איך הייתי כל כך טיפשה-פרק43

-נקודת המבט של אלינור-
בזמן שסיימתי את השיחה וירדתי למטה המחשבות כמעט פיצצו את ראשי,השיחה המוזרה, המכתבים, לאס וגאס,הכל! אל תגידו שזה לא מוזר שפתאום אני טסה ללאס וגאס,מקבלת מכתבים מוזרים ושלא נדבר על השיחה עם "החברים" הטובים שלי
"מה קרה?"שאלתי כשהגעתי אל אמא שהייתה במטבח
"אני רוצה שתארזי את כל הבגדים ובשמים הכל מזוודה שלך,דיברתי עם המחנך שלך וגם עם המנהל" אמרה ועלתה למעלה
"אוו"נהנחתי
"דקה,את לא רוצה לטוס?"נעצרה אמא באמצע המדרגות
"אני רוצה פשוט.."
"פשוט,לכי לארוז"עצרה אותי אמא בעצבים,כבר אמרתי לכם שאני שונאת לארוז!
הגעתי לחדר הוצאתי את המזוודה מתחת למיטה פתחתי את הארון ושמתי שם את כל הג'ינסים, את החולצות החדשות והיפות,שמתי מלא בשמים,איפור(מי יודע אולי יהיו שם חתיכים),שמתי גם כל מיני תכשיטים ומלא בגדים,סגרתי את המזוודה ושמתי ליד המיטה,לקחתי את האייפון שצילצל
"הלו?"שאלתי
"מלכתי,יפשלי"אמאאאא
"ממ..ממ..י..ז..זה.."שאלתי בגימגומים
"בעלך לעתיד"אמר
"מגעיל,סוטה"צעקתי עליו וסגרתי את הפלאפון,ידעתי שעשיתי משהו רע….הוא יתנקם בי,אני מרגישה!!!
"חומד סיימת?"שאל אבא כשניכנס לחדר
"כן,ואל תיקראו לי חומד"אמרתי בצעקה
"אווווווקי"והלך
אין לי כבר כוחות,אני מותשת,אני מרגישה שהחיים חולפים על פני,אני לבד בעולם…
הפאלפון שוב צילצל
"תפסיק כבר יסוטה"צעקתי
"תירגעי,אני לא סוטה"שמעתי קול
"מי אתה?"שאלתי
"שי"ענה לי לאחר כמה דקות,התחלתי שוב לבכות זאת לא אני שבוכה פשוט הדמעות סירבו להישאר במקום שלהם!!
"אל תבכי"ענה לי בקול הרח שלו
"אני צריכה אותכם,אותך!"אמרתי בשקט
"תסתכלי מהחלון שלך"אמר לי
"למה מה יש שם"אמרתי וניגבתי את הדמעות
"תיראי"ענה לי..התקדמתי אל עבר החלון ואני רואה את..יהלולו,הילה,שי,ורן..צחקתי מלא ואז הם הרימו שלט "מצטערים" ושי ורן החזיקו בלונים של לבבות אווהווו!!
"את סולחת?"שאל שי מהאלפון
ניתקתי אפילו לא אמרתי לו שכן!ירדתי בשי המהירות במדרגות ושמעתי קולות שאומרים לי תזהרי,לא הבנתי למה,אבל רצתי אל הדלת כיאילו אין מחר!קפצתי מעל המזוודה שהייתה שם (לא האמנתי שעשיתי את זה)ופתחתי את הדלת רצתי אל הגינה האחורית(איפה שהחלון)וראיתי אותם שם,מחכים לי כל כך כעסתי אבל רציתי רק לחבק אותם,נעצרתי הייתי במרחק של כמה מטרים,ואז לא יודעת מה הרגשתי באותו רגע…..רצתי לכיוונם וחיבקתי אותם הכי חזק (אפשר להגיד שירדו לי כמה דמעות)
"נסיכה,יפשלי"שמעתי את קולה של הילה.שי ניגב את הדימעה שירדה לי על הלחי
"את יפה גם כשאת בוכה"לחש לי,הסמקתי מעט…הוא כזה חמוד ורגיש!!וגם חתיך.
"אני שחכתי להגיד לכם"אמרתי וניגבדתי את הדמעות
"קיבלתי"אמרתי להם
"מחזור?"צעקה הילה בקולי קולות
"לאאא"צעקתי בחזרה
"מיכתב,וגם הוא התקשר אליי לפני שאתה התקשרת אליי"והצבעתי על שי
היידים שלי רעדו,הרגשתי יד שמונחת לי על הכתף,סובבתי את רואשי וזה היה רן..הוא חיבק אותי חזק.
כמה שהייתי צריכה חיבוק חם!
-מנקודת המבט של שי-
מה הוא מחבק אותה עכשיו??
שיגיד כבר את האמת..שהוא..לא!רציתי כל כך להגיד את זה,רק שתסלק אותו מהיידים שלה,אבל.. הוא זה שצריך להגיד את האמת,הוא זה שכתב את המכתבים המחורבנים האלה!
ככה אתה חושב להשיג ילדה?כל כך התעצבנתי על בן דוד שלי,כן כן,רן הוא בן דוד שלי!!סבל גדול!!
-מנקודת המבט של אלינור-
"טוב,מה..אממ..איפה הייתם?"שאלתי התנתקתי מרן
הם רק החליפו מבטים,רן על שי,שי על,הילה והילה על יהלי שמסתכל עליי שאני מסתכלת את כולם!
"מישהו?"שאלתי..
"טוב,אני אומרת את האמת,היינו בקניון"אמרה הילה,אני תמיד מזהה שהיא משקרת אבל,היא לא!
"מותר לי לשאול למה?"שאלתי שוב
"לא"אמרה הילה
"למה להרוס את הרגע הנפלא,הריגשי ביותר שחווינו כולנו ביחד!"הוסיפה וחיבקה אותי חזק,יותר מידי חזק!!!! (תעזרו ליי)
"אממ…אוקיי..בואי נגיד…שאני לא נושמת"צעקתי וצחקתי
"סורי"אמרה בשקט ושיחררה אותי
-מנקודת המבט של רן-
החיבוק הזה שלה….כל כך לא רציתי לעזוב אותה!
אני יעשה הכל בשבילה….רק לא את האמת!…זה התחיל ממתיחה מטופשת ואז…זה התגלגל,התגלל והגענו לכאן,היא מפחדת!ממני..אלוקים מה אני עושה????
-נקודת המבט של אלינור- (מקווה שאתם בקצב חחח)
"טוב,אממ…מי בא לעזור לי עם המזוודה השנייה שלי?"אמרתי,כן כן יש לי מלא בגדים ואני צריכה שלוש מזוודת!