איך אתה מצפה ממני לאהוב אותך? – פרק 2

"מה אתה חושב שאתה עושה? תן לי לצאת" שיקרה ג'ולייט, זה היה זאיין הוא חסם את הדלת עם רגלו כדי שלא תוכל לצאת, ג'ולייט ניסתה למשוך את הדלת בעזרת הידית, אך היא לא הצליחה לפתוח את הדלת. זאיין ידע שחלון ההזדמנויות שלו ממש קטן, ושאם הוא לא יעשה זאת עכשיו זה לא יקרה לעולם. הוא הסתכל לה בעיניים העיניים היפות החומות-זהובות והגדולות שלה בוהות בו, בלי לזוז היא הייתה שבויה תחת מבטו.

"תן לי לצאת" אמרה ג'ולייט ודפקה על הדלת, חברתה רובין שעברה במסדרון, שמעה את קריאותיה של ג'ולייט, וניסתה לפתוח את הדלת. זאיין נכנע, הוא ראה את מבטה האומלל של ג'ולייט והזיז את רגלו. "מה נראה לך שאתה עושה לה? היא לא סובלת מספיק ממך?" אמרה רובין ומשכה את ג'ולייט מהחדר

רובין גררה את ג'ולייט ברחבי בית הספר,והחלה להטיף לה מוסר על עצם העובדה שזאיין סוג של חטף אותה. ג'ולייט רק הפנתה את מבטה לאחור, ובהתה בחדר, היא רצתה להישאר שם ולברוח משם בו-זמנית. 'הוא מרגיש משהו כלפיי חשבה' ג'ולייט 'לא בטח הוא רוצה להוציא ממני שיעורי בית' ג'ולייט חסמה את מחשבות האהבה. 'טוב פנטזיה טובה, אבל מה היה קורה אם רובין לא הייתה משחררת אותי?' ג'ולייט שאלה את עצמה

"רובין, אני לא מרגישה טוב. אני חושבת שאני ילך הביתה" אמרה ג'ולייט בקול שקט. "טוב, את בטוחה? את אף פעם לא הולכת הביתה לפני שהלימודים נגמרים" אמרה רובין. "אני בטוחה" אמרה ג'ולייט. ג'ולייט הלכה במהירות לכיוון היציאה מהבניין, מישהו אחז בידה, "כן רובין אני בטוחה שאני רוצה ללכת הביתה" אמרה ג'ולייט והסתובבה אך זאת לא הייתה רובין

מומלץ [סליחה על ההפרעה] http://www.youtube.com/watch?v=25LjyojeyrI

זה היה זאיין, "מה אתה רוצה…" אמרה ג'ולייט, וידיה הרפויות הפכו לאגרופים. אך היא לא הספיקה להשלים את המשפט, כי זאיין נישק אותה, והוא לא רוצה להפסיק. שפתיה היו רכות, ובעלות טעם של דובדבנים, הוא לא רצה לשחרר. לבינתיים ידיה של ג'ולייט חזרו להיות רפויות והיא הניחה את ידיה על כתפיו כאשר הם התנתקו מן הנשיקה שניהם חייכו חיוכים גדולים שחשפו שיניים לבנות וישרות.

"ג'ולייט, אני רוצה אותך יותר מכל דבר. ואני כל כך מצטער על כל דבר שאיי פעם עשיתי, זה הכול בגלל החברים הדפוקים שלי. אבל כל מה שחשוב זה את." אמר זאיין, "גם אני רוצה אותך, תמיד חשבתי שהדבר האחרון שאתה צריך זה, חנונית בחיים שלך." אמרה ג'ולייט, "חנונית,תיוגים מיותרים. כל מה שאני יודע זה, כשאני רואה אותך העולם הופך למקום מושלם. והכול בזכות היופי והחוכמה שלך" אמר זאיין "אני? אולי אתה, אתה גורם לליבי לפעום כל כך חזק, כל פעם שאני רואה אותך יש לי פרפרים בבטן, המראה שלך ממיס אותי כל פעם מחדש." אמרה ג'ולייט

שניהם לא יכלו להתאפק והתנשקו שוב. זה היה כאילו העולם עצר, ורק הם נשארו לעמוד באמצע המסדרון ולהתנשק. כאשר הם התנתקו, זאיין אמר "אחרייך" והצביע על הדלת. שניהם יצאו מחוץ לדלת. ירד גשם, "אמרו שהיום יהיה חם" אמר זאיין. ונעמד בחוץ כאשר הגשם מטפטף עליו. "ובגלל שאני לא מאמינה לחזאים, יש לי מטריה סודית" אמרה ג'ולייט. שניהם נעמדו מתחת למטרייה. "נתראה מחר" אמרה ג'ולייט ונישקה את זאיין על הלחי. היא יכלה לשמוע את צעדיי ריצתו של זאיין על השלוליות שהחלו להיווצר מהגשם.

חבל רק שמחר לא יהיה כזה דומה להיום….. אבל זה בשביל הפרק הבא

-המשך בקרוב ♥-