איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 22 "הגילוי"
" נו תגידי" אמר ליאור בזילזול
"בוא" אמרתי ומשכתי את ידו אל חדרי,הוצאתי את הקופסה וננתי לו את מהכתב שיקרא ויבין מה אחותו עוברת!
"עוד אחד?" שאל בפליאה רבה,הנהתי בראשי
"מה עושים אכשיו,הוא אוהב אותך?" שאל בחחש
"טוב,אני אומרת להורים נשברתי" אמרתי בשקט
"אני איתך תמיד,אל תפחדי,לא משנה מה יהיה את אחותי הקטנה ואני תמיד יגן עלייך" אמר וחייך אלי,הוא עזר לי
"טוב,אבל אתה בא איתי?" שאלתי אותו
"ברור אני מאחורייך" אמר ופתח לי את הדלת,ירדנו במדרגות אל ההורים שישבו בסלון,אמא ניקתה את הסלון ואבא ראה כדורגל
"אמא,אבא" אמרתי בקול חלש
"מה יפה שלי?" אמרה אמא והתקרבה אליי
"תשבי דקה" אמרתי לה
"מה קרה?" שאלה אמא
"מתוקה מה קרה?" אמא עצר את המשחק והחזיק בידי,ובידי השנייה ליאור החזיק.
אבא הסתכל על ליאור ואז עלי ואז שוב אל ליאור ואז על אמא
"תקשיבו………….והוא מתחיל לשלוח לי מכתבים…..ואני נורא מפחדת…." התחלתי לספר להם את הכל דמעות חנקו את גרוני וראיתי שהם היו בהלם,הילדה הקטנה שלהם מוטרדת על ידי בחור גדול ממנה ושולח לה מכתבים אני בעצמי לא האמנתי
"דקה.." אמרתי להם ורצתי לחדר,הבאתי את הקופסא עם המכתבים!
"הינה" אמרתי בלחש והחזקתי בידי הרועדות את הקופסא
"א…ננ…י…ל….ל..א…מ…א..מי..נה…" אמרה אמא בלחש וניסה להגיד משפט שלם אך היא לא הצליחה,היא פרצה בבכי שקט דמעות ירדו מעניה הכחולות
"אני מצטערת" אמרתי להם
"על מה יפה שלי זאת לא אשמתך" אמר לי אבא
"אבל לא שיטפתי אותכם" אמרתי להם בפרצוף עצוב ומאוכזב
"את פחדת,זה טיבעי,העיקר שסיפרת לאחיך הגדול" אמר אבא וקם לחבק אותי,ואמא שלי החזיקה בידיה את המכתב ודמעות ירדו מעיניה,חיבקתי את אבא כל כך חזק ואז הלכתי לכיוון של הספא וישבתי ליד אמא
"אני מצטערת" לחשתי לה,והיא חיבקה אותי חזק,הרגשתי איך הלב שלה פועם חזק….ליאור הלך למטבח והביא איתו כוסות של מים קרים לכולם
נתתי לאמא את הכוס והיא נרגעה מעט…
"טוב העיקר שאת בסדר" לחשה לי ונתנה לי נשיקה על המצח
"אני רוצה לנוח" אמרתי וניגבתי את דמעותיי
"לכי" אמר ליאור וליווה אותי עד סוף המדרגות
"עשית את הדבר הנכון" אמר לי ונתן לי חיבוק
"בטוח,תראה איך הם שבורים" אמרתי לו
"אל תדאגי אני יריגע אותם,יהיה בסדר" אמר לי וירד במדרגות,הצטערתי שצעקתי עליו…
-נ'ק המבט של ליאור-
"זאת לא אשמתה" אמרתי להורים שישבו מפוחדים
"אנחנו יודעים חומד" אמא אמרה
"פשוט קשה לקבל ידיעה כזאת" אמר אבא
"אני יודע,ככה הרגשתי כשהיא סיפרה לי" אמרתי להם והסתכלתי על הריצפה..אחרי שלוש שניות בידיוק תומר ניכנס בריצה לבית,נעל את הדלת והתנשף כיאילו אין מחר..כניראה שהוא לא שם לב אלינו כי הוא הלך למטבח שתה מים ונירגע
"הכל טוב?" שאלתי אותו והוא נבהל וקפץ…ציחקקתי
"כמה זמן אתם פה?" שאל
"מהרגע שניכנסתה בבהלה" אמר אבא וציחחק גם,אך אמא עדיין בהלם
"אמא מה קרה?" שאל תומר שראה את אמא מסתכלת על המכתבים
"היא יודעת" אמרתי לו,והוא נבהל…הוא היה בהלם
"טוב אני רוצה לנוח בג'קוזי,ואני רוצה לראות אותכם באים איתי,כולל אתה" אמרה אמא והסכלה אליי
"טוב הבנתי" אמרתי והדלקתי טלוויזיה
"היא קיבלה את זה קשה?" שאל תומר אחרי שאמא הלכה
"כן" אמרתי בלחש
"ואיפה הבלונדה?"שאל תומר
"בחדר מנסה לנוח" אמרתי,תומר עלה למעלה לחדר הציץ וסגר את הדלת…
מה עושים אכשיו?מספרים למשטרה?למי?אולי זאת הייתה טעות לספר להורים? המחשבות התרוצצו במוחי!!
תגובות (1)
תמשיכי (=