איך אני עדיין אוהבת אותך? פרק 4

ואז קלטתי מולנו את…
שובל?מה היא עושה פה?היא לא בצרפת עם 'אבא'?
היא קלטה אותי והתקדמה אליי עם חיוך מאוזן לאוזן,התאפקתי לא לקפוץ עליה ולתלוש לה את כל השיערות מהראש.
"ענבר התגעגעתי" אמרה ובאה לחבק אותי אבל זזתי אחורה בעצבים
"באמת?כי אני לא" אמרתי והרגשתי איך הדם עולה לי לראש
"לא התגעגעת לאחותך?" היא שאלה ומתן הסתכל עליי
"את לא אחותי" סיננתי בעצבים מבין שיניי
"ענבר בבקשה תקשיבי לי אני…" היא התחילה להגיד
"אני לא רוצה להקשיב לך אני לא מכירה אותך ותשמעי לי טוב עכשיו אני לא רוצה שתתקרבי אליי בחיים ואם רק תעזי אני לא יודעת מה אני יעשה לך" אמרתי בעצבים
"ענבר אל תגידי דבר כזה את אחותי ואני אוהבת אותך" היא אמרה עם דמעות בעיניים…איזה צבועה אלוהים,
"את לא יודעת מה זה לאהוב אז כדאי מאוד שתסתמי את הפה שלך" אמרתי
"הדבר שאני הכי רוצה בעולם הוא שתסלחי לי כמו שאמא ומאור סלחו לי" אמרה
"אז שמעי קטע אני לא אמא ואני לא מאור אז תעשי לי טובה ותעופי לי מהפרצוף כי באמת שאין לי כוח אלייך" אמרתי
"ענבר בבקשה תסלחי לי" היא אמרה בבכי…איך למרות הכל כואב לי לראות אותה ככה?
"אני לא יכולה להישאר פה" אמרתי בשקט והתחלתי ללכת לכיוון הבית.
'אני לא באה סליחה' שלחתי לנוי
'למה?' שלחה לי אחרי כמה דקות
'ראיתי את שובל וירד לי כל המצב רוח' שלחתי