איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 5

ניכנסתי לכיתה כשדמעות חונקות את גרוני הכאב הזה ה..
"סליחה" הוא לחש לי מאחוריי ופיצץ את 'בועת המחשבות שלי'
"זה בסדר" עניתי וניסיתי להתרכז בשיעור,לא כל כך הצלחתי…כל הזמן חשבתי על הכאב הזה,למה?למה זה קורה לי? כל כך הרבה שאלות שאין אלהם תשובה….
הילה שלחה לי פתק והיה רשום בו 'את בסדר?מה קרה…דברי איתי אלי' שלחתי לה אסמס אני בסדר לא צריך לדאוג..שלחתי ואז כל הכיתה שמעה מהטלפון של הילה יש'ך הודעה פתח את הטלפון ותראה מי הקרצייה.. וכל הכיתה התפקעה מצחוק חחח (גם המורה)
"מי הקרצייה?" שאלה המורה וצחקה
"אמממ אני לא מלשינה המורה…וזאת לא אלינור שתדעי" אמרה וצחקה
"הפעם אני מוותרת לשניכם ותשימי את הטלפון על רטט!" אמרה המורה ולא הפסקתי לצחוק….
"המורה למה להם את מוותרת לא וויתרת לי כששיחקתי טמפל ראן" אמר ערן (ילד מהכיתה,חושב את עצמו יותר מידי)
"אוחח הנוער של היום" אמרה המורה
"טוב נמשיך ללמוד" המשיכה…ולמדנו הסתכלתי על הילה וראיתי אותה צוחקת ואז עושה פרצוף של 'סליחה לא התכוונתי'
השיעור היה סבבה…ושחכתי מרן..היה צילצול ורן ישר התקרב אליי ושאל:
"את בסדר?"
"כן,טוב אני יכולה לעבור?" שאלתי כי הוא חסם את המעבר
"לא!" ענה בהחלטיות
"חחח חצוף תזוז בבקשה נו" אמרתי ומנסה לשכנע אותו
"קודם…" אמר והתקרב אליי
סנטימטר הפריד בנינו ואז אחרי כמה שניות של שתיקה הוא מדגדג אותי
"ל..א…דד..דיי…ר…ןןן.." וצחקתי כמו שלא צחקתי בחיים
וכל הכיתה צחקה עליי חחחח
"לא…אא…נננ..ווו…ררר….ןן.." ניסיתי להשלים משפט בלי לצחוק (וזה קשה)
"טוב טוב" אמר והתיישב על השולחן שלי בזמן שאני מנסה לחזור לנשום
החזרתי את הספרים שלי לתיק ואז הוא בא ואמר לי…
"כבר אמרו לך שאת יפה?" הייתי דיי בהלם מאיפה הוא מביא את זה
"כן,תאמין או לא אבל הרבה אמרו" אמרתי ומנסה להישאר בדמות שלי ומבפנים הבטן שלי כואבת פרפרים בכל הגוף אני כולי אדומה והלב…דופק כמו לב משוגע…אוחחח מה יש לי?