איך זה לאהוב..-פרק 1

אף פעם לא אהבתי באמת,
רק נדלקתי על בנים חתיכים.
אני לא יודעת איך אוהבים,
כל הבנים והבנות בתיכון לא באמת אוהבים אחד את השניה,
הם רק חברים בגלל המעמד..נראה לי,
בכל מקרה לא היו לי אף פעם חברים,
אפילו לא לא אמיתיים,
תמיד קיוויתי לאהבה,
ראיתי איך זה בסרטים,
הוא אוהב אותה,
היא אוהבת אותו,
יש קשיים אבל הסוף תמיד טוב.
אני אף פעם לא הייתי מקובלת במיוחד,
אפילו לא מקובלת קצת,
אני בבית ספר בלי בנים,
בית ספר של דתיים,
אני לא דתייה,
אך אני מסורתית.
בכל מקרה, הכול התחיל כך:

בבית הספר נישמע צלצול לסיום הלימודים,
"השיעורי בית שלכם הם עמודים 105-108." הודיעה המורה אבל לא ממש הקשבנו לה,
היינו עסוקות בלהכניס את הדברים לתיק, להרים את הכיסא וללכת הביתה.
"אלינור, את רוצה לבוא אליי ונעשה את שיעורי הבית ביחד?" שאלה אותי חברתי הטובה ביותר, נטלי.
"אממ.. לא, לא נראה לי. אני מאוד עייפה" עניתי לה במבט מצטער.
"אוקי, את רוצה שאמא שלי תסיע אותך עד למתנ"ס?" שאלה בתקווה שאענה לחיובי.
"בסדר." הסכמתי.
"יופי!" צהלה.
נטלי ואני החברות הכי טובות, מכיתה ה' אנחנו מכירות, וגם אנחנו באותו תיכון.
היא יודעת עליי הכול ואני עליה.
"הגענו.." אמרה אמה של נטלי וחייכה.
"תודה, להתראות" אמרתי לשתיהם ונופפתי להן לשלום.
נשארה לי רק עליה של 3 דקות ואגיע.
ביום הזה הייתי עייפה במיוחד, התיק היה כבד מאוד, וגם היתה רוח חזקה מאוד בחוץ.
"את רוצה שאני אעזור לך?" קרא מישהו מאחורה,
הסתובבתי וראיתי נער בגילי בערך (15) מחיי חיוך ממזרי.
"אני נראת לך זקנה או משהו?" 'הרמתי גבה'.
"סתם שאלתי.." אמר והלך בקו שלי.
"תתבדח על מישהו אחר, אין לי מצב רוח" השבתי לו בקרירות.
"כולה שאלתי, אל תעשי מזה עניין, דווקא רציתי לעזור לך, באמת." בעט באבן.
"אני יכולה לבד." הלכתי מהר יותר כדי להפטר ממנו, אך הוא לא התייאש.
"מה יש, כולה מנסה לדבר," אמר.
"משעמם לך, אה?"
"כן," השיב במהירות.
"אתה יודע מה? תסחב את זה עד סוף הרחוב," אמרתי לו "אם בא לך, כמובן"
הוא לקח את התיק וסחב, "מה שמת שם? אבנים?"
"אולי.." חייכתי חיוך ממזרי, כמוהו.
"טוב, דברי איתי על משהו.."
"מה אני? צוות הבידור שלך?" צחקתי.
"מצחיק מאוד!" גיחך.
"אוף, דבר אתה על משהו.." אמרתי אחרי 20 שניות של שעמום.
"קוראים לי עידו, ולך?" לחץ לי את ידי.
"אני גברת פלפלת" צחקתי.
"ואני אדון שמנמון" זרם.
"אתה לא עידו? כי לפני רגע אמרת לי שקוראים לך עידו, והאמת, אתה לא כזה שמן.."
"גם את לא כזאת פלפולנת.." צחק.
"ת'אמת לא הבנתי מה מצחיק" הוא הפסיק לצחוק.
"אז מה שמך?"
"אלינור.." אמרתי "רוצה גם את הכתובת שלי?"
"את יודעת מה אני רוצה?"
"מה?" נהייתי סקרנית.
"את האייסיקיו שלך, נדבר קצת" אמר וזה סימן שהוא מתחיל איתי.
"אתה יודע מה? אני אתן לך צ'אנס.." נתתי לו הזדמנות.
"אוקיי, את הפרטים בבקשה.." התלהב.

-ההמשך יהוא-