איך הייתי כל כך טיפשה?~פרק 89 עונה 2

*פרק מיוחד עם הקדשה מיוחדת למיוחדים שמיבינכם
לא הבנתם מה הלך שם? סבבה נחזור אחורה..כשאלינור ראתה את הילה
"הילה" קראתי לה ותפסתי את הכתף שלה,היא מיהרה לאן שהוא היא הסתובבה אליי עם דמעות בעניים ולא הבנתי כל כך עד שהיסתכלתי טיפה יותר למטה ו…החולצה שלי מוכתמת בדם וחצי קרועה היא התחילה לבכות,אחרי חמש דקות כבר היינו באמבולנס אני יהלי,והילה רק אנחנו כי אנחנו החברים שהכי מכירים אותה,באמבולנס הביאו לה מסכת חמצן או משהו ישר התקשרתי לאמא שלי ויהלי התקשר לאבא שלו
"הלו?" שמעתי את הקול של אמא
"אמא" אמרתי מנסה לא לבכות
"מה קרה?"שאלה אמא בקול האימהי שלה,היא מכירה אותי ממש טוב
"אני באמבולנס עם יהלי והילה ו.."
"את מה?א את בסדר מה קרה?"שאלה אמא
"לא קרה כלום לי,הילה נפצעה לא יודעת איך כל הבטן שלה עם דם והחולצה ו.."
"תירגעי,את רוצה שאני יבוא?"שאלה אמא,לא רציתי לשהיא תפסיד את העבודה שלה כי זאת לא עבודה רגילה וזה
"לא זה בסדר,אבל תעשי לי טובה תיתקשרי לאמא של הילה אני לא יכולה להגיד לה את זה" אמרתי
"בסדר מותק תיתקשרי אליי עוד כמה דקות אים יקרה משהו" אמרה אמא
"טוב בי" השבתי וניתקתי
"הילה,אני מצטערת" אמרתי ודימעה קטנה ירדה על הלחי שלי,ראיתי שהיא החזיקה את יד ליהלי ושנהם שותקים
"זה בסדר" אמרה בשקט,היא ממש לבנה!
"לא זה לא בסדר,אני מצטערת שהתעצבנתי עלייך אני מבינה אותך אבל מה שראית לא נכון יהלי ואני בחיים לא נעשה את זה במיוחד לך" אמרתי
"הילה,הילה תעני לי" אמרתי כשראיתי אותה על סף מוות
"זה בסדר" לחשה ממש בשקט
"הילה אל תירדמי הילה" אמר יהלי כשהיא עצמה את עניה,הרופא שהיה שם ניסה להעיר אותה עם סטירות קטנות אבל הוא לא הצליח
"היא מאבדת דם" אמר הרופא
"תיסע יותר מהר" אמר הרופא לנהג ואז הנהג הפעיל את הצ'קלקה ונסע במהירות,פחדתי נורא התפללתי שלא יקרה לה כלום
"איך דבר כזה קרא לה" שאל יהלי
"לא יודעת אני מפחדת" אמרתי
"גם אני" השיב. הגענו אל בית החולים (ופה זה מה שקרה בפרק הקודם אני ידלג כי אין לי כוח להעתיק את הכל)
ראיתי את אמא של הילה לא יכולתי אפילו לדבר איתה
"איפה הבת שלי?"צעקה בבכי…אחרי כמה דקות הרופא הגיע ובישר שהילה…נידקרה
"מה אני לא מאמינה שהיא נידקרה" אמרתי בהלם
"מי יעשה לה את זה?"שאל יהלי
"אנחנו מצאנו טביעות עצבעות של סכין ואנחנו נברר במעבדה אבל זה יכול לקחת ימים שבועות ואולי חודשים,אבל מה שיעזור לנו אם תגידו איפה זה קרה?" שאל הרופא,ההורים של הילה הסתכלו עליי ועל יהלי
"בבצפר" השבתי
"את זוכרת שעה?"שאל
"אני חושבת שאולי 10 ומשהו אני לא בטוחה לא הייתי איתה" אמרתי
"טוב כשיהיה משהו נודיע לכם" אמר הרופא ונכנס חזרה לחדר הניתוחים
"זה רק מה שחסר לי" אמר אבא של הילה
שמתי את הראש שלי על הרגלים של יהלי ושכבתי על שתי כיסאות ומולנו ההורים של הילה
"אני מצטערת" אמרתי להם
"אין לך על מה,אנחנו רק צריכים להודות לך שהיית חברה שלה במשך שנים ותמיד תמכת בה" אמר האבא
"כן אבל..בתור חברה הייתי צריכה להגן עליה זאת אשמתי" אמרתי להם ודמעות ירדו מהעניים, אמא של הילה התקרבה אליי ולחשה לי באוזן 'זה לא באשמתך זה הגורל,צודקת הגורל אכזר אבל..נצתרך להתפלל" אמרה והלכה אל הקולר,הבטן שלי התהפכה מצד לצד ועברה כבר חצי שעה אם קורה לה משהו אני מתה!! או מתאבדת מה שיבוא קודם טוב זה לא הזמן לבדיחות הרגע הזה זה רגע קריטי…בין חיים למוות..ואז קיבלתי שיחת טלפון שעצרה את המחשבות
"הלו" עניתי
"איפה את את יודעת שהיום אני אוסף אותך שעה אני מחכה לך מחוץ לשאר ואף אחד לא ראה אותך היום" צעק עליי ליאור בטלפון
"איפה את?"המשיך לצעוק
"בבית חולים" אמרתי
"מה?מה את עושה שם?"שאל והקול שלו השתנה מכועס לדואג
"הילה נפצעה בבצפר היום אז הלכתי איתה ועם יהלי לבית חולים באמבולנס
"למה מה קרה לה?"שאל
"נידקרה בסכין" אמרתי
"ליאור" השאלתי אחרי כמה שניות שלא ענה
"אה?"שאל
"סכין?"שאל שןב
"אני לא מאמין" אמר
"תשאל את אמא" אמרתי
"טוב,את רוצה ללכת לבית?"שאל
"לא אני ישאר תאסוף אותי כשאתקשר אלייך טוב?"שאלתי
"סבבה ותעתקני אותי" אמר וניתק,חיבקתי אל יהלי כשראיתי אותו כמעט נשבר לא ראיתי אותו ככה בחיים
"יהיה בסדר" לחשתי לו
אחרי כמה דקות ארוכות שנראות כמו נצח ראיתי את הרופא מתקרב אלינו
"יש חדש?" שאל האבא
"כן,עשינו מה שיכולנו" אמר
"ולשימחתינו היא יצאה מכלל סכנה" אמר עים חיוך קטן,קפצתי מאושר כל כך שמחתי שכמעט חיבקתי את הרופא (את האמת….חיבקתי את הרופא)
"אפשר לראות אותה?"שאל יהלי
"כן היא בחדר התאוששות,יש לה מזל גדול,כיאילו מלאך שומר עליה,מישהו נפטר מהמשפחה שלכם או חבר טוב או ידיד?" שאל הרופא ואז..ניזכרתי ברן..
"רן" אמרתי
"רן?"שאל יהלי
"כן רן" אמרתי אין עלייך רן!!!
נכנסו אל החדר רואים את הילה שוכבת על המיטה גם כשהיא ככה היא יפיפיה
יהלי החזיק את היד שלה ואז היא החזיקה את היד שלו…כיאילו…אתם מבינים למה אני מתכוונת..ניראלי
היא פתחה לאט את העניים החומות וההורים היו באושר מוחלט
"אלינור" אמרה בשקט,כמעט בלי קול
"מה,את צריכה משהו?"שאלתי וניגבתי את הגמעות
"אני מבינה אותך" אמרה בשקט עם חיוך קטנטן על שפתיה האדומות…