איך לחוות פרידה ולהישאר בחיים, ואיפה החתולה שלי בכל זה – פרק 2

התעוררתי באמצע הלילה על הספה בסלון, מול הטלוויזיה. הכנתי קפה, התקלחתי. מברשת השיניים עדיין צפה לה באסלה. לקחתי ערימת נייר טואלט וחילצתי אותה משם. טוב, אין סיכוי שהדבר הזה נכנס לי לפה עכשיו. זרקתי אותה לפח וירדתי למטה, מזל שיש 'סבן אילבן', וקניתי מברשת חדשה פלוס עשר שקיות במבה. בכניסה לדירה המתינה לי מנטה, מביטה בי בעיניה הירוקות. "תמר הלכה," אמרתי לה ביובש.
היא הסתכלה עלי ולא אמרה כלום.
פתחתי את דלת הדירה ומנטה נכנסה פנימה, זנבה זקוף כלפי מעלה, צועדת היישר אל צלוחית האוכל שלה. שמעתי אותה גורסת את אוכל החתולים הקשה, בעוד אני דוחף את הבמבות לארון במטבח. מנטה ואני זה סיפור אהבה, ויש לה דרך משלה לתקשר איתי.
"זהו, העפת אותה בסוף?" היא אמרה והתיישבה לצדי על הספה, מחדדת ציפורניים על הבד המרוט.
"היא העיפה את עצמה." עניתי והדלקתי טלוויזיה.
"יותר טוב." מנטה עלתה עליי, חיככה את אפה באפי ונכנסה לנמנום ליטופים. המקומות שמנטה הכי אוהבת שמלטפים אותה בהם, לפי סדר יורד:
1.מתחת ללסת.
2.ראש.
3.לחיים.
ליטפתי אותה ככה עד ששנינו נרדמנו. סיימתי את הלילה על הספה.