איך הכל התחיל 2

ליאן הביטה בפניו היפות של שון.
עברה שנה מאז שנפגשו. היא בת חמש עשרה והוא בן תשע עשרה.
הפרש הגילאים אף פעם לא הפריע לה. אך לשון הפריע מאוד.
באותה התקופה אשר ״התנזר״ ממין, ליאן הרגישה מתוסכלת.
היא ידעה שלא תוכל לתת לשון את מה שהוא רוצה בגיל מוקדם כל כך.
ועובדה זאת תסכלה והעציבה אותה.
——
היה זה יום האהבה. היום המושלם לזר וורדים אדומים.
ליאן הייתה בביתה, שוכבת על הספה ורואה ׳כמעט מלאכים׳.
לפתע דפיקה על הדלת נשמעה. ליאן קמה מהספה הנוחה והחמימה, ופתחה את הדלת.
שליח פרחים הגיש לה זר וורדים אדומים וריחניים .
היא חייכה, נתנה לו טיפ, ונכנסה לבית שבידה זר הוורדים, ועל פניה חיוך רחב.
ליאן תלשה כרטיס ברכה קטן מהצילופן שעטף את הוורדים והחלה קוראת אותו בקול,
"ליאן שלי❤ יום האהבה שמח.
תפגשי אותי בביתי בשעה חמש וארבעים, אוהבת, שון״ ליאן קיפלה את הפתק וחייכה לעצמה.
עיניה נוצצות ועל פניה חיוך רחב.
—
היא עמדה מול הבית של שון.
חיוך על פניה. עיניה נוצצות מציפיה.
רגליה רועדות מהתרגשות. היא הרגישה באותו הרגע האישה הכי מאושרת בעולם.
היא הוציאה מתיקה את המפתח הפתח את ביתו והכניסה למנעול.
הדלת נפתחה והסלון היה ריק. היא התקדמה לעבר חדרו ופתחה את הדלת.
הם היו על המיטה, ערומים. השמיכה כיסתה את גופם ושניהם מתנשפים.
אלה היו שון ואביב , האקסית של שון.
דמעות זלגו על לחיה של ליאן. גופה נשמט על הריצפה.
״ליאן!״ קם במהירות מהמיטה, לבש תחתונים, והתיישב לידה.
הדמעות זלגו על לחיה. ״איך יכולת?״ בכתה וקמה מהרצפה.
״ליאן , מה שעשיתי איתה… זה לא מאהבה. פשוט, אני לא יכול להמשיך לחכות״ מלמל ובהה ברצפה.
״אתה לא רוצה לחכות לי?״ פניה הפכו כועסות.
הוא השפיל את ראשו. ״הבנתי״ מלמלה ויצאה מהחדר, יוצאת מהבית ומתחילה
לרוץ.
—–
המשך? או להשאיר ככה?