איך הכל התחיל…-פרק 3

היא הגיעה לביתה, מתנשפת מהריצה.
לחיה רטובות מהדמעות, ועיניה אדומות. היא עלתה לחדרה במהירות ומשכבה על מיטתה, טומנת את ראשה בכרית הכחולה. הדמעות המשיכו לזלוג, מכתימות את הכרית.
דפיקה קלה על דלת חדרה גרמה לה להרים את ראשה ולהביט באחיה הגדול, אופיר,מסתכל עליה בעצב. אופיר היה בן 18. תמיד היה קרוב לאחותו הקטנה, ליאן.
הוא התקרב למיטתה והתיישב לצידה, מושך אותה לחיבוק, עוטף אותה בזרועותיו.
״מה הוא עשה לך?״ שאל, ליאן שמעה כעס בקולו. ״הוא בגד בי״ מלמלה. הדמעות המשיכו לזלוג.
״ליאנוש, אני מצטער. את צריכה מישהו יותר טוב ממנו״ חייך אליה. היא חייכה אליו מבעד לדמעות שצרבו על לחיה. ״ עכשיו כדאי שתלכי לנוח קצת. אני אבוא עוד שעה לראות איך את״ נשק למצחה ויצא מחדרה. עיניה נעצמו לאט לאט, והיא שקעה בשינה עמוקה.
—–
-יום למחרת-
היא קמה ממיטתה, לבושה בפיג׳מה בצבע תכלת, ושיערה הכהה מבולגן.
היא נכנסה למקלחת וצלצלה את שיניה. לאחר מכן נכנסה למקלחת ושטפה את גופה.
היא לבשה שמלה שצבעה כחול, סירקה את שיערה, נעלה נעליה, וירדה למטבח.
היא חייכה אל אופיר שהיה עסוק בלדבר עם איתי, חברו הטוב.
״היי אח גדול״ חייכה ליאן ונשקה ללחיו של אופיר. ״היי אחות קטנה״ צחקקה ופרע את שיערה.
״היי איתי״ חייכה אליו, לקחה שקית שוקו מהמקרר, ויצאה מהבית.
——שימו את השיר kiss you של וואן דיירקשן——-
היא נכנסה למכונית של יעל, חברתו של אופיר. תמיד היה בניהן קשר חברות חזק.
״שלום סיס!״ צחקקה יעל וחיבקה את ליאן.
הן שמו את השיר kiss you של וואן דיירקשן והתחילו לצחוק ולרקוד.
הן פיזרו נשיקות לנערים שהביטו בהן כאילו היו משוגעות.
לאחר רבע שעה הגיעו לקניוןן. יעל החנתה את המכונית ושתיהן נכנסו לקניון הממוזג.
הן נכנסו לחנויות רבות, מדדו, הסתכלו, קנו. עיניהן נוצצות.
לאחר כשעה וחצי, בה קנו כל דבר אפשרי, קנו השתיים גלידה וישבו על ספסל.
״אני לא מאמינה ששון בגד בל״ מלמלה יעל. ״כן.. אבל זה עבר! חיים רק פעם אחת, לא?״ צחקה ליאן.
כשסיימו לאכול את הגלידה, יצאו מהקניון וחזרו לביתה של ליאן. כשנכנסו לבית, ראו את אופיר ואיתי יושבים על הספה הנוחה ומשחקים בווי. ״טיפוסי״ מלמול ליאן ויעל ביחד, והתיישבו ליד הבנים, יעל ליד אופיר וליאן ליד איתי. ״מי מנצח?״ שאלה ליאן. ״ברור שאני״ אמר איתי וחייך אליה.
״הוא סתם אומר, אני מנצח פה״ אמר אופיר. ״אני נוטה להאמין לאיתי״ צחקה ליאן.
״היא יודעת למי להאמין״ צחק איתי וקרץ לליאן.
והם המשיכו לדבר, ולצחקק, נהנים