איך לעכל ?! פרק 3 בבקשה בבקשה תגיייבוו !! ♥ (:

הגעתי לכיתה . נשענתי על הדלת בכניסה לכיתה , כולם הסתכלו עליי במבט מוזר.
__________________________________________________________________
נכנסתי ישבתי במקום שלי בצד כמו תמיד , מרוחקת מהאחרים , שיחקתי באייפון בלי שאף אחד יציק לי .
הגיע שיעור ראשון ואף אחד לא אמר כלום ולא זרקו עליי משהו , זה היה מוזר , כי כבר התרגלתי להתנהגות הזאת כחיי שגרה ..
כבר עבר חצי יום , אני לא מאמינה שזה קרה , בלי הפרעות , זריקות , קללות , פגיעות , השפלות .
הייתי ממש מופתעת .
אבל אז הגיע השיעור האחרון , נכנסתי לכיתה מחוייכת ישבתי על הכיסא , ואז גיליתי , שכל מה שחשבתי על היום הזה , הוא סתם לא נכון , הכל התנפץ לי מול העיניים , כל הכיסא שלי היה דבק , קמתי ובכל המכנס היה מרוח דבק , נחנקתי ,איזו בושה , שמעתי את כולם צוחקים מאחורה , וזה עוד לא הספיק להם ,-הם פשוט פתחו את המחברות שלהם תלשו דפים קימטו אותם וזרקו עליי .
הלכתי לשירותים ובכיתי כמה דקות ארוכות .
המשכנו ללמוד ושוב זרקו עליי עטים , קישקשו עליי , ולחשו דברים פוגעים .
יצאתי מהבית ספר , לא אמרתי לראם כלום .
הגעתי הביתה , ופשוט לא יכולתי , לקחתי שוב פעם סכין וחתכתי .. כמו בשגרת היום יום שלי . למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא יעשה את זה , התפרקתי.
ראם בא הביתה ותפס אותי חובשת את היד .
" רותם , תגידי לי שאת לא עשית את זה שוב.."
" אני מצטערת , זה שוב קרה לי היום . חשבתי שהכל בסדר , אבל , הם שוב פעם עשו לי את זה היום , כמו בכל יום ."
אמרתי והייתי חנוקה דמעות ..
אני וראם ישבנו על הספה.
" תקשיבי , אל תישברי , ובטח ובטח שאל תפחדי ותחתכי , תאבקי !! אוקי ?! הינה קחי ."
הוא אמר והושיט לי שקית כחולה .
הוצאתי את מה שהיה בשיק , היה שם צמיד גומי , שכתוב עליו – ' די לבריונות ! '
הדמעות התחילו לרדת כבר שהסתכלתי על הצמיד .
ניגבתי את הדמעות ..
" תודה ראם ."
" אין בעד מה , ותזקרי , תמיד להיאבק ! תמיד ! אוקיי ?! "
סיימנתי לו כן עם הראש והוא עזר לי לחבוש את היד.
החלפתי את בגדי בית ספר למכנס ארוך בצבע שחור נעלי נייק חולצה שחורה וג'קט אפור פתוח .
אמרתי לראם שאני יוצאת קצת החוצה לנשום אויר .
יצאתי מהבית וטיילתי לי.
התיישבתי ישיבה מזרחית על הדשא והסתכלתי על הצמיד שעל היד שלי .
בהיתי בו ..
פתאום מישהו עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני התיישב מולי ישיבה מזרחית והתסכל עליי.
" די לבריונות ? " הוא שאל והסתכל על הצמיד שלי.
" כן .." עניתי ..
" רגע , מי עובר בריונות ?" הוא שאל .. לא עניתי מספר דקות ואז החלטתי לענות:
" אני .."
" את ? איך ילדה יפה ומקסימה כמוך יכולה לעבור ברינוות ?" הוא שאל והסתכל עליי .
חייכתי אליו ..
" מה זה ? " הוא שאל. והסתכל על היד שלי .
" סתעם פצע."
" נו באמת , אל תחרטטי אותי , את עוברת בריונות וכל היד שלך חבשה אני לא מטומטם . את חותכת ?"
התחלתי לבכות ..
" וואי , אני מצטער ששאלתי , סליחה , אני לא רוצה שתבכי בגללי." הוא אמר ..
הוא התקרב אליי לאט לאט וחיבק אותי .. חיבקתי אותו בחזרה.
ישבנו כמה דקות בשתיקה וחייכנו אחד לשני מידי פעם ..
באתי ללכת , לחזור הביתה .
קמתי , והלכתי כמה צעדים ..
" רגע ." הוא אמר
הסתובבתי אליו ..
" איך קוראים לך ?"
" לי ? רותם ."
" נעים מאוד רותם , דולב ."
" היי דולב ." אמרתי ובאתי ללכת עוד כמה צעדים .
" חכי שניה ." הוא אמר שוב – והתסתובבתי
" בא לך להיפגש פה שוב מתי שהוא ?"
" סבבה.. בכיף " אמרתי חייכתי אליו והחלפנו מספרים.
היה לי נחמד איתו , ות'אמת ? דיי הפתעתי את עצמי ? ישר אמרתי לבן אדם שאני עוברת בריונות ? זה לא מובן מאליו .
הלכתי הביתה , ההורים כבר היו בבית , התקלחתי , שמתי פיג'מה וירדתי לאכול ארוחת ערב .
השתדלתי להסתיר את התחבושות של היד.
אחרי ארוחת הערב עליתי לשירותים , צחצחתי שיינים והלכתכי לישון , אמא באה ונתנה לי חיבוק ולחשה לי לילה טוב.
דולב בא ואמר לי לילה טוב .
ואבא צעק לי מלמטה לילה טוב .
הלכתי לישון , הפעם באמת ישנתי , אני לא יודעת למה אבל הצמיד הזה עשה לי טוב (:
קמתי בבוקר , דיי רגיל , צחצחתי שיינים שטתי פנים ,התלבשתי , שמתי חולצה אפור וג'ינס ירקרק בצבע תורכיז , שמתי ג'קט אפור מעל ונעליי אדידס לבנות.
פיזרתי את השיער ושמתי בושם.
עמדתי מול המדף איזה חמש דקות והתלבטתי , לקחת את הצמיד או לא לקחת את הצמיד ?
בסוף החלטתי שאני לוקחת את הצמיד , גם ככה עושים לי רע ואני מתורגלת כבר להכי גרוע שיכול להיות , מה יכולים לעשות לי על זה ? מלמלתי לעצמי ..
לקחתי את הצמיד , שמתי אותו בתיק שההורים לא יראו איתי איתו וירדתי .
אכלתי ארוחת בוקר ואני וראם יצאנו ..
הלכנו כמה צעדים ..
" חכה שניה" אמרתי לראם והוצאתי את הצמיד מהתיק .
שמתי אותו על היד שלי .
" אני רוצה להגיד לך תודה , הוא עושה אותי קצת יותר שמחה ובטוחה ."
" בכיף , בהצלחה היום . יום טוב " הוא אמר והמשכנו ללכת עד שהגענו לבית הספר.
ראם הלך עם החברים שלו ו לכיתה ואני הלכתי לכיתתי.
נכנסתי לכיתה התיישבתי על הכיסא ושיחקתי באייפון.
~ מנקודת המבט של תומר : ~ ( זוכרים ? זה שבעצם "הנהיג" את מה שעשו לרותם )