איך זה קרה? – פאנפיק דרארי – פרק 1

דראקו עמד מול הראי. הוא וידא ששערו הבלונדיני נראה בסדר, שבגדיו מסודרים ושהוא נראה טוב.
הוא היה נחוש להרשים מישהי, או שעליי לאמר מישהו? "אתה מנסה להרשים את הארי" לחש קול במוחו, אבל דראקו התעלם מהקול הקטן בראשו.
הוא הכניס את הראי לתיק הספרים שלו, ויצא לדרכו. "אתה מנסה להרשים את הארי!" המשיך ללגלג הקול בראשו של דראקו, בזמן שהוא היה בדרך לחדר האוכל.
הוא הניד בראשו, מסרב להאמין שהקול דובר אמת, אם כי קול חדש בראשו אמר שזה נכון, אבל הוא התעלם. "אתה לא תצליח להכחיש עוד הרבה זמן!" אמר הקול החדש.
ודראקו המשיך להתעלם, אך לבסוף זה החל לעצבן אותו. "אגראגו!" קרא, מכוון את שרביטו אליו. הקולות השתתקו, והוא חייך.
הוא התיישב בשולחן של סלית'רין, והחל לדבר עם חבריו. הדלת של האולם נפתחה. הארי פוטר עמד שם.

הארי נאבק בשערו המבולגן. "לעזאזל!" חשב לעצמו. "השער שלי לא מסוגל, פעם אחת, להסתדר?". לבסוף התייאש.
"אבא שלי בילגן את שערו" חשב לעצמו, ובילגן את שערו מחדש.
הוא הביט בחפיסת הגל החצי ריקה שקיבל מהאגריד, שכעט הייתה גמורה בהחלט.
"מעניין למה היה להאגריד ג'ל" חשב לעצמו, ואז נזכר במאדאם מקסים וחייך לעצמו.
הוא סידר את משקפיו, החליק את הקמטים בבגדיו, לקח את תיק הספרים ויצא משם.
ההרגשה המוזרה בעקבות החלום, בו הופיע סניץ בלונדיני עם עיניים כסופות, קיננה בו והוא קיווה שקצת אוכל יסלק אותה.
הוא הלך ממורמר מעט לחדר האוכל, חושב על החלום, שהעכיר על מצב רוחו. הוא פתח את דלת האולם, והתיישב בשולחן גריפינדור.