?' המחשבות התרוצצו במוחי.
"היי… את בסדר?" רוי נכנס לתוך השירותים והביט בי בדאגה, הנהנתי וניסיתי לחייך "את ממש יפה ככה.." הוא אמר והביט בי במבט בוחן, הוא לא חייך… "רוי.." מלמלתי והבטתי בו במבט מתחנן, הוא הביט בעני שהיו מלאות בדמעות "אני פשוט לא מבין איך נתת להם לעשות אתזה.." הוא אמר ועדיין בחן את פניי, הבטתי מופתעת "אתה מעדיף שאני היה עם פנים מעוותות..?" שאלתי והבטתי בעניו "אני יודע מה יקרה עכשיו.. זה תמיד קורה.." הוא אמר בקול שקט, הוא היה מתוסכל וראיתי אתזה.. זה שבר אותי..
אני יספר לכם מההתחלה את הסיפור שלי, הסיפור ששבר אותי, את ההורים שלי וכמעט כל מישהו שאני מכירה.. כן, גם רוי..
***
ישבתי מול הטלוייזיה מעוצבנת, אמא שלי עלתה לי על כל העצבים עם כל העבודות שהיא רוצה שאני יעשה בבית. "את צריכה להפסיק להיות עצלנית!" היא אומרת לי תמיד, לא שזה הזיז לי במשהו..
דפיקה בדלת קטעה את ההרהורים שלי, קמתי בעייפות ופתחתי את הדלת, הוא חייך אליי את החיוך המדביק שלו ותפס אותי לחיבוק גדול, צחקקתי וחיבקתי אותו בחזרה "מה אתה עושה כאן?" שאלתי והבטתי בעניו המחויכות "מה זאת אומרת? באתי לראות אותך.." הוא אמר ונישק את מצחי "בוא!" אמרתי וגררתי אותו לספא "נוו! איך היה?" שאלתי "איפה?" הוא שאל והרים את גבותיו "מה איפה? בפגישה עם המזכירה הזאת.." אמרתי, הוא הסס לרגע ומחק את החיוך שלפני רגע היה על פניו "אממ.. האמת שאני לא.. התקבלתי לעבודה.." הוא אמר ונאנח אנחה ארוכה "מה? למה?" שאלתי במהירות והבטתי בו במבט עצוב, הוא נאנח שוב "סתם.. היתה לי איזה מריבה קטנה איתם.." הוא אמר וחייך חיוך עצוב "מה עשית הפעם?" שאלתי והרמתי גבה " היא שאלה שאלות מטמטמות אז ביקשתי לדעת למה היא שואלת אתזה.. הבנת?" הוא אמר והביט בי "תן דוגמא" אמרתי, הוא חשב לרגע "האם יש לך חתול בבית.. איזה מין שאלה זה? למה זה אכפת להם בכלל?" הוא התעצבן ואני התפקעתי מצחוק, הוא צחק אחרי "מה לעשות? זה חבר שלך, ותתמודדי!" הוא חייך והצמיד אותי אליו עוד יותר, חייכתי אליו ונתתי לא נשיקה קטנה בשפתיים "אני ינסה להתמודד.." אמרתי, הוא הנהן ועשה פרצוף מגוחך.
"רוצה לעשות משהו היום? משעמם לי…" רוי אמר והביט בנקודה בקיר, הנהנתי "אבל מה?" שאלתי והבטתי בו בשאלה"בואי לפארק…" הוא קם ואני אחריו "תן לי שנייה להתלבש.." אמרתי בפרצוף מתחנן, הוא צחק "טוב.. אבל רק עם את מתלבשת בבגדים יפים ו–" "ולא חשופים מדי, חפרת!" השלמתי אותו והוא המשיך לצחוק, עליתי במדרגות לכיוון החדר וניכסתי אליו, התלבשתי במכנסי ג'ינס ארוכות משופשפות וגופיה לבנה צמודה, נעלתי נעלי אולסטאר אדומות, סדרתי את שערי ויצאתי מהחדש, הוא הביט בי וחייך חיוך גדול וחולמני "את יפה כל כך.." הוא אמר ומשך אותי אליו, חייכתי חיוך גדול ושמתי את ראשי על חזהו והסנפתי את ריחו הנעים "אושר.. את יכולה להבטיח לי משהו..?" הוא שאל, הבטתי בעניו, הוא היה עם פנים רציניות, הנהנתי "תבטיחי לי שאף פעם את לא–" "אני מבטיחה שאני לא יפגע בך, לא יבגוד בך, אני לא מסוגלת לעשות לך אתזה.. אני נשבעת" אמרתי והבטתי ישר לתוך עניו, הוא חייך חיוך קטן "את חייבת להפסיק להשלים אותי בכל משפט.." הוא אמר, צחקתי צחוק מתגלגל "יאללה, בואי" הוא אמר וגרר אותי מחוץ לבית.

התיישבנו על אחד הספסלים נהנים מהאויר הנעים שכיסה את פנינו, שתיקה ארוכה סררה באויר הזה.. "אושר, אני מפחד.." הוא אמר פתאום בלי להביט בי "מימה..?" שאלתי, הוא נאנח "אני מפחד לאבד אותך, זה לא יוצא לי מהמוח!" הוא אמר ושם את ידיו אל ראשה בעצבים "רוי.." לחשתי ושמתי את ידי על גבו "עם זה תולי בי.. אתה לעולם לא תאבד אותי, אני פה.. תמיד אני פה.. אני לא ישתנה בשביל אף אחד, באמת! אתה לא צריך לפחד.. אני מבטיחה לך!" נשקתי לו על לחייו, הוא לא ענה "איך אני יוכל להוכיח אתזה…?" שאלתי והבטתי בו "לא יודע.." הוא אמר, ראיתי הוא מפוחד ועצוב באותו הזמן, זה שבר אותי…