איך הייתי כל כך טיפשה?-פרק 59
"החיים בלעדיכם מאוד קשים,כל געגוע קטן הופך לאט לאט לגדול! החור שהשארתם נורא גדול, שאתם עוד חיים,שאתם בלימודים,בטוחים ושמורים! לא הבנתי מה הפסדתי עד לרגע זה..דמעות בעניי כשאר אני נזכרת בכם,אבל לעולם לעולם לא אשכח את החיוך המתוק,נשיקת 'בוקר טוב', שלכם כאשר אני עצובה..אין כמוכם ולא יהיו עוד לעולם…" אחרי ההספד היה לי נורא קשה,בכיתי..אני הייתי מטומטמת, למה זה נגמר בצורה הזאת?!?! למה מלאכים עולים למעלה? אני לעולם לא אשכח אותכם!…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"בגללי" אמרתי להילה שישבה לידיי בטקס
"מה בגללך?" שאלה
"בגללי הם מתו" אמרתי והסתכלתי עליה,קיוותי שהיא תגיד זה לא נכון,את סתם אומרת שטויות, על מה את מדברת…טוב,קיוותי.
היא רק הסתכלה עליי במבט הזה שלה וחיבקה אותי חזק..בכינו בשקט,בלי שאף אחד שומע.
~~~~~~~~~~~~~~~
עבר שבוע,ואני עדיין בדיכאון..יושבת ומסתכלת בתמונה שלנו שלי,של שי,רן,הילה,ויהלי. לעולם לא אשכח את היום הזה…באותו יום הבטחנו לעצמנו שנישאר עד למוות. ניזכרתי בשירים שאהבו לישמוע..את איזי. רק הילה אמרה משהו לא במקום על איזי הם היו מתעצבנים..
שמתי ברקע את השיר שהם הכי אהבו לשמוע "שיר לסבא" שמעתי אותו וחשבתי שאני אבכה אבל ברגע שהם מתו…הם לקחו את ליבי ואת הדמעות שלי!
ואז נשמעה דפיקה בדלת..באתי לפתוח אבל היא נפתחה לבד…הסטתי מעט את מבטתי אבל לא עמד שם אף אחד. ואז ראיתי אור לבן..והאור הזה מתקרב מתקרב מתקרב!
~~~~~~~~~~~
"דוקטור היא בסדר?" שמעתי קולות,לא יכולתי לפתוח את עיני
"תנו לי 7446R76 במד של 29" שמעתי קול של גבר
"אמא?" שאלתי בשקט
"אני פה חומד,אני פה" שמעתי את קול של אמא..בטוחה ואז עיני נעצמו..
תגובות (5)
רגע הם באמת מתו!!
לאאא
מסכנים )';
זה פרק עצוב… תמשיכיי… ~למחות דמעות~….
|מהה קרהה להה היא התעלפהה?
רוני את מפחידה אותי משיכי…..
תמשיכיי
מהמםםםם