איך משנאת מוות הוא הפך לאהבת חיי פרק 13

נקודת מבט ניקול :
התסיימו הלימודים וחזרתי עם מיתר אביטל ושני הביתה.
"יש פעמים שאני רואה את ספיר ופשוט בא לי לחנוק אותה !". אמרתי
"היא יותר מדי דבוקה לרן . את לא חושבת?" אמרה אביטל .
"יותר מדי" זה עדיין למה שהיא באמת !" . אמרתי.
התקשרתי שוב לרן הגעתם למשיבון הסלו….. שמעתי כך מבעד לשפופרת וניתקתי .
"הוא שוב מסנן אותי !" . אמרתי בכעס .
"אולי הוא מתקלח או משהו כזה , את יודעת נשפך עליו שוקו" . אמרה שני.
"אבל זה היה בבוקר עד עכשיו הוא לא יתקלח" .
"בנות בואו נשב בספסל שם" . אמרה מיתר .
התיישבנו בספסל ושני אמרה :"אני דווקא חושבת שספיר היא ילדה די חמודה , אם היא לא הייתה רבה עם רן היא הייתה חמודה כזאת …. לא ?" . אמרה שני מהססת .
"ברור שלא !"צעקתי. "היא ילדה כזאת מעצבנת איך אפשר לאהוב אותה בכלל , משחקת אותה רבה עם רן כדי שישים לב אליה !".
"היא לא עושה את זה בשביל זה" . אמרה שני .
"תגידי בצד של מי את ?" אמרתי לה .
"בצד שלך" .
"אה באמת ? זה לא נראה ככה" .
"טוב תקשיבו ,המשכתי , אני מתכוונת להראות יפה מאוד לספיר שלא כדאי לה להתעסק איתי , היא לא יודעת על מי היא נפלה" . הסתכלתי עליהן במבט של זעם גדול .
"יש לך רעיון ? "אמרה אביטל .
"תסמכי עליי ". אמרתי לאביטל וחייכתי חיוך מרושע .
נקודת מבט ספיר :
"בוקר טוב ! ". צעקה לי אמא .
"עוד חמש דקות" . אמרתי בקול ישנוני .
"עכשיו , את תאחרי" .
עשיתי את ארגוני הבוקר והגעתי יחד עם סיון לבית ספר .
עברנו ליד שתי בנות הן הסתכלו עליי וצחקקו , לא הבנתי מה יש להן?
"תגידי חשבת פעם לעשות שפם ?" זרקה לי ילדה אחרת שהייתה עם עוד חמש בנות שצחקקו להן .
"מה ?"אמרתי והתקדמתי .
"אאאפפס !!" צעקה לי ילדה אחרת שהייתה עם חברותיה .
"לוזר ! , אם את צריכה לעשות שפם אני יכולה לעשות לך בכיף" .
אמרה ילדה אחרת .
עד שהגעתי לכיתה וסיון אמרה:" מה יש לכולם היום ?"
נכנסתי לשביל של השכבה כולם הפנו את מבטם אליי וצחקקו ועל כל הקיר היו תמונות שמראות את פרצופי עם שפם ענק על פניי .
נכנסתי לכיתה ועל הלוח היה רשום :"ספיר מימון י'אפס ! , לוזרית קטנה !" ועוד כמה תמונות שלי עם השפם מצויר .
הייתי פשוט בהלם ! לא ידעתי איפה לקבור את עצמי .
"מי עשה את זה ?"אמרתי בלחש וכולם צחקו .
תלשתי בחוזקה את הדפים מהלוח קרעתי אותם וזרקתי על הרצפה .
"מה קורה כאן ?" שאלה המורה לפתע .
"ספיר אפשר לדעת למה יש מלא תמונות שלך על הקיר במסדרון" אמרה לי המורה .
"תשאלי את מי שעשה את זה , הוא יספק לך אחלה של תשובה ".
"יש לך מושג מי יכול לעשות דבר כזה?" .
"כן ! אני יודעת יפה מאוד מי עשה את זה ! מי שעשה את זה ! צעקתי בכיתה שידע שאני איתו סיימתי ! ". אמרתי ויצאתי .
שמעתי את רן צועק "המורה אני חייב לשירותים" .
"לך ותקרא למנהל בדרך" .
