איך הייתי כל כך טיפשה-פרק35

"א..נ..י….אפשר…" ניסיתי להגיד למוכרת ש'כן כן כן כן באלי למדודדדד
"היא רוצה למדוד" אמרה לפתע הילה (תודה הילה)
"בואי תיכנסו" אמרה המוכרת
נכנסנו אל החנות הגדולה…הכל היה מפוצץ באנשים,המוכרת נגשה אל השמלות וחיפשת את אותה השמלה…
"בבקשה" אמרה המוכרת והביאה לי את השמלה איך שמחתי קפצתיייי :))))))
"ואווו.." אמרתי כשהחזקתי אותה..היא הייתה בצבע אפרסק עדין והיה לה זוג כפפות בצבע תואם משהו ממש יפה (תיארתי את אותה השימלה בפרק הקודם)
"מה את עומדת,תמדדי" אמרה הילה ודחפה אותי אל המדידה
הורדתי את הבגדים ושמתי את השמלה,זה היה בידיוק עלייי…
הזזתי מעט את הווילון ולחשתי לאליטה "היא מהממת"
"יאללה תיצאי" אמרה לי..יצאתי מחדר ההלבשה ונעמדתי מול המראה….הילה מפגרת הזאת צעקה בכל החנות
"היא מהממת…יאווווו…היא תפורה עליייך….יאאאאאא איזה מהממת" כן כן רק היא יכולה לעשות את זה בזמן שכולם נועצים בה מבטים
"תנשמי" אמרתי להילה.והיא רק חייכה חיוך ממזרי
עמדתי מול המראה כדי לבחון את המשלה טוב טוב..סידרתי אותה מעט..
"יאוו,זה ממש יפה" אמרתי להילה
"אז על מה צעקתי??את מושלמת בשמלה הזאת…היא ממש מחמיאה לך" מרה לי ואני רק ציחקקתי
"תודה" אמרתי לה
המוכרת ניגשה אלינו והפריע באמצע השיחה
"אז בחרת אותה?" שאלה
"אממ..כן מה המחיר?" שאלתי
"תוציא את השימלה ואני אבדוק" אמרה וניגשה אל הקופה
נכנסתי שוב אל חדר ההלבשה והוצאתי את השימלה ואני והילה ניגשנו אל הקופה
"זה עולה אלף חמישים,אבל יש לה הנחה וזה עולה כרגע…שמונה מאות תישעים" אמרה הקופאית וחייכה אלינו
קניתי את השימלה ועלינו לאוטובוס
"אני מה זה מאושרת.." אמרתי לה
"כן..דקה!עם מי את הולכת??" שאלה לפתע..שיטטט שיט שיטט עם מי אני אלך לעזאזל?!?!
"יאווו..נכון…עם מי את הולכת?" שאלתי אותה
"אממ.מכירה את הבחור גל?בקיצור הוא הזמין אותי.." אמרה לי
"מתייי ולא סיפרת לי??" שאלתי..בעצם צעקתי
"ששש…זה היה אתמול בקיצור תזמיני מישהו" אמרה לי
"אני לא יכולה..זה נשף בנים מזמינים בנות…ושנה הבאה יהיה לכיתה ח' בנות מזמינים בנים" אמרתי ורק שקעתי במחשבות….
"צודקת" אמרה לי…
נפרדנו והלכתי לכיוון הבית שלי פתחתי את הדלת ואיך שניכנסתי התחילו הצעקות
"איפה היית?" אמא שאלה בדאגה
"הלכתי לקניות עם הילה לנשף..בסוף אני הולכת ניראלי עם יהלי כי גם לו אין בת זוג"אמרתי
"מה קנית?" שאלה והחיוך שלה היה מאוזן לאוזן
"תיראי" אמרתי לה ופחתי את השקית..הראתי לה את המשלה והיא הייתה בהלם
"אני לא מאמינה….יאאא" צעקה אמא
"חכי..יש גם כפפות" אמרתי
"מהה תראי" אמרה אמא ועדיין החיוך לא עזב את פניה
"מממההה" צעקה אמא כשראתה אותם
"כן..ומצאתי גם נעליים מעלפות אני יראה לך.." הראתי לה את מה שקנינו והיא הייתה בהלם!!
עליתי לחדר שמחה עד שקיבלתי הודעה מהאייפון 'היי זה רון,אני מצטער על מה שקרה..ואנחנו חייבים לדבר' לא רציתי להיות כועסת עוד פעם ולא השבתי לו
שמתי את השקית עם השמלה בארון למעלה ועליתי לעליית הגג לחפש משהו שיעסיק אותי
"מסריח פה" אמרתי והדלקתי את האור…היו שם המון,המון המון אבל המון קופסאות סגורות פתוחות מלא מדפים מלאים מכל מיני דברים
פתחתי את הארגז שהיה לידי,ראיתי שם אלובמי תמונות,דיפדפתי וראיתי את עצמי שהייתי קטנה כזאת חמודה:)
סגרתי את הארגז והלכתי לכיוון החלון הקטן פתחתי אותו…שיכנס קצת אור…פתחתי קופסאות וראיתי מלא תמונות כובעים מלא דברים…
תאמינו או לא המקום הזה היה כל כך גדול ומפחיד
ראיתי שם תמונה של אמא שלי…שהייתה בנשף של כיתות י'ב היא הייתה יפה וצעירה ראיתי גם את התמונות מחזור והיו שם תמונות מצחיקות ודברים יפים…כל אחד רשם לה ברכה מרגשת..
"מהממת,תשמרי איתי על קשר גם בגילגול הבא יפה שלי","כמה יופי בנערה אחת..מושלמת שלי,שיהיה לך את החופש הכי נהדר","תהני בחופשה כמו שאת נהנת תמיד","שמרי על החיוך שלך,ואל תתני לאף אחד להרוס אותו"….היו שם מלא ברכות עים חתימות וקישקושים
טיפה השתעממתי וירדתי בחזרה לחדר שלי…