איך לעכל ?! הקדמה + פרק 1 :) תגיבו בקשה !!!! :O

הקדמה :
היי , אני רותם , אני בת 17 מנתניה .
אני לומדת בכיתה י"א . יש לי אח תאום , ראם , אנחנו מאוד קשורים , אנחנו מספרים הכל אחת לשניה ,נשמות תאומות !.
דרך אגב.. אני וראם לא אותה כיתה ..
אנחנו רק שני אחים בבית .
לי ולו יש שיער בצבע שחור ועיניים כחולות .
אני עוברת בריונות קשה , אף אחד לא יודע מזה אני מסתירה את זה ולאט לאט מתקשה להסתיר.
למה ? למה אני מתקשה להסתיר ? , – אני חותכת , אני חותכת ביידיים וזה קשה להסתיר ,לפעמים זה מגיע למצב קצת יותר חמור אבל , אני לא יודעת ממה לעשות, הכאב והעצב שולטים עליי.
אני הכי פתוחה עם ראם בעולם !! על כל דבר אני מספרת לו , אהבות , רגשות , נסיונית , רעיניות , הרגשות , אבל על הבריונות?! בחיים לא העיליתי את הנושא הזה ! אני כל כך מפחדת מהתגובה ! ובטח ובטח שאני גם מסתירה את זה 4 שנים , והחששות , אם הוא יגלה להורים? , אני שבורה, אני לא יודעת מה לעשות.
אני שומרת את זה לעצמי , אף אחד לא יודע מזה .
אף פעם לא היה לי חבר , עקב בריונות , לעומת זאת , – לראם היו שתי חברות , הוא דיי חתיך הוא מוקף סביב בנות כל היום.
אני גרה בוילה דיי גדולה , עם בריכה , אבל עדיין זה מונע ממני להיות "מגניבה."
אף פעם לא חגגתי יום הולדת עם ילדים מהכיתה , חגגתי עם המשפחה , וכשאימא שלי הציעה את הרעיון לחגוג עם הכיתה , ישר נמנעתי מזה , מצאתי לזה תירוץ , כל כך לא רציתי יום הולדת עם "חברים"
אני מנגנת בגיטרה קלאסית ושרה , אבל אני לא חייה בעבר , אני חייב בעתיד ועובדה – אני כל היום באייפון ובמחשב .
אני מאוד אוהבת לישון חח(:
אני דיי רגישה , ומתעצבנת דיי מהר חח (:
אני רגשנית ומרגשת או.. לפחות ככה ראם וההורים שלי אומרים (: ><

טוב , יש מצב שתגלו עליי עוד על מניני דברים במהלך הסיפור ..
מקווה שתהנו (:

_________________________________________________________________

פרק 1:
יום שגרתי , יום של בית ספר , קמתי , צחצחתי שיניים , שטפתי פנים התארגנתי שמתי ג'ינס רגיל בצבע כחול , עם חולצה קצרה כחולה וג'קט שחור מעל .
שמתי אולסטארס כחולות , פיזרתי את השיער שמתי בושם ומרחתי קרם גוף כדי שיהיה לי ריח נעים .
ירדתי למטה , אמא הכינה ארוחת בוקר , אני אכלתי בזמן שחיכיתי לראם שיתארגן .
ראם שם ג'ינס נעליי אדידס וחולצת בית פר .
הוא גם אכל ואז יצאנו לבית ספר .
הגענו , ראם הלך לבחרים שלו , לכיתה שלו , ואני כמו תמיד ישבתי בפינה בצד , עם האייפון , מרגישה עצובה , מרגישה לא טוב , עד שתומר ( ילד הכיתה שלי , הראשון בא להציק לי תמיד .) בא ולקח לי את האייפון .
" תחזיר לי את זה."
" ועם לא בא לי ?" הוא אמר וכל הילדים בכיתה צחקו מאחורה ..
התחלתי לבכות , וזה לא רק לבכות בגלל אייפון שנקלח , זה לבכות כי אני עוברת את זה יום יום, שגרה.
" טוב טוב מה את בוכה ? קחי קחי." הוא אמר והחזיר לי את האייפון
שמעתי מאחורה אמריו ..
" בכיינית"
" עלובה"
" תינוקת"
התרגלתי לזה .
הלכתי לשירותים , לא היה לי סכין , פשוט לקחתי סרגל וחתכתי לא הייתי מסוגלת על הבוקר לעבור כזה דבר .
חזרתי לכיתה והמשכנו ללמוד…….
באמצע השיעור זרקו עליי ניירות , מחקים , ואפילו ירקו עליי .
בסוף היום , הלכתי לכיתה של ראם , הוא אמר לי שהוא יבוא אחר כך כי הוא נשאר עם חברים , אז הלכתי לבד הביתה , זה היה יום אחד הגרועים שלי , התחיל גרוע והסתיים גרוע , הלכתי לבד הביתה , כמובן שהיום הזה היה יכול להיות יותר גרוע אז נפלתי כשנתקעתי בעץ ונפלתי על הפנים מרוחה כולי בבוץ ..
הגעתי הביתה זרקתי את התיק פשוט לא יכולתי , שטפתי את הפנים מהבוץ , הדמעות כבר היום על פניי כמו כל יום שגרתי , אני כבר מתורגלת לזה משהו כמו – ארבע שנים ברציפות , לקחתי סכין וחתכתי את עצמי ביד למטה , פתאום שמעתי שמישהו נכנס , ניסיתי מהר לשטוף את כל הדם אבל.. ראם בא , תפס אותי כשאני מחזיקה יד אחת סכין ויד שניה כולה דם .
הוא היה נראה מבוהל !!