איך משנאת מוות הוא הפך לאהבת חיי פרק 16

-יום למחרת-
נכנסתי לכיתה וראיתי את סיון יושבת בצד עם עיניים נפוחות .
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה ,והיא פשוט לא הפסיקה לבכות על כפתי.
"מה קרה?, רן זרק אותך אוי מסכנונת". אמרה ניקול עם פרצוף שחצן.
"ניקול זה ממש לא הזמן לבדיחות שלך".אמרתי.
"אני נראת לך צוחקת , מגיע לך תרגישי מה שאני הרגשתי". אמרה והלכה משם.
"עזבי אותה היא לא שווה את זה".
"אני שונאת אותה ". אמרה סיון .
צחקקתי ואמרתי:"טוב די עם הבאסה, איתי אסור לך להיות בבאסה בואי נלך לשטוף פנים". אמרתי וקמתי.
"אין דברים כמוך". אמה סיון עם חיוך.
"די נו ! , ואת החיוך הזה שעל השפתיים שלך עכשיו אני רוצה לראות עוד הרבה".
הלכנו לשטוף את פנייה.
"אני רוצה להיות קצת לבד". אמרה סיון.
"אוקי, אם את צריכה משהו , את יכולה לדבר איתי את יודעת נכון?". "ברור". אמרה וחייכה. שנייה לפני שיצאתי מהשירותים, אמרה:"ספיר".
הסתובבתי אליה והיא אמרה:"תודה , את חברה אמיתית".
חייכתי אליה ויצאתי מהשירותים.
ממש חברה אמיתית חשבתי לעצמי, היא בוכה עכשיו בגללי , אני כזאת מגעילה!
הסתובבתי קצת לבד בחוץ, באוויר של הבוקר,ודמעות קטנות זלגו על לחיי.
זה לא מגיע לה, לבכות ככה בגללו, אני חייבת לגרום להם לחזור.
עברתי ליד לירון,התלמיד החדש.
"את בוכה?". הוא שאל אותי.
"לא". אמרתי והתיישבתי על הספסל.
"העיניים היפות שלך לא צריכות לבכות". אמר וחייך, וחייכתי אליו.
"אני כזאת מגעילה".
"מה קרה?". לירון שאל בלחש.
"סיפור ארוך". אמרתי.
"תירוץ עלוב,שפכי נו." אמר לירון ,לפתע נשמע הצלצול.
"יש צלצול".אמרתי וקמתי.
"למה את מתחמקת?". שאל.
"אני לא מתחמקת יש צלצול, וגם לא כל כך בא לי לדבר על זה… מצטערת". אמרתי והלכתי לכיתה.
התיישבתי ליד סיון שכבר לא בכתה.
"חשבתי על זה והוא לא שווה את הדמעות שלי, אם הוא רוצה אותי הוא יודע איפה להשיג אותי". אמרה סיון.
"פשש, סוף כל סוף את מדברת לעניין".אמרתי וחייכתי.
"אבל בכל זאת אם תהיה לו מישהי חדשה כדאי לה מאוד לא להתעסק איתי". אמרה וישר הורדתי את חיוכי.
"את צריכה לשכוח ממנו". אמרתי בכעס וניסיתי שהיא לא תרגיש זאת.
"לא רוצה עד שהוא היה חבר שלי,יצאה לי הנשמה!".
"את חושבת שתחזרו?". שאלתי
"אני יעשה הכל בשביל זה". אמרה.

"בוו!". שמעתי בשנייה שיצאתי מהשירותים.
"מפגר". אמרתי וחייכתי אל רן.
"בואי לפה". אמר ומשך אותי אליו .
"התגעגעתי אלייך". אמר.
"גם אני". אמרתי והשפלתי את מבטי.
"היי, מה קרה?". אמר והרים את פניי לפניו.
"סתם, זה קשור לסיון היא אמרה לי שהיא תעשה הכל בשביל לחזור אלייך".
"לקחה את קשה הבחורה אה?". אמר רן.
"בצדק אני לא הייתי רוצה שתעזוב אותי". אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"אני בחיים לא יעזוב אותך". אמר והביא לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"עכשיו ברצינות מה עושים?".שאלתי.
"אין לי מושג, אני לא רוצה להיות עם סיון,אני לא יכול לראות אותה אפילו!". אמר רן.
"זאת חברה שלי". אמרתי ונתתי לו מכה קטנה.
"אבל אני רוצה שאת תהיי חברה שלי". אמר רן.
"אבל אתה יודע שאי אפשר". אמרתי.
"אל תגידי את זה ,זה מעצבן אותי כן אפשר".
"איך אפשר?".
"יש לי רעיון אני ינשק אותך היום בכיתה מול כולם".
"מה?! נראה לך,מאיפה בא לך הרעיון הזה?".
"את לא מבינה ככה כולם ידעו שאני אוהב אותך,ושאת אותי!".
"אף אחד לא יאהב את הרעיון הזה, אני אומרת לך , כולם ינסו להפריד בינינו ,וסיון החברה הכי טובה שלי לא תדבר איתי וניקול אני בכלל לא רוצה לחשבו מה הבחורה הזאת מסוגלת לעש…..".
הוא קטע אותי בנשיקה ענקית.
"תהיי מוכנה לנשיקה ממני מתי שיש צלצול".אמר רן שהתנתקנו.
"לא רן !, אל תעשה את זה". אמרתי.
"אני כן יעשה את זה ואני יוסיף את הדובדבן שבקצפת כדי שהעוגה תהיה מושלמת".
"יופי ממש שף". אמרתי וגיחכתי.
רן חייך ואמר:"אני יבשל לנו נשיקה ,ואת תצטרכי לאכול אותה מול כולם היום בכיתה".אמר ולפני שהספקתי להגיב התנשקנו.
נכנסו לכיתה והשיעור הראשון עבר .
היה צלצול לשיעור השני והמורה יצאה.
ואז רן ניגש אליי ואמר:"תהיו בשקט לשנייה!".כולם השתתקו והסתכלו עלינו.
רן הושיט לי את ידו הקים אותי מהכיסא והצמיד אותי אליו.
הסתכלתי עליו במבט של לא!.
הוא יסתכל לי עמוק בעיניים תפס בלחיי ונישק אותי.
ואני, פשוט הייתי בהלם!.