איך משנאת מוות הוא הפך לאהבת חיי פרק 20

התחלתי לרוץ לכיוון השער ומהצד ראיתי את רן וניקול מתנשקים בהנאה.
הרגשתי אכזבה, עצב,כעס,בגידה.
פשוט ברחתי משם הביתה.

לאחר שהדמעות לא הפסיקו ליזול,שמעתי דפיקה בדלת.
"אני ממש מצטערת על מה שקרה".אמרה סיון והתיישבה על הספה.
"מאיפה את יודעת על זה ?".
"כל הבית ספר יודע על זה,הפרידה שלכם זה הדבר הכי חם עכשיו בבית ספר".
"ניקול הזאתי אני נשבעת לך אני תופסת אותה אני תולשת לה את כל השערות מהמקום והרן הזה..".אמרתי.
"אני שונאת אותו!".הוספתי ופרצתי בבכי.
סיון חיבקה אותי חזק בזרועתיה.
"הכל יהיה בסדר".אמרה
"אני כל כך אוהבת אותו".אמרתי בלחש.וסיון חיזקה את חיבוקינו.
הפאלפון שלי צלצל.
"זה רן".אמרה סיון
"אני יודעת הוא מתקשר אלי כבר מלפני שעה".
"אולי כדי שתדברי איתו תשמעי מה יש לו להגיד".אמרה סיון
"אני עם הבנאדם הזה גמרתי!".
סיון רק נאנחה .
"אני מצטערת אני חייבת ללכת".אמרה סיון לאחר שהסתכלה על השעון.
"את תהיי בסדר?".אמרה ונעמדה.
הנהנתי לכן,היא חיבקה אותי ועזבה.

פתחתי את הדלת ולמולי גיליתי את רן השקרן והבוגד הזה.
לא אמרתי כלום וסגרתי לו את הדלת בפנים… אבל מן הסתם הוא הספיק לעצור.
"תקשיבי למה שיש לי להגיד!".אמר
"אני לא רוצה לשמוע אותך,לא לראות אותך,ולא לדבר איתך,תצא לי מהחיים הבנת!".
"כל מה שראית היום הנשיקה והאס.אמ.אס זה הכל שקר".אמר .
"אני לא רוצה לדבר איתך חתיכת אפס!".צעקתי וסגרתי את הדלת הפעם בהצלחה.
שמעתי רעשים מהחצר האחורית ויצאתי לבדוק מה פשר הרעשים.
"יש כאן מישהו?" שאלתי בחשש.
הסתובבתי אחורה וקפצתי בבהלה שראיתי למולי את רן שוב.
"לא אמרתי לך לצאת לי מהחיים?".אמרתי לרן.
לא אמרתי לך כבר שלא בגדתי בך עם ניקול?".אמר רן.
"אל תתחכם!".אמרתי והוא חייך.
"תמחק את החיוך המכוער שלך".
"את מוכנה להקשיב לי?".שאל
"לא!".אמרתי ונכנסתי לביתי.

"אני אוהב אותך".ראיתי את ההודעה שרן שלח לי.
"אני נשבע שזה לא מה שאת חושבת,תתני לי להסביר לך את אהבת חיי".הודעה נוספת מרן.
"אני אוהב אותך,את הכל בשבילי,אני אעשה בשבילך,בבקשה תקשיבי לי".
"בבקשה תתקשרי אליי אני רוצה לשמוע את הקול שלך".
"אני רוצה שמחר נדבר על זה לבד".
"אני אוהב אותך הכי בעולם,מושלמת!".
וככה זה המשיך והמשיך מלא הודעות מרן ,ושיחות שאפילו לא טרחתי לענות עליהן.

"אני ורן החזקנו יותר זמן ביחד".אמרה אליי ניקול בחיוך מרושע למחרת בבוקר.
"אולי תסתמי את הפה שלך חתיכת מפלצת".פנתה אליה סיון.
"חמודה תשמרי על הפה שלך,הבנת?!".אמרה ניקול.
"תגידי למה את כל כך מגעילה?".שאלתי אותה והתקרבתי אליה.
"מותק את מתקרבת קצת יותר מדי".אמרה קמה ממקומה ונצמדה אליי.
"מותק,אל תקראי לי מותק".אמרתי ונתתי לה דחיפה קטנה.
היא החזירה לי אחת ודחפתי אותה אחורה.
התקרבנו אחת אל השנייה שוב.
"וואו וואו,בנות, תרגעו".הגיע לפתע רן ועצר את המריבה.
"אתה עוד יותר מגעיל ממנה חתיכת שקרן ורמאי".אמרתי החטפתי לו סטירה והלכתי משם.
בסוף יום הלימודים סיון אמרה לי שהיא חייבת להגיע לביתה מהר והיא לא תוכל לבוא איתי.
נשארתי לבד בכיתה וראיתי את רן מסתכל עליי ומחכה לי בכניסה.
"תוריד את העיניים שלך ממני".אמרתי בכעס.
"אני לא יכול את יותר מדי יפה".אמר בחיוך.
"התחנפות לא תעזור לך".אמרתי ויצאתי מהכיתה.
הוא הניח את ידו על בטני דחף אותי אחורה לקיר ואמר:"את נשארת פה ושומעת למה שיש לי להגיד!".אמר בהחלטיות.
"ממש לא".אמרתי.אבל הוא לא שחרר אותי,הוא סגר את דלת הכיתה וישב מולי.
"אני יודע שעכשיו את שונאת אותי, ואפילו לא בא לך להקשיב לי בגלל שאת חושבת שבגדתי בך אבל ההודעה שקיבלת,את התמונה הזאת ואת כל מה שהיה רשום שם ניקול הכלבה הזאת עשתה,היא ניסתה להפריד בינינו וכמו שאת רואה די הלך לה".
"למה את משקר בדיוק אחרי שקיבלת את ההודעה הזאת,ראיתי אותך ואת ניקול מתנשקים בחצר האחורית".אמרתי.
"זאת היא משכה אותי לנשיקה,אני נשבע לך,היא פשוט משכה אותי אליה,אני נשבע לך שכל מה שאת חושבת הוא לא נכון!".
"אוקיי".אמרתי
"אז את מאמינה לי?".שאל בחיוך.
"לא".אמרתי וקמתי ממקומי.
"מה?!".אמר רן מופתע וקם ביחד איתי.
"את לא מאמינה לי?,ספיר אני מתגעגע אלייך,ואני אוהב אותך!".אמר והתקרב אליי וליטף את כף ידי,השתחררתי ממנו במידי.
"אני..אני מצטערת אני לא מאמינה לך".
"אז מה עכשיו,אנחנו לא נהיה ביחד יותר?".
"כן,לא נהיה ביחד,ובכלל אני רוצה שממש ננתק את הקשר".אמרתי והסתכלתי עמוק בתוך עיניו.
"אני רוצה שתדעי שלא משנה מה יקרה,מתי,איך,ולמה,תמיד אבל תמיד אני אוהב אותך,את תמיד תהיי האהבה הראשונה שלי,אני אוהב אותך אל תשכחי את זה אף פעם".אמר,התקרב אליי נשק למצחי בעדינות ויצא מהכיתה.
"אווף!".פלטתי מפי והתיישבתי חזרה במקומי מרגישה את הדמעות מתחילות לזלוג.

עברו כבר כמה ימים מאז השיחה שלי ושל רן,לא יכולתי לסבול את הנתק הזה בינינו,התגעגעתי אליו כל כך,לצחוק שלו,לחיוך שלו,לריח שלו,לשפתיים שלו,לכל כולו!.
עברתי לידו מבלי להסתכל עליו.
"אני מתגעגע אלייך".אמר ותפס בידי,שחררתי אותה במהירות והלכתי.
לאחר מכן פגשתי אותו שוב,זה היה יום ממש גרוע כל שנייה ראיתי את רן.
הוא חסם את דרכי ואמר לי:"אני אוהב אותך".עברתי אותי והתעלמתי.
נכנסתי לספריה ותופתעו לשמוע שגם רן היה שם,דיברתי עם הספרנית על משהו שהמורה ביקשה ממני.
הספרנית ביקשה ממני לקחת איזשהו ספר מהספריה,ודווקא הספר הזה היה במקום הכי גבוה בספריה.
"רן תוכל לעזור לספיר להוציא את הספ-".
"זה בסדר אני יכולה להסתדר לבד".אמרתי.
לא רק שהספר הזה היה ממש גבוה,הוא גם היה בסוף הספריה שאף אחד לא היה שם ובקושי היה שם אור.
לקחתי את הסולם ועליתי למעלה.
"מסתדרת?"שמעתי קול מאחורי.הסתובבתי וראיתי למולי את רן.
לא עניתי לו.
רן טיפס על הסולם מהצד השני עד שהגיע לגובהי ושוב לא הזיז את העיניים שלו ממני.
"תפסיק להסתכל עליי".אמרתי מבלי להביט בעיניו.
הוא גיחך והתחיל ללטף את שיערי הזזתי את ידו והוא החזיר את ידו לשיערי ,כך שוב ושוב ושוב,עד שכבר התייאשתי ונתתי לו לשחק לי בשיער.
"יש לך מזל שזה כל כך כיף,כי אחרת הייתי שוב מעיפה לך את היד".אמרתי בכעס.
"אני בטוח".אמר רן וגיחך.
הוא ליטף את שיערי בעדינות וברוך,לאט לאט הרגשתי שהוא יורד לצווארי ועולה לפניי,מלטף את פניי לאט לאט.
"ספיר אני מתגעגע אלייך כל כך,אני כל היום חושב עלייך".
"מצאתי!".אמרתי והוצאתי את הספר ממקומו וחזרתי לספרנית.
"נו למה את מתנהגת ככה!".אמר רן שיצאנו מהספרייה.
"רן עזוב אותי אין לי כוח לדבר על זה"אמרתי וחזרתי לכיתה.