איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 27

לפני הפרק אני רוצה לחברה מה חברה לאחותי התאומה ש….אני אוהבת אותך!!! :)))
וסליחה שלא אמרתי לך את מה שהייתי צריכה…..!
***********************
ואז קיבלתי הודעה… 'בארבע אצל הקפה…את יודעת איזה'
נבהלתי…אולי זה הילד הזה מהמסדרון,או שאולי זה בכלל הילד עם המכתבים????
הבטתי בשעות שהיה מעל הטלוויזיה והיה 14:46
יש לי עוד זמן…עליתי למעלה ושלחתי לו ' מי זה?' לא קיבלתי תשובה ושלחתי להילה וליהלי את מה שהוא שלח וגם לאחים שלי…ירדתי למטה וראיתי את אמא רואה טלוויזיה
"אמא" אמרתי לה בקול חלש
"מממ..?" אמרה ועדיין שקועה בטלוויזיה,התעצבנתי
"שלחו לי הודעה" אמרתי טיפה יותר חזק
"מה" אמרה לי והסתובבה אלי ישר
"מי זה?" שאלה
"לא יודעת" השבתי
"דבר ראשון תראי את ההודעה" אמרה לי והושיטה את ידה,נתתי לה את הטלפון והיא הייתה לבנה
"מה עושים?" שאלת בחשש
"הולכים,את הולכת אל הפגישה אבל לא לבד.." אמרה בהחלטיות
"מה לא לבד,אז עים מי?" שאלתי
היא לא ענה ועשתה פרצוך של 'נו תנחשי'
הכלתי אל המבטח והכנתי לי פרוסה עים שוקלד וישבתי ליד אמא ההמומה…
"יהיה בסדר" לחשתי לה והלכתי לחדר,הבית היה ריק!
-15:01-
"שלום" צעקו ליאור ויואב
"היי" החזרתי להם במבט עצוב
"מה קרה אכשיו?" שא בזילזול ליאור
"כלום,חוץ מזה שקיבלתי הודעה להיפגש הקפה..אבל לא קרה כלום" אמרתי בזילזול.
הנעצר על המדרגה השנייה והסתכל עליי המום
"כן,כן לחשתי
"מתי?" שאל
"מה זה משנה מתי..קיבלתי?יופי אכשיו אני בסכנה אז זוז אתה מסתיר לי" אמרתי כשהוא עמד מול הטלווזיה
"איך את לוקחת את הכל בקלות" אמר בעצבים ובשקט
"לפחות מישהי לוקחת משהו" אמרתי וגילגלתי עניים
"תירגעי,אני לא משחק איתך" אמר לי
"גם אני לא,אז כדאי שתירגע אתה לפני שאני חוטפת עצבים…טעות מאוחר מידי" אמרתי והחלפתי ערוץ
"אפ אפ אפ…תירגעי,זה שאת אחותי הקטנה לא עוצר אותי מלהרביץ לך" אמר לי והתקרב אליי
"תפסיק,דייי כבר" אמרתי בעצבים ונעמדתי
"את לא תצעקי עליי" אמר לי והצביע עליי,העפתי את האצבע והכלתי לחדרי ולפני שעליתי במדרגות אמרתי לו "מפגר" ועליתי..מהצד אני רואה אותו רץ לכיווני
רצתי מהר לחדר שלי ומזל…..מזל שהצלחתי לנעול גם
"מה קרה?קיבלת מכה?" שאלתי ברגע ששמעתי בום כניראה שהוא ניתקל בדלת
"תסתמי…בסוף את עוד תצאי מפה,ואני אחכה לך" אמר לי
"לא לעד" אמרתי בזילזול והדלקתי מוזיקה…שמעתי קולות של עצבים והגברתי יותר…התחלתי לרקוד זה היה כיף ומאוד משחרר נעצרתי וישבתי על המיטה מתנשפת מזל שבחדר שלי יש מקלחת ושירותים
נכנסתי לאמבטיה ואחרי שיצאתי לבשתי חולצה נופלת במצבע וורוד בובה וסקיני כחול ונעלי עקב קטנים קצת מחליק,בושם,סידרתי את השיער והייתי מוכנה
חפרתי בארון שלי ומצאתי את מה שחיפשתי…חבל! תאמינו או לא הייתי בצופים ולמדתי הרבה דברים!
קשרתי את החבל על קצה של מיטה ארבע פעמים ואת הקצה השני הורדתי למטה.
לקחתי איתי תיק קטן ושמתי בוא אזיקים של התחפושת של השוטרת…(אל תצחקו) שמתי טלפון גלוס ואת נעלי העקב שלי קשרתי לתיק אכשהו
ירדתי למטה בזהירות והצלחתי להגיע בשלום,הסתרתי את הקצה השני של החבל בענפים שהיו על העץ הגדול (ואתם בטח חושבים למה היא לא ירדה דרך העץ…אז העץ הזה בן מאה ומשהו וקל דקה נופל איזה ענף ואי אפשר לוותר על העץ הזה יש לי המון זיכרונות ממנו טובים ורעים)
שמתי בחזרה את הנעליים והלכתי
-15:48-
הייתי מול הקפה…פחדתי! שלחתי הודעה ליהלי ולהילה שאני שם,הם הזהירו אותי ואמרו לי ללכת הביתה לא הקשבתי להם…הייתה לי הרגשה כזאת של 'את צריכה ללכת את יכולה את חייבת'
פחדתי,אני מודה!