איך אתה מצפה ממני לאהוב אותך? – פרק 3

*למחרת*

ג'ולייט עמדה במסדרון מחוץ לכיתה, היא חייכה לכיוונו של זאיין, אך הוא התעלם מה שגרם לחיוכה לרדת במהירות מפניה. "למה החנונית הזאת מחייכת אלייך?" אמר ג'ייק, "על מה אתה מדבר?" אמר זאיין. "על מה אני מדבר?, אני מדבר על ג'ולייט" אמר ג'ייק, זאיין חטף פיק ברכיים, הפחדנות שלו השתלטה עליו. במקום להציג בפני חברו הטוב את אהובתו, הוא בחר להכחיש הכול. "טוב, אתה יודע כל הבנות חושבות שאני חתיך" אמר זאיין, והביט אל הרצפה. הוא לא רצה להביט בעיניה של ג'ולייט, היא נתנה לו את הרכוש הכי יקר שלה, הלב שלה. ומה הוא עושה? הוא פשוט מנגב איתו את הרצפה. הכעס שקיים בגופה של ג'ולייט, לא היה ניתן לעצירה. היא רק רצתה לצעוד לשם ולתת לו סטירה, איך הוא מעז לשחק ככה ברגשותיה? היא לא עוד אחת מהבנות האלה, שהוא מפלרטט איתם, וזורק אותם אחרי יומיים. היא משיבה מלחמה.

אחרי שנגמרו השעתיים הראשונות. כל התלמידים יצאו להפסקה, ג'ולייט וזאיין נשארו בתוך הכיתה. ג'ולייט התקרבה לכיוונו של זאיין, ובאה להנחית את ידה על הלחי שלו. אך הוא תפס את ידה ונישק אותה, ליבה של ג'ולייט החל לפעום בחוזקה, היא שוב החלה ליפול תחת מלכודתו של זאיין. היא ניסתה לעצור, אבל זה כל כך קשה, הוא נישק אותה בצורה כל כך מיוחדת. והיא הייתה מכורה לנשיקות הללו כמו לסמים, היא דחפה אותו מעליה, לפני שתמשיך כך שעות. "מה אתה חושב שאני?" אמרה ג'ולייט בקול רם. "ג'ולייט אני מצטער, אני חטפתי פיק ברכיים. אני מצטער, אני רוצה אותך, אני באמת רוצה אותך. יותר מכל דבר" אמר זאיין, ונישק את ג'ולייט שוב. הוא היה מכור לשפתיי הדובדבן שלה, שהיו כל כך יפות. הוא לא היה יכול להסתכל על שפתיה של ג'ולייט, בלי לנשק אותה. היה רעש שנוצר מתזוזת הידית, מישהו ניסה לפתוח את הדלת. הם התנתקו במהירות, זה היה ג'ייק. "אחי, למה עדיין פה?" שאל ג'ייק, זאיין שוב נלחץ, ופיק הברכיים חזר על עצמו. "לא סתם ניסיתי לקחת מהחנונית כאן את המחברת שלה מהשיעור, לא סיימתי להעתיק" אמר זאיין והשפיל את מבטו שוב. ג'ולייט שלחה אל זאיין מבט מלא בכעס, עיניה היו נראות כלהבות. "למה לא בקשתי ממני את המחברת שלי?" אמר ג'ייק, "כאילו שאני יבין את הכתב המכוער שלך" אמר זאיין. "טוב ג'ולייט, תביאי כבר את המחברת" אמר ג'ייק, ג'ולייט שלפה את המחברת מתוך התיק שלה. היא נעמדה מול זאיין, ולחצה את המחברת על בטנו בחוזקה. זאיין אחז בבטנו מרוב כאב, "הנה המחברת שלך" אמרה ג'ולייט, וחייכה חיוך מזויף. הכאב שגרמה לו פיזית, אפילו לא מאית מהכאב שהוא גרם לה נפשית.

שאר ההפסקה עברה בייסורי מצפון של זאיין. היא רוצה אותו אז למה הוא לא מסוגל?, אולי הוא מפחד שהיא תזרוק אותו ברגע שיימאס לה. ג'ולייט ישבה ורק חיפשה דרך להשמיד את זאיין. למה הוא משחק איתה? הוא אמר שהוא מצטער, שהוא רוצה אותה, אז מה הבעיה שלו. "ג'ולייט, את חייבת להכניס משהו לפה יש לנו עוד מעט שיעור ספורט" אמרה רובין, "לא בא לי איבדתי את התיאבון" אמרה ג'ולייט. כמובן, שאיבוד התיאבון היה תחת אחריותו של זאיין בלבד. נשמע הצלצול ברחבי בית הספר, ג'ולייט קמה והפעם היא לא הסתכלה על זאיין. אם הוא רוצה אותה, הוא יצטרך לעשות משהו בעניין. היא לא מוכנה ליחס כזה. היא רצתה לחזור על הרגע עם המחברת, ולעשות את זה לפחות עוד מאה פעמים.
בשיעורי הספורט הבנים והבנות היו צריכים להחליף תלבושות בשני צדדים שונים של מסדרון אולם הספורט. ג'ולייט וזאיין יצאו באותו הרגע, זאיין לקח את ידה של ג'ולייט וגרר אותה לצד השני של אולם הספורט, ונישק אותה. ג'ולייט רצתה לצעוק עליו שעות על גבי שעות, אך כאשר שהשפתיים שלהם נגעו. ג'ולייט נמסה, היא הניחה את ידיה על כתפיו והוא העביר את ידיו בשיערה החלק. הם לא יכלו להשתחרר, אך ג'ולייט שוב דחפה אותו מעלייה. "זאיין אני רוצה אותך והכול, אבל אני לא מוכנה לזה" אמרה ג'ולייט, "אני יודע, אני יודע אני יספר אני מצטער" אמר והמשיך לנשק אותה, הם התנתקו וחזרו לשיעורים בנפרד.

