אין בו רוע, האמנם? – פרולוג

דני רטנה בכעס כאשר הבחינה בשעון.
היא מחכה לו כבר חצי שעה.
לעזאזל.
היא הרגישה צורך בכוס יין.
"סליחה, אפשר יין אדום, שירז" אמרה והתעלמה מהמבט ההמרייר ששלח לה המלצר.
היא שלחה לו הודעה, משהו בנוסח של "מה נראה לך שאתה מאחר לי בחצי שעה?!" ונכנסה לקבוצות בוואטצאפ, מנסה להפיג את השעמום שחשה.
לאחר מספר דקות הגיע המלצר עם כוס היין שלו, מבטו עדיין מרייר ובוהה.
"את רוצה עוד משהו?" שאל, מבטו לא מש מפניה.
"לא תודה" אמרה באי נוחות קלה.
הוא הלך חזרה אל המטבח, חיוך על פניו.
דני לגמה מן היין, נהנית מטעמו ומרקמו.
לפתע הטלפון רטט, והיא קיוותה שזה היה הוא, אך למעשה זו הייתה חברתה ששלחה תמונה שלו ושל פרחה מצויה מתנשקים בגן לא רחוק.
הדמעות לא איחרו לבוא.
הלילה היה ליל השנה שלהם.
היא תכננה אותו כל כך הרבה זמן.
ערב רומנטי במסעדה יוקרתית, משם נסיעה אל צימר בצפון.
ואת אשר תכננה לצימר לא אספר.
היא קמה אל השירותים.
כאשר הגיעה אל הכיור שטפה בקפידה את עיניה.
"עזבי אותו דני, הוא לא שווה את זה" ניסתה לשכנע את עצמה\לאחר כמה דקות שפחות או יותר נרגעה, היא באה לצאת כדי לשלם על היין וללכת הביתה, אל חברתה עם הקומדיות הרומנטיות והגלידה שתמיד הייתה שמורה בביתן המשותף – למקרי חירום.
אך היא חשה פתאום בסחרחורת, נקודות שחורות הופיעו כנגד עיניה והיא במהירות תפסה בכיור, מרגישה איך היא קורסת על הרצפה ואחיזתה בכיור מתרופפת ונעלמת.
שנייה לפני שאיבדה את הכרתה שמעה קול האומר "לילה טוב שולחן 18".