איך לא ידעתי ?! – פרק 28

פרק 28:

נקודת מבט כללית :

יואב :״ אני לא מאמין שהיא עשתה את זה..״
אדם:״ היא לא הייתה צריכה להיכנס לעולם הזה. היינו אמורים לשמור עליה ותסתכלו מה קרה בסוף … ״
תומר:״ היינו צריכים להקשיב לה … אני לא מאמין שזה מה שקרה ״
״אני … אני לא יודע מה לומר אני אוהב אותה … רק שתחיה ..״ אושר אמר כראשו בין בירכיו.
אדם:״ אושר אתה תירא היא תחיה. כמו שאני מכיר את ליאן היא לא תרים ידיים כל כך מהר. ״
יואב :״ אני לא מאמין שהוא ירה בה ..״ הוא אמר ושם את ידיו סביב עורפו וזרק אותם בעצבנות.
״ היינו צריכים להרוג את שניהם ״ מאור אמר.
אושר:״ אם היינו הורגים אותם ליאן הייתה מתאבדת. היא הייתה כאילו בעולם משלה היא כמעט ואליי היא לא התייחסה. פשוט היא הייתה מנותקת. ״
הוא הסביר להם.
״ איך נגיד את זה לאבא ?״ תומר שאל
״ אני יתקשר אליו ״ יואב אמר והלך לצד כשהוא שולף את האייפון שלו ומתקשר להורים.
״ איפה היא ?! מה איתה ?! היא חייה?! תגידו לי ! אני …. אני … רק שלא תמות לי רק לא זה …״ הילה נכנסה לחדר ההמתנה ליד חדר הניתוח בסערה . והתחילה לשאול במהירות שאלות ואז פרצה בבכי.
היא התיישבה ליד אושר וחיבקה אותו חזק. מנסה להחדיר בשניהם אמונה.
״ איפה היא ?!״ אביב שאל בלחץ כשהוא נכנס גם הוא לחדר.
הילה קמה ורצה אליו וחיבקה אותו חיבוק ענקי וחזק.
״ היא בחדר ניתוח. אביב אני מפחדת ..״ הילה אמרה כשהיא מרטיבה לאביב את חולצתו בדמעות.
״ הילה מי זה ?״ אושר שאל אותו בשקט
״ אממ… אושר תכיר זה אביב … חבר שלי. אביב תכיר זה אושר אח שלי ואלה אחים של ליאן ״ הילה הסבירה לאושר בחשש.
״ חבר שלך ?! טוב הילה נדבר בבית על זה ״ אושר אמר בלחש עצבני אבל נזכר שאהובתו בחדר ניתוח שמה נלחמים על חייה.
כעבור חצי שעה שגם ההורים של ליאן היגיעו.
והרופא סוף סוף יצא.
״ היא בסדר ? דוקטור בבקשה תגיד לי שהיא בסדר !״ אושר התקיף את הרופא.
״ שב. ״ הוא ביקש מאושר ואושר התיישב כמו ילד טוב.
״ אני יכול לאמר לכם שליאן עברה בהצלחה את הניתוח. היא עכשיו ישנה. יכול להיות שהיא תישן יום יומיים יכול להיות אולי גם שבוע כי יש לה טראומה חזקה ממה שקרה. בנתיים המצב שלה יציב ״ הדוקטור אמר וכולם הרגישו הקלה בליבם.
״ אפשר לראות אותה ?״ אושר שאל
״ כן אבל אחד אחד ..״ הד״ר ענה
אושר בלי לחשוב פעמיים קם במהירות ונכנס לחדר.

מנקודת מבטה של ליאן :

הרגשתי יד גדולה וחמה מחזיקה בידי לפי המגע ישירות הרגשתי שזה אושר ניסיתי לפקוח את עיניי אבל לא יכולתי.
״ ליאן תתעוררי …..״ שמעתי את אושר לוחש כעבור שנייה הרגשתי את ידו מלטפת את פניי.
התגעגעתי למגע שלו כל כך למרות הכל. אחרי כל מה שהוא עשה אני עדיין כועסת אבל אהבתי אליו נשארה וכנראה תמיד גם תישאר.
״ ליאן בבקשה תקומי. . . תתעוררי בבקשה ליאן תקומי !״ אושר המשיך להתחנן שמעתי את הצער בקולו. שהוא עצוב וכן … גם קצת כועס. אני לא יודעת למה.
ניסיתי לפתוח שוב את עיניי אבל שוב לא הצלחתי. כאילו הן לא רוצות בכלל להיפתח.
ניסתי יותר חזק ניסתי להזיז משהו בכל גופי אבל לא התחלתי.
רציתי לענות לו שהינה אני פה אני חיה ואני בסדר אבל לא הצלחתי. לא יכולתי.
התחלתי להיכנס ללחץ לא הבנתי למה אני לא יכולה לזוז.
פעימות לבי התחילו לפעום במהירות ובחוזקה ואז הרגשתי התכווצות חזקה בחזה.
הציפצופים של המוניטור ברקע השמיעו ציפצופים מהירים וחזקים.
הרגשתי שהפעם זה באמת הסוף עכשיו אני באמת הולכת למות.
הרגשתי איך גופי לאט לאט מרפה ונחלש…