איך הייתי כל כך טיפשה-פרק60

פתחתי את עיני בזהירות,ואור גדול ומסנוור לא כל כך עזר לי..
"איפה אני?" שאלתי בשקט
"בבית חולים מותק,התעלפת" שמעתי את הקול של אמא
"כואב לי הראש" אמרתי בלחש
"ששש..תנוחי" אמרה אמא..הייתי כל כך עייפה שכניראה נירדמתי.
~מנקודת המבט של ליאור~
"היא תיהיה בסדר?" שאלתי את הדוקטור
"צריך עכשיו לקוות,אסור לה לאכול רק לשתות ובעוד חצי שעה הניתוח יתחיל" ענה לי. בחיים לא חשבתי שאלינור תידרס!הראש היה מבולבל,מלא מחשבות מתרוצצות..ועכשיו צריך להתפלל..
"באתי ברגע ששמתי" שמעתי את הילה
"איפה היא?" שאל יהלי
"בחדר התאוששות,הייתם מאמינים?" שאלתי ושמתי את ראשי בין ידיי וישבתי בכיסא.
"לא…זה לא נתפס" אמרה הילה
"מתי שי ורן אמרו שהם באים?"שאל יהלי
"לא יודע" עניתי
~מנקודת המבט של אלינור~
"היא בסדר?"
"ששששש צריך לתת לה לנוח"
"בסדר,יאללה נצא,אנחנו בחוץ" שמעתי קולות ולא ממש זיהיתי מי מדבר עם מי
"אמא?" שאלתי בקול חלש ושיפשתי את עייני
"היא קמה" שמעתי את הילה צורחת
"הניתוח הצליח" אמר הדוקטור בהתרגשות,הוא עמד לידי בחלוק לבן ומסתכל עליי
"מה קרה לי?" שאלתי
"נדבר על זה אחר כך" אמר אבא בעצב
"אבא,מה קרה לי?" ידעתי שמשהו נורא קרה,אבל למה מסתירים
"שמעת את אבא שלא?" אמר תומר בעצבים
"שיט,איפה רן ושי?" שאלתי
" לקנות קולה וטונה אבל…" אמרה הילה ואני ישר קמתי מין המיטה הולכת לכיוון מכונת האכול
"נו כבר המטבע נבלע שובב" אמר רן ובעט במכונה
"רןן,שיי" צעקתי ורצתי אליהם צולעת,כבר לא כאב לי כלום! חיבקתי אותם ממש חזק
"מה אתם חיים?איך?" שאלתי בהתפאלות
"מה אנחנו היינו מתים?" שאל רן בפליאה
"שלא תעשו לי את זה שוב לעולם" אמרתי וחיבקתי אותם
"זה אומר שאת סולחת?" שאל שי מחכה לתשובה
"אין לי על מה,אני לא מאמינה שכמעט איבדתי אותכם" אמרתי להם
"אלינורר" שמעתי קול מאחורי וראיתי את כול רצים אליי
"בתור צולעת את רצה מהר" אמרה הילה מתנשפת
"חחחחח…מטומטמת שליי" אמרתי וחיבקתי אותה חזק
"פיספסנו משהו?" שאל ליאור מגרד בראשו
"הם היו מתים והייתה הלוויה…ובכינו ולבשתי שחור..קראנו הספד…מה אתם לא זוכרים?" שאלתי אותם
"לא זכור לי שהייתה הלוויה" אמר יהלי
"נוו…ואתה טסתם לבריטניה" אמרתי והצבעתי על רן ושי
"מה יש לנו לעשות בבריטניה?" שאלו
"אוחחח…" התעצבנתי
"התאונה לא עשתה לה טוב" אמר יואב וכולם הסתכלו עליו במבט של 'אל תגיד למה אמרת'
"תאונה?איזה תאונה בידיוק" שאלתי
"אחרי הבית ספרהייתה לה תאונה קשה,דרסה אותך משאית..ושבוע היית בקומה וכל יום ניתוח חדש" אמרה אמא בשקט
"מהה" שאלתי
"דקה,איך הגעת למצב שבו אנחנו מתים?" שאל רן
"אולי בגלל התאונה היא חשבה ככה"אמרת תומר
"אני לא מדמיינת" אמרתי בכעס
"אחחח" אמרתי בכאב..הרגל שלי פתאום כאבה ממש חזק,ניראלי שברתי אותם?!?!