איך לעכל ?! פרק 2 בבקשה בבקשה תגיבו (:

פתאום שמעתי שמישהו נכנס , ניסיתי מהר לשטוף את כל הדם אבל.. ראם בא , תפס אותי כשאני מחזיקה יד אחת סכין ויד שניה כולה דם .
הוא היה נראה מבוהל !!

__________________________________________________________________

פרק 2:
עמדתי עם הסכין ועם היד מולו ..
" תקשיב , ראם , זה לא מה שאתה חושב .. "
הוא לא ענה מספר שניות , הוא היה עם פה פעור , בוהה ביד שלי , נוטפת דם.
הדמעות התחילו לזלוג על פניי.
" ראם.."
" רותם , מה זה? מה את עושה ?" הוא אמר בקול שקט , עצוב , והדמעות גם היו על פניו, התפלאתי , פעם ראשונה שראיתי את ראם בוכה.
" אני … אני יכולה להסביר .."
מה יש פה להסביר ? את עומדת מולי עם סכין ויד מלאת דם … מה ניסיית לעשות ?! להתאבד ?"
" מה פתאום ! תקשיב , אני… "
" את מה רותם ? את מה !??! "
" אני … אני.." ניסיתי להגיד אבל הייתי חנוקה מדמעות .
" את מה ?! "
" אני חותכת את עצמי .." אמרתי והרכנתי את ראשי למטה .
" מה ? למה ?" הוא אמר ולקח מגבת רטובה והתחיל לנגב לי את הדם מהיד בדאגה ..
" אני .. אני עוברת בריונות. "
" את מה ?! "
סימנתי לו כן עם הראש והדמעות התחילו לזלוג במהירות מוגברת..

בלי לומר כלום שנינו טיפלנו ביד שלי וחבשנו אותה , בשביל שאם ישאלו , נגיד שנפלתי.
ניקינו את כל הדם מהרצפה וכל זה בלי לומר מילה , רק שנינו בוכים .

אחר כך עלינו לחדר שלי , ישבנו על המיטה ושתקנו ..
__________________________________________________________________
ראם שבר את השתיקה.
" בריונות ? את ? איך ? " הוא אמר וניגב לי את הדמעות..
" אני .. אני לא רציתי שאתה וההורים תגלו את זה, אבל כן , זה נכון , אני עוברת בריונות בכיתה , בבית הספר .. " התחלתי להגיד ולקחתי טישו לנגב את הדמעות ..
" כמה זמן ? " הוא שאל והסתכל עליי במבט דואג..
" 4 שנים ." אמרתי והדמעות הלכו והתחזקו..
" 4 שנים ולא אמרת לי ולהורים כלום ?!"
סימנתי לו לא עם הראש והרכנתי את ראשי .
" מה ? למה?"
" פחדתי מהתגובה שלכם , אני עוברת את זה , זה כבר נהפך להיות הרגל , אני כל יום באה הביתה וחותכת את עצמי , לפעמים זה קורה גם בבית ספר , במקרים קשים יותר , אני סופגת את כל הקללות , ההשפלות , הדיבור , בכיתה , אני ממשיכה לספוג , אני ל יודעת מה לעשות עם עצמי ראם !! " אמרתי ונצמדתי לראם .
ראם חיבק אותי חיבוק חזק , גם הוא בכה..

הסברתי לו על כל השנים מלאות הכאב , הוא נדהם , הוא היה בשוק , הוא לא ידע מה להגיד .
הוא הבטיח שהוא יעזור לי , ושבינתיים , רק בינתיים לא נגיד לאבא ואמא .
הוא הבטיח לי שכל זה יגמר , אבל לא האמנתי לו .

_______________________________________________________________
הלילה הגיע , שמתי פיג'מה נשכבתי על המיטה .
שמעתי קריאה מלמטה .
" רותם ארווחת ערב !! רדי למטה ."
לא עניתי . שמעתי מישהו עולה במדרגות , זה היה ראם .
הוא פתח את הדלת ונכנס לחדר שלי ..
" זה בסדר , אני ימצא לה תירוץ , לילה טוב ." הוא אמר . חייכתי , גם הוא , ואז הוא סגר את הדלת.
שמעתי אותו יורד במורד המדרגות .
" היא מתה מעייפות , תקופת מבחנים…" הוא אמר ..
" חבל , אוכל ממש טעים היום ." אמא אמרה .
הלכתי לישון .. בעצם ? איזה לישון ?! רק עצמתי עיניים וחשבתי על כל מה שקרה היום , הצטערתי על הרגע שבו נולדתי , רציתי פשוט להתכסות מתחת לפוך ולא לצאת משם.

הבוקר בא.
קמתי בבוקר , הלכתי לישרותים והסתכלתי על עצמי במראה , " היום , את לא נשברת , בהצלחה." מלמלתי לעצמי בשקט מול המראה.
שטפתי פנים צחצחתי שיניים התלבשתי – שמתי ג'ינס בורדו וחולצה שחורה קצרה עם ג'קט בורדו תואם לצבע של הג'ינס מעל .
שמתי נעלי אדידס לבנות עשיתי קוקו גבוה שמתי בושם וירדתי לארוחת בוקר..
" היי בוקר טוב מאמי , למה לא ירדת אתמול לארוחת ערב מאמי ? " שאלה אמא
" הייתי עייפה .. תקופת מבחנים .."
אני וראם אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לבית ספר .
" שמעת אותי אתמול ?" הוא שאל וחייך.
" חח כן תודה על החיפוי ."
" תקשיבי , היום את לא נשברת , תעמדי על שלך ."
" אני לא בטוחה שאני יעמוד בזה , בכל זאת , 4 שנים של בריונות אתה יודע ."
" כן .. אל תדאגי אני יעזור לך ." הוא אמר
" יאלה יום טוב ." הוא הוסיף , – ונתן לי חיבוק והלך לכיתה שלו .
הגעתי לכיתה . נשענתי על הדלת בכניסה לכיתה , כולם הסתכלו עליי במבט מוזר.