איך ממשיכים הלאה ? פרק 16

~ נקודת המבט של אלירן ~

אחרי שהיא התחמקה מלספר לי את האמת כמה פעמים אמרתי לה שאני צריך זמן לעכל את הכל ולחשוב , היא ביקשה שלא נספר לאף אחד מה שאנחנו יודעים ואני וירין חזרנו הבייתה .
" אלירן " ירין דפקה בעדינות על הדלת " כנסי " אמרתי לה והיא נכנסה והתיישבה על המיטה שלי " איך אתה ? " היא שאלה בחיוך דואג וראיתי בעינייה שקשה לה גם " אני לא יודע .. איך אביאל ?" שאלתי והיא השפילה את ראשה בעצב " חושב שעמית לא זוכרת אותו " דמעה נפלה מעינייה אל המיטה " חי בקושי בידיעה שאחותו חיה בלעדינו , לא זוכרת אותנו " היא הוסיפה וישבתי לידה " הוא צריך לדעת " היא אמרה בקול רועד וחיבקתי אותה " יהיה בסדר , אל תדאגי אנחנו נספר לו " ניסיתי להיות חזק אך המחשבות הרעות תקפו אותי , אני לא מבין מה קרה עדיין ! איך היא חיה למה היא אמרה שהיא לא זוכרת אותנו ?
אני לא יכול שלא לחשוב על זה וזה מחרפן אותי ! חייבים לצאת מהדיכאון ולשמוח שהיא חיה ונושמת .
" בואי נאכל משהו " הצעתי והיא הנהנה בהסכמה .
הלכנו למטבח והכנתי לשנינו טוסטים עם תה .
כמה זמן שלא ישבתי עם אחותי אחח …

~ נקודת המבט של עמית ~

" הלו "
" עמית זה אבא " קולו נשמע מתוך הפלאפון שלי וניערתי את אריאל .
" מה אבא ? " שאלתי מביטה באריאל והיא נושכת את שפתייה בפחד .
" אני מקווה שלא שכחת אותנו " הוא אמר בקול מאיים וליבי דופק במהירות " לא שכחתי , אף אחד לא יודע אבא " אמרתי והוא נאנח " אני רק רוצה שתהיי שלי עמיתי . זה הכל לטובתך " הוא אמר ודמעה זלגה מעיניי " אם זה היה לטובתי לא היית מכריח אותי-" צעקתי עלייו ואריאל לחצה את ידי כדי שארגע " עמית לשקול מילים " הוא אמר והדם שלי רתח מעצבים וכעס " תבוא לבקר " הוא ביקש בקול רך ומזוייף " תהייה בטוח שאני אבוא " אמרתי בציניות וניתקתי.
נאנחתי ואריאל חיבקה אותי חיבוק תומך .
" לא ! נמאס לי לפחד ממנו . הוא לא ידע אם אני אספר להם ! אני צריכה לספר לו אריאל זה לא מגיע לו לשאני עושה את זה ! " התוודתי בפנייה והיא חייכה " מה?! " שאלתי בעצבים " את עדיין אוהבת אותו " היא אמרה " יותר מכל אחד בעולם " דמעה שוב זלגה מעיניי ונאנחתי " נשבעת לך ברגע שראיתי אותו רציתי לקפוץ עלייו ולנשק אותו " אמרתי והיא צחקה וצחקתי איתה .
" את באמת מתכוונת לספר לו ? כי אני חושבת שזה הכי נכון , הוא צריך לדעת הכל " היא אמרה והנהנתי בהסכמה .
אני הולכת לספר לו הכל , היום .