יצאתי מהבית ספר עם דמעות קטנות בעיניים .
"ספיר חכי רגע !!" . שמעתי את רן צועק לי .
שנייה הוא אמר תפס בידי וסובב אותי אליו .
"עזוב אותי ! תחזור לחברה הפאקצה שלך !"
"אל תבכי" . הוא אמר וניגב את דמעותיי .
,תעיף את הידיים שלך ממני" .
הוא הוריד ואמר "מי עשה את זה" ?
"מה אתה משחק אותה ? זה אתה ! זה הכל בגללך ! ."
"מה ? רגע רגע ! את חושבת שזה אני ?"
"ברור שזה אתה ! "
"זה לא אני ! ". צעק רן
"פעם הבאה תנסה להראות יותר אמין" . אמרתי והסתובבתי .
"חכי שנייה" הוא אמר , ,אני נשבע לך שזה לא אני ! נראה לך שאני יעשה לך דבר כזה" . הוא אמר וליטף את פניי.
"אל תיגע בי מה אתה לא מבין! ".
"ספיר את חייבת להאמין לי זה לא אני" .
"אני לא מאמינה לך! זה הכל בגללך ! אתה אשם בהכל ! מהשנייה שנכנסת לי לחיים אתה עושה רק נזק אני שונאת אותך !!! ".
רן תפס בפניי והתקרב לנשק אותי . שמתי את אצבעי על פיו ואמרתי : "שלא תעז !" .
אמרתי והשתחררתי ממנו .
נקודת מבט רן :
אני לא מאמין שהיא חושבת זה אני! .
חזרתי לכיתה והמנהל היה בכיתה ודיבר איתנו על מה שקרה .
הסתיימו הלימודים והלכתי לבדי שקוע במחשבות מי יכול לעשות דבר כזה .
"רן ! "צעקה ניקול והסתובבתי אליה .
"היי מה קורה ". היא אמרה והמשכנו ללכת .
"תגידי יש לך מושג מי עשה את זה ?" שאלתי אותה .
היא גירדה בראשה ואמרה : "אה …. לא ..לא יודעת, אבל זה היה ממש מצחיק ".
"זה ממש לא היה מצחיק ! התעצבנתי , זאת אומרת .. זה לא יפה לעשות דבר כזה ".
"אתה צודק אבל זה מגיע לה , היא מנסה לקחת לי אותך" .
"מה זה קשור ?" שאלתי לא מבין .
"זה .. זה לא קשור ,אבל אני מקווה שזה ילמד אותה לקח" . אמרה ניקול והפנתה את מבטה לצד .
"איזה לקח זה צריך ללמד אותה "? אמרתי מסובב אליי את ניקול לא מבין .
"אמ.. לא יודעת" . אמרה ניקול בחשש .
"ניקול יש משהו שאת רוצה לספר לי "? אמרתי מסתכל עליה במבט חשוד .
"כן ! היא אמרה וחייכה שאני אוהבת אותך" . היא אמרה וקפצה עליי בחיבוק .
הורדתי אותה ממני ואמרתי לה :" את יודעת שלא לזה התכוונתי , את יודעת מי עשה את זה נכון ?".
"לא , למה שאני אדע ? ".
"אני לא מאמין זה את עשית את זה נכון ? " .
"מה ? , אה לא נראה לך שזאת אני ? , מה , למה שאני יעשה דבר כזה , זה .. זה לא אני אוקיי !" . היא אמרה לחוצה .
"אז למה את כל כך בלחץ? ".
היא נאנחה השפילה את מבטה ואמרה:"תבטיח שלא תכעס עליי ".
"דברי כבר!". אמרתי לה.
"אני וחברות שלי עשינו את זה ". היא אמרה ולא האמנתי והסתובבתי והתחלתי ללכת ממנה מהר .
"אבל.. חכה שנייה ". היא אמרה וסובבה אותי אליה .
"זה היה רק בשביל שהיא תפסיק להיות איתך ".
"מה זאת אומרת להיות איתי ? , היא לא איתי בכלל ".
אני יודעת , אבל בזמן האחרון אתם כל הזמן ביחד ואני פחדתי שהיא תגנוב לי אותך ".
"אבל למה עשית את זה ? יכולת לדבר איתי!, טוב עזבי ניקול אני לא רוצה לדבר על זה , אני צריך ללכת בי ".
רצתי מהר לביתה של ספיר , היא פתחה והסתכלה עליי בעיניה הירוקות שמהפנטות אותי כל פעם מחדש .
"תלך מפה ". היא צעקה ובאה לסגור את הדלת , אבל שמתי את רגלי ואמרתי:"חכי זה לא אני , אני יודע מי עשה את זה !".
"מה ?!". אמרה ספיר ותפחה לי את הדלת .
"אפשר להיכנס , ואני יסביר לך הכל ".
"כנס " היא אמרה.
נקודת מבט ספיר :
"אני פשוט לא מאמינה שרן עשה את זה !".
הגעתי הדלקתי את הטלוויזיה ולא הפסקתי לבכות , כל הבית ספר ,ראה את זה וצחק עליי , פתאום נשמעה דפיקה בדלת ונחשו מי זה היה , רן בכבודו ובעצמו ! .
אחרי שאמרתי לו שילך הוא אמר שהוא יודע מי עשה את זה וזה מה שהוא הסביר לי :"תשמעי ,פגשתי את ניקול בדרך והיא התנהגה קצת מוזר והיא ניסתה להתחמק מזה , בקיצור זה ניקול וחברות שלה עשו את זה ".
"מה ?!" . איזה נחש !.
"אני ידעתי , אני ידעתי שזאת היא !" אמרתי לרן .
"אה באמת ? חשבתי שחשבת שזה אני ".
הסתכלתי עליו ואמרתי:מצטערת שהאשמתי אותך .
הוא חיבק אותי ואמר:"זה בסדר". וחייך.
"אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה למה ? מה עשיתי לה ? " שאלתי אחרי שהתנתקתי מהחיבוק של רן .
"היא חשבה שאת רוצה אותי" . אמר רן וגירד בראשו .
"אז היא חושבת לא נכון ! , אנחנו בכלל לא אוהבים אחד את השני ".
"נכון" . אמר רן עם פרצוף מאוכזב.
ישבנו על הספה ולא עשינו כלום .
עד שהגענו למצב שהסתכלנו אחד על השני ולא דיברנו.
"אז מה ?" אמר רן והחזיק בידי .
"מה?" אמרתי והשתחררתי ממנו .
הוא נאנח מוריד את נעליו ונשכב על הספה .
"תרגיש בבית" אמרתי בציניות והוא חייך.
קמתי מן הספה ועליתי לחדרי .
"לאן?" שאל רן .
"להביא משהו ,חכה". הלכתי להביא נייר לבן חלק ועיפרון מחודד ,התיישבתי על הספה ופשוט התחלתי לצייר .
"מה את עושה ?" שאל רן . שהוא עדיין שוכב על הספה .
"מציירת" עניתי בפשטות.
לאחר כמה דקות רן התרומם והתיישב טיפה מאחוריי, הוא לחש לי באוזן:"את מציירת ממש יפה".
הקול החלש שלו בתוך האוזן שלי העביר בי צמרמורת .
"תודה" . אמרתי בלחש.
הרגשתי את הנשימות החמות שלו על צווארי ,וכל כך רציתי לנשק אותו.
הוא הניח בעדינות את ידיו סביב בטני ונישק אותי בלחי .
הורדתי ממני את ידיו, והוא חזר לשכב על הספה .
סיימתי לצייר את הציור , ציירתי מקום יפה , מקום שבו הכל ירוק ויש נוף מרהיב ונחל קטן. וזוג יושב ליד הנחל ומתחבק .
למה דווקא ציירתי את הציור הזה ? מה הייתה הכוונה שלי בו ? ולמי התכוונתי שציירתי את הזוג שמתחבק?.
קימטתי את הנייר וזרקתי אותו על הרצפה והנחתי את ראשי על הספה.
"למה קימטת את הציור ". אמר רן והתרומם לקחת את הציור , הוא פתח את הדף ואמר:"וואו".
"תביא את זה ". אמרתי לרן אבל הוא התרחק .
"נו רן , אין לי כוח למשחקים שלך".
נהנהנהנהנה! אמר רן ונפנף בנייר מול פרצופי ורץ לחדרי .
"רן בוא לפה " אמרתי לו ועליתי גם לחדרי .
"אמא!" אמרתי והחלקתי מהשטיח נפלתי על המטה ורן היה מעליי , שנינו התנשפנו והיינו נבוכים .
"טוב, אולי תרד ממני " אמרתי .
הוא קם , והקים אותי גם , היינו מאוד קרובים.
"מה יש לי איתך , אה ?" אמר רן . והשפלתי את מבטי .
"תסתכלי עליי". אמר רן וליטף את פניי .
"אני כל כך רוצה לנשק אותך, אבל אני יודע שאת לא תתני לי" אמר רן בגיחוך.
"אני שמחה שאתה מתחיל לקלוט". אמרתי וחייכתי.
והוא חיבק אותי חזק .
"אולי בכל זאת " . אמר רן בקול חמוד כל כך .
החזקתי בפניו בחוזקה ונישקתי אותו ,והוא כמובן זרם איתי.
"אני מרגיש כמו מסומם אני מכור לנשיקות האלה". אמר רן שהתנתקנו.
"והנשיקות האלה מכורות אלייך". אמרתי ושוב נישקתי אותי .
"במה זכיתי לכבוד הזה , שאת תנשקי אותי ועוד פעמיים". אמר רן שהתנתקנו.
"כי אתה חמוד". אמרתי וחייכתי והוא חייך אלי .
"היא לא מפסיקה להתקשר אליי". אמר רן מוציא את הפלאפון שלו מכיסו .
"מי?".
"ניקול".
אני רק שומעת את השם שלה , ובא לי לחנוק אותה ".
"אני צריך ללכת לדבר איתה".
"על מה ?" .
"אני רוצה להיפרד ממנה, אני לא אוהב אותה יותר".
"אה אוקי, אחרי שתיפרד ממנה יש לי מישהי ממש חמודה להכיר לך".
"מי?" אמר רן עם חיוך .
"חברה שלי סיון ".
"שוב פעם את מתחילה עם זה ,אני בכלל לא אוהב אותה".
"אז מה? , תנסה היא ממש חמודה".
"טוב, אולי אני לא מבטיח". רן אמר , וקפצתי עליו בחיבוק.
"למה את כל כך שמחה?".
"כי היא כל הזמן אומרת שהיא אוהבת אותך, היא רוצה שתהיו ביחד".
הוא נאנח ,הסתכל עליי ליטף את פניי ואמר:"אבל אני לא יכול להיות איתה ישר שאני אפרד מניקול ".
"סבבה, אז אחרי שבוע , גם ככה אתה מחליף חברה כמו גרביים".
"עד שאני אמצא את האחת שלי". אמר רן וליטף אותי .
"ואתה חושב שמצאת אותה?". אמרתי
"מצאתי אותה אבל אני לא יודע איך להגיד לה את זה ,טוב אני אלך לניקול". אמר רן .
"אתה בטוח שהיא לא תיפגע".
"זאת ניקול ,תני לה יום והיא מוצאת מישהו אחר".
"ואתה לא תקנא?" .
"אין לי מה לקנא ,עוד שבוע גם תהיה לי חברה לא ?".
"צודק". אמרתי חייכתי וליוויתי אותו לדלת,ונפרדנו.
נקודת מבט רן:
"אני לא מאמין שהיא רוצה שאני אהיה חבר של הסיון הזאתי ,היא לא קולטת שאני אוהב אותה ! ".
הגעתי לביתה של ניקול וישר היא קפצה עלי בחיבוק.
"ניקול אני צריך לדבר איתך". אמרתי לה בפרצוף רציני.
"אוקי". היא אמרה בחשש,התיישבנו על הספה ואמרתי"תשמעי ,אני חושב שזהו,מיצינו , אני… אני מצטער אבל אני רוצה להיפרד".
"מה?,למה?".
"כי אני כבר לא אוהב אותך יותר ,אני אוהב מישהי אחרת ".
"אני יודעת ,אתה אוהב את הספיר הזאת נכון , אני ידעתי שהיא תגנוב לי אותך !".
"ניקול, זה לא קשור לזה ,אני בכלל לא אוהב אותה ".
"טוב ,עזוב בי". אמרה ניקול ,ויצאתי מביתה,וחזרתי לביתי שקוע במחשבות מה לעשות עם האהבה שלי לספיר.