אלינור
זה פרק ממש קצר אבל אני מקווה שעדיין אהבתם =]

לא יצא לי לרשום את זה עד עכשיו אבל תודה רבה לכול שקראה או הגיבה על הסיפור התמיכה שלכן באמת עוזרת לי להמשיך עם הסיפור אוהבת אותכן ♥

איך אתה מצפה ממני לאהוב אותך? – פרק 5

אלינור 06/08/2012 1173 צפיות 9 תגובות
זה פרק ממש קצר אבל אני מקווה שעדיין אהבתם =]

לא יצא לי לרשום את זה עד עכשיו אבל תודה רבה לכול שקראה או הגיבה על הסיפור התמיכה שלכן באמת עוזרת לי להמשיך עם הסיפור אוהבת אותכן ♥

ג'ולייט נכנסה לביתה, ומיהרה להיכנס לחדרה. היא נשכבה על מיטתה והתחילה למרר בבכי. הוא התוודה בפניה על אהבתו וכך גם היא. זאיין נשאר עומד מתחת מנורת הרחוב בעלת האור העמום, הוא ידע שהיא אוהבת אותו ונהיה מלא בהרגשה חמימה, אך היא הלכה מה שגרם לו להרגיש קיפאון. זאיין התחיל ללכת לביתו, הוא הרגיש רטט על רגלו זו הייתה שיחה נכנסת מג'ייק. "היי" אמר זאיין בחוסר עניין, "היי, איך הלך?" שאל ג'ייק בהתעניינות. "הלך זוועה, אני באתי אליה ודיברתי איתה. היא אמרה שהיא לא יכולה לסבול את המחשבה עם להיות עם מישהו אחר, אבל מתי שהיא איתי היא נזכרת בכול הכאב שעברה בגללי. אמרתי לה שאני אוהב אותה וגם היא אוהבת אותי אבל היא אמרה שזה יותר מידי מאוחר לתקן את הטעות שעשיתי, אז היא פשוט הלכה" אמר זאיין בעצב. הוא רצה להעלם, להתנדף. כל מה שחשק בו היה היא,ג'ולייט. "אל תדאג הכול יהיה בסדר" אמר ג'ייק בניסיון לנחם את זאיין, "אני מקווה" אמר זאיין וניתק את השיחה הוא עמד בחדרו. הוא החליט שהוא חייב לשכוח ממנה,זה מה שהיא רוצה.

לזאיין היה אלבום תמונות שלו ושל ג'ולייט, שהיו קטנים לפני שכולם היו כל כך עסוקים במקובלות. הוא לקח את האלבום, ודחס אותו לתוך קופסאת נעליים ישנה, שהייתה מלאה במכתבים שכתב לג'ולייט ומעולם לא הראה לה. הדפים כבר הצהיבו עם הזמן. הוא לקח את קופסאת הנעליים,ושם אותה בארונו מאחורי בגדיו. הוא רצה להיפטר מהרגשות כלפיה, אך הוא הרגיש צורך לשמור את הדברים האלה.

*כעבור חודש*

ג'ולייט התהלכה במסדרון כשרובין לצדה, זאיין חלף על פניהם. "כמה זמן עבר מאז שדיברתם לאחרונה?" שאלה רובין את ג'ולייט, "30 ימים ו10 שעות למה?" אמרה ג'ולייט שהרגישה שכל רגע בלי זאיין הוא כמו שנה. "את ממש מתגעגעת אליו נכון?" אמרה רובין, ג'ולייט הייתה נראת לה יותר סובלת כאשר זאיין מחוץ לחייה. "כן, אבל זה לא משנה הוא נראה כאילו הוא התגבר" אמרה ג'ולייט והסתכלה לאחור, כל מה שיכלה לראות זה את זאיין מתרחק ממנה. כל מה שזאיין עשה היה להעמיד פנים.הוא ידע שזה מה שהיא רוצה אותו כמה שיותר רחוק ממנה. "אני עוד 5 דקות באה" אמרה רובין והחלה ללכת במהירות.

ג'ולייט לא ידעה מאיזה סיבה רובין החליטה לנטוש אותה. אבל היא החליטה להתעלם מהמחשבה הזאת. היא החלה ללכת לכיוון אולם הספורט לבדה, בדרך היא פגשה את ניק. "היי" אמר ניק בחיוך, "היי" השיבה ג'ולייט. "אז מה קורה?הכל טוב? בתקופה האחרונה את נראית קצת שונה" אמר ניק. דבריו של ניק גרמו לג'ולייט לחשוב שהיא תחת חקירה. "אני, שונה? אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אמרה ג'ולייט. "ג'ולייט את לא באמת חושבת שאני כזה טיפש, מה קרה?" אמר ניק. "פשוט, לאחרונה נפטרתי ממשהו שעשה לי רע, אבל אחרי שנפטרתי ממנו הרגשתי חיסרון, הרגשתי זוועה" אמרה ג'ולייט תוך כדי שהיא מביטה בזאיין. "יש דברים רעים שפשוט עושים לך טוב" אמר ניק ופתח את דלת האולם.

