איך משנאת מוות הוא הפך לאהבת חיי פרק 22

אני יוצאת מדעתי,פשוט ככה,קשה לי בלעדיו,אני רוצה לחזור אליו אבל הוא בגד בי,אני כבר לא יודעת מה לעשות?.
"חשבת על מה שדיברנו?".שלח לי רן.
לא ידעתי מה לענות.

"בוקר טוב!".קפצה עליי סיון בבוקר.
"בוקר..".עניתי ביובש.
"אני מקווה שאת זוכרת מה יש היום."
אני מקווה שזה לא משהו חשוב אין לי כוח לכלום.
"היום ההופעה הגדולה שלנו,סוף סוף!".
"פאק!!".אמרתי בקול.
שחכתי מזה לגמרי!
"אני לא בטוחה שאני בכלל זוכרת את הריקודים!".אמרתי בלחץ.
"אל תדאגי,תבואי אליי ונתכונן ביחד".
"הצלת אותי".אמרתי והתקדמנו לכיתה .
כל היום ניסיתי להתחמק מרן,הבעת פניו הייתה מאוד עצובה.
כאב לי לראות אותו ככה.
רציתי פשוט לקפוץ עליו בחיבוק,ולהגיד לו כמה שאני אוהבת אותו,וכמה שהוא חסר לי,אבל לא יכולתי.
"תתכונני להזיע והרבה,כי אנחנו הולכות לקרוע את עצמנו,עם כל מה שעבר עלייך בזמן האחרון אני לא מתפלאת שאת לא זוכרת כלום".אמרה סיון וחצינו את הכביש לכיוון ביתה.
"ספיר!".שמעתי צעקה מאחוריי,זיהיתי את הקול העדין הזה שאני כל כך אוהבת,זה היה רן.
"אני חייב לדבר איתך".הגיע אליי רן מתנשף.
"זה דחוף? אני חייבת ללכת לסיון".אמרתי.
"ממש דחוף".
"זה בסדר,אני אחכה לך בצד".אמרה סיוון והלכה.
"חשבת על זה?".
לא עניתי והשפלתי את מבטי.
"למה את לא אומרת כלום?".שאל רן.
"אני לא יודעת מה להגיד".
"עזבי,שיהיה לך בהצלחה היום".אמר רן עצבני.
"מה?".
"היום ההופעה שלך,לא?".אמר
הוא זוכר את זה יותר טוב ממני.
חייכתי חיוך קטן ואמרתי:"כן,תודה."

"אני בלחץ!!".אמרתי לסיון שהאולם התחיל להתמלא באנשים.
"אל תדאגי הכל יהיה בסדר".
"ואם אני אשכח את התנועות,את יודעת לא בדיוק התעסקתי בזה בזמן האחרון".
"יהיה בסדר!".אמרה והביאה לי חיבוק ענקי.
"אני אלך להביא לך כוס מים."אמרה והלכה.
התהלכתי מצד לצד בחדר, והציף אותי לחץ נוראי.
"מתרגשת?".שמעתי את קולו,הסתובבתי במהירות ואמרתי:"רן מה אתה עושה פה?".
הוא התקרב אליי ואמר:"זוכרת שלפני כמה חודשים ששנאת אותי נורא,אמרת שאם תראי אותי בהופעה את בטוח תיכשלי בגלל שתראי את הפרצוף שלי".
"אני לא יכולה לשכוח".אמרתי וחייכתי.
הוא החזיר לי חיוך ואמר:"אבל היום אני בטוח שזה לא מה שאת חושבת,אני בטוח שאת מאוד רוצה לראות אותי בקהל,ולדעת שהגעתי בשבילך".אמר וליטף את פניי.
קפצתי עליו בחיבוק ענקי.
"אתה מדהים רן!".אמרתי בחיבוקינו.
"בהצלחה".אמר.
"תודה".אמרתי והוא הלך.

נשמתי שלוש נשימות עמוקות,ועליתי לבמה עם כל שאר הבנות.
הרגשתי סוף סוף את הגוף שלי חי,אחרי שכל כך הרבה זמן לא רקדתי והייתי בדאון,השתחררתי.
זיהיתי בקהל את ההורים שלי,את רונית,את רן ואימו,את ההורים של סיון,ואפילו כמה חברות מבית הספר.

"ילדה שלי,היית מדהימה".אמרה אימי ונשקה לראשי.
"אני ממש גאה בך"אמר אבי.
"כל הכבוד לשתיכן בנות".אמרה אימה של סיון.
סיימתי את הערב המדהים הזה בשינה מתוקה.