ג'ולייט רוצה לצעוק עליו, אבל ברגע שהוא מנשק אותה היא לא יכולה. היא רק רוצה לנשק אותו, אחרי השיעור הזה רמת העצבים של ג'ולייט עלתה בצורה מטורפת. כמובן שדבון המעצבנת תפלרטט עם הבנים, במיוחד עם זאיין. ג'ולייט רתחה מבפנים מני שדבון ניסתה להתקרב לזאיין. אך הוא ניסה להתרחק ממנה. אך היא הייתה כמו עלוקה, אם הוא היה מספר לכולם אז כל הבעיה הזאת הייתה נגמרת. אבל הוא פחד הוא היה פחדן, ובגלל זה לא הבין מה יש לג'ולייט לעשות איתו. שמשחק המחניים התחיל, הכול רק החמיר. הבנים היו גד הבנות, המשחק התחיל. בשלב מסוים זאיין זרק את הכדור לכיוון אחת הבנות, אבל הבת ברחה ומאחוריה עמדה ג'ולייט שבכלל לא התייחסה למשחק. הכדור פגע ישירות בבטנה של ג'ולייט, הכאב היה כה חזק היא הרגישה כאילו דקרו אותה בסכין. והעובדה שזאיין הוא זה שזרק את הכדור רק החמירה את המצב, ג'ולייט אחזה בבטנה, רצה לכיוון התיקים לקחה את התיק שלה ויצאה מן האולם. מבלי להתייחס להוראות המורה. "זאיין, זאיין תחזור לכאן" צעק המורה על זאיין שיצא מן האולם בריצה, כאשר יצא מן האולם הוא הרגיש זוועה, איך זה קורה דווקא לו? הילדה שהוא אוהב הכי נפגעת ממעשיו ג'ולייט ישבה בצד ובכתה מרוב כאב.
זאיין ראה אותה ונחרד, הוא ידע שהוא אשם במצבה. הוא ניגש אליה, והתיישב לצידה "תלך מפה" אמרה ג'ולייט בכעס, "אני לא רוצה ללכת, אני דואג לך" השיב זאיין. "זה לא מעניין אותי תעוף לי מהעיניים" אמרה ג'ולייט, והייתה נשמעת יותר כועסת. "את לא מתכוונת לזה" אמר זאיין, "אני כן" אמרה ג'ולייט והסתכלה לתוך עיניו של זאיין, זאיין התבונן בעיניה הוא ראה עד כמה היא פגועה ממנו. הוא האשים את עצמו הוא ידע שזאת אשמתו בלבד, הוא אולי אמר לה את האמת על כך שהוא רוצה אותה, אבל הוא לא עשה שום דבר, הוא אפילו לא סיפר לחבר הכי טוב שלו ג'ייק.

"זאיין אתה בא?" ג'ייק צעק לכיוונו של זאיין, הוא ידע שהוא לא רצוי ליד ג'ולייט. היא לא רצתה להסתכל עליו כשהוא הלך. "כן, אני בא" השיב זאיין, תוך כדי הליכה הוא הביט לאחור. ג'ולייט לא הסתכלה עליו, רק השפילה את מבטה. ג'ולייט האשימה את זאיין, ואת ליבה הארור בכל היומיים האחרונים. יש אנשים שלא בנויים לאהבה, אולי ג'ולייט היא אחת מהם. ג'ולייט התחילה ללכת לכיוון הבניין המרכזי, היא פגשה שם את ניק. "גם את מבריזה משיעור ספורט?" אמר ניק. ניק היה כמו ג'ולייט בדיוק, ההתנהגות שלהם הייתה זהה בצורה מפחידה. שניהם גם היו מוגדרים כחנונים. "יש אנשים שלא בנויים לספורט" אמרה ג'ולייט, "יש אנשים שלא צריכים ספורט" אמר ניק ובחן את גופה של ג'ולייט היא הייתה נמוכה ורזה. "כאילו אתה צריך שיעורי ספורט" השיבה ג'ולייט, למרות שמעולם לא ראתה את ניק בשיעורי הספורט מבנה גופו היה שרירי. "אז מה את עושה מחוץ לשיעור ספורט? את בדרך כלל נמצאת שם" אמר ניק, "בוא נגיד שמשחק מחניים יצא מכלל שליטה, והכדור פגש את הבטן שלי" אמרה ג'ולייט. "את בסדר?" שאל ניק והבעת פניו השתנתה. "נראה לי" ענתה ג'ולייט. "תראי לי" אמר ניק, ג'ולייט חשפה את בטנה והתגלה על עורה החיוור סימן כחול וכהה. "אנחנו חייבים ללכת לאחות" אמר ניק. הם הלכו לחדר האחות ופתחו את הדלת. "שלום ילדים" אמרה האחות בחיוך. "לג'ולייט יש סימן כחול על הבטן, כדור מחניים פגע בה" אמר ניק לאחות בית הספר. "אפשר לראות את הסימן?" שאלה האחות, ג'ולייט חשפה את בטנה והסימן היה נראה ממש כהה על עורה החיוור. "וואו זה נראה די רציני" אמרה האחות, ואז הוסיפה "את תצטרכי להישאר בבית לפחות לשני ימיי מנוחה" והביאה לג'ולייט מרשם. "ניק, תלווה את ג'ולייט הביתה. מישהו חייב להיות איתה" ג'ולייט וניק יצאו מן חדר האחות והבניין המרכזי, "אתה לא חייב ללוות אותי" אמרה ג'ולייט. "אני רוצה וגם אין לי משהו יותר טוב לעשות, שיעור ספורט ייגמר רק בעוד 30 דקות" אמר ניק. ג'ולייט וניק התחילו ללכת לכיוון ביתה של ג'ולייט. זאיין החל לשים לב שג'ולייט לא חוזרת לאולם הספורט, הוא החל לדאוג אבל הוא ידע שהיא לא רוצה לראות את פרצופו אחרי הכאב הכפול שגרם לה. "זאיין הכול טוב?" אמר ג'ייק, ג'ייק היה חברו הכי הטוב של זאיין, אך עכשיו הוא שנא אותו. כי הוא היה המכשול הכי גדול, ג'ייק וזאיין חברים מגיל 10. והוא פחד שהוא יפסיק להיות החבר הכי טוב שלו, רק בגלל שהוא אוהב את ג'ולייט. "כן, כן הכול טוב" אמר זאיין בחוסר עניין, "ראית את ג'ולייט במקרה?" שאלה רובין את זאיין בכעס, היא ידעה שהוא בטח עשה עוד אחד מהתעלולים הטיפשיים האלה, 'לג'ולייט לא מגיע יחס כזה' חשבה לעצמה "לא ראינו אותה מאז שהוא פגע בה הם הכדור" אמר ג'ייק, כי זאיין לא היה נראה כאילו הוא מתכוון לענות, הוא לא היה מסוגל הוא ידע שאם יאמר את זה, מצבה השברירי של ג'ולייט יהיה תחת אחריותו באופן סופי. "מה עשית?" אמרה רובין בכעס "פגעתי בה בטעות עם כדור מחניים" אמר זאיין. רובין הביטה בו בכעס "זה עדיין לא נגמר" אמרה רובין והלכה. "מה נסגר איתך ועם חנוניות היום?" אמר ג'ייק, רובין הסתכלה על צג הטלפון שלה, וראתה שיש לה הודעה שהיא לא קראה הודעה מג'ולייט. 'אני בדרך הביתה, האחות אמרה שאני אצטרך להיות בבית יומיים. אל תדאגי לי, ניק מלווה אותי. סיפור ארוך אני יסביר הכול מאוחר יותר =[' לאחר שרובין קראה את ההודעה הזאת. היא קצת נרגעה, אבל הכעס שלה על זאיין עדיין היה עצום. רובין הלכה שוב לכיוונו של זאיין, היא נעמדה מולו ואמרה "אתה פשוט מגעיל אותי, היא מלאת כאבים וצריכה לשבת יומיים בבית, בזמן שאתה עומד פה וצוחק עם החבר הדפוק שלך" אחרי שרובין סיימה את דבריה, זאיין יצא מן האולם והתחיל ללכת לכיוון ביתה של ג'ולייט.

לביינתים, ג'ולייט כבר נכנסה לביתה ונפרדה מניק. ניק היה בדרך חזרה לשטח בית הספר, באמצע הדרך הוא פגש את זאיין. הוא נעצר "אני מקווה שאתה לא הולך לג'ולייט" אמר ניק, "למה?" שאל זאיין. "היא אמרה שאם אני רואה אותך, להגיד לך שהיא לא רוצה לראות אותך, מחוץ לשטח בית ספר" אמר ניק,
"למה לי להאמין לך?" אמר זאיין. "למה לי לשקר לך?" אמר ניק,

-המשך בקרוב ♥-