בזמן שג'ולייט הייתה עסוקה לנהל שיחה עם ניק, רובין ניהלה שיחה עם ג'ייק. "הם חייבים לחזור זה לא עושה להם טוב" אמרה רובין. "אני יודע זאיין ממש עצוב ומתנהג מוזר כל היום, כאילו איבד את שמחת החיים שלו" אמר ג'ייק. בכול החודש האחרון שזאיין וג'ולייט לא דברו ג'ייק ורובין היו ממש מודאגים. "מה כדאי לעשות?" שאלה רובין את ג'ייק, "יש לי רעיון, את תקראי לג'ולייט ואני לזאיין, ואז אנחנו נכניס אותם לחדר הזה" אמר ג'ייק, והצביע על חדר קטן. "טוב, בוא נוציא את התוכנית הזאת לפועל" אמרה רובין. רובין וג'ייק הלכו לקרוא לג'ולייט וזאיין. ג'ייק נכנס עם זאיין לחדר "שניה אחת אני חוזר יש לי משהו חשוב להגיד לך" אמר ג'ייק ויצא מהחדר. כאשר רובין הכניסה את ג'ולייט לחדר דאגה שהיא לא שמה לב לזאיין וכך גם הוא, "שניה יש לי שיחה נכנסת מאמא שלי אני כבר באה" שיקר רובין, כאשר זאיין שמע את קולה של רובין הוא היה יכול להבין שיש עוד מישהו בחדר חוץ ממנו ואז הוא ראה אותה את ג'ולייט ג'ייק נשען על הדלת כדי שלא יוכלו לצאת מן החדר כי רובין והוא ידעו שג'ולייט תנסה לברוח.

"מה את עושה פה?" שאל זאיין את ג'ולייט, "מה אני עושה פה?, מה אתה עושה פה?" אמרה ג'ולייט. ג'ייק "קרא לי לכאן" אמר זאיין, "ורובין קראה לי לכאן" אמרה ג'ולייט. תוך מספר שניות היא קלטה את התרגיל של רובין וג'ייק היא ניסתה לפתוח את הדלת אך לא הצליחה כוחו של ג'ייק היה עצום לעומת הכוח של ג'ולייט. "למה את מנסה לברוח?" שאל זאיין, "זאיין ממש לא מתחשק לי לדבר איתך עכשיו" שיקרה ג'ולייט, היא רק רצתה שוב את מגע ידו החם את נשיקותיו את חיוכו המקסים. "ג'ולייט עבר חודש עוד כמה זמן לא תדברי איתי" אמר זאיין "זה לא היה נראה כאילו אתה צריך אותי היית נראה שמח בלעדיי" אמרה ג'ולייט, זאיין התקרב אל ג'ולייט אחז בראשה והביט בעיניה "שלא תעזי להגיד שאני שמח בלעדייך אני מיואש ומבולבל מתי שאני רחוק ממך, אני מתגעגע לקול שלך לחיוך שלך לשפתיים שלך למגע שלך לחיבוק שלך להכול ג'ולייט להכול" אמר ושחרר את והוריד את ידיו "ואתה חושב שלי קל בלעדייך, אני סובלת כבר חודש אני מתגעגעת אליך אני רוצה רק אותך ולא מישהו אחר תאמין לי אבל" אמרה ג'ולייט בקול רם "אבל מה? את עזבת אותי" אמר זאיין והתקרב לג'ולייט "אבל פגעת בי, זאיין קשה לי להתעלם מזה זאיין" אמרה ג'ולייט "אני מבטיח שזה לא יקרה יותר לעולם" אמר זאיין, ג'ולייט התחילה לקרוס במשך החודש הזה חשבה שהוא שכח שהוא לא רוצה אותה יותר שבאותו הערב הכול בניהם נגמר היא טמנה את ראשה בתוך החזה שלו והחלה לבכות זאיין ליטף את ראשה.

ג'ייק שיחרר את הדלת, הוא ורובין הלכו ממזמן כאשר זאיין וג'ולייט התחילו לדבר. ג'ולייט וזאיין אפילו לא שמעו את רעש שחרור הדלת וכך רובין וג'ייק ידעו שעבודתם נגמרה.

-המשך בקרוב ♥-


תגובות (9)

כמו תמיד הפרק קצר אבל משהו בסייפור צריך שייפור ><
כמו בכול סייפור מתארים את הדמויות שיהיה יותר קל לקרוא את הסיפור
ולדמיין אותו :D

07/08/2012 13:13

תמשייכי O':
זה כ"כ…מה המילה???#
אממ..
אההה !!
מושלם ! *~*

07/08/2012 13:22

דנה- 1. אני מנסה לעשות את הפרקים כמה שיותר ארוכים אך הם חייבים להסתיים בנקודה מסויימת כדי לו לגלוש למידע שהולך להיות בפרק הבא
2. אני לא הרגשתי צורך לפרט על הדמויות מפני שאני חושבת שכאשר את לא יודעת דבר על הדמות את יכולה לדמיין אותה בדרך שאת רוצה ולא על ידי תבנית מקובעת שאת מקבלת בהתחלה שלפי דעתי היא דיי מגבילה

קורן- אני ממש מודה לך, אני מאוד מקווה שאוכל להמשיך עם רצף העלאה יומי

07/08/2012 13:51

הרגע גילתי שכתבתי הפרק קצר O___O
ולא ידעתי שרשמתי זאת !!!
אוקיי O__O

07/08/2012 13:53

תמשיכי!

07/08/2012 13:55

אעאעאעאע..
לא שמתי לב שהמשכת!!!!

07/08/2012 14:12

יאאאא תמשיייייכי

08/08/2012 14:58

היי אני חדשה באתר הזה ועדיין לא ממש יודעת איך הוא עובד.. אבל קראתי את כל הסיפור ועד עכשיו הוא היה מדהים רואים שטמון בך כישרון ענק אז בבקשה תמשיכי :)
אוהבת המון
לולינקה

09/08/2012 17:14

מוריה- אני מקווה שתהיה בי השראה

לולינקה- אני ממש מודה לך. הדברים שאמרת או יותר נכון כתבת באמת נותנים לי רצון גדול להמשיך לכתוב. ואני מודה לך על עצם העובדה שקראת את הסיפור שלי מההתחלה, משהו שהרבה אנשים לא היו עושים ♥♥♥.

11/08/2012 12:09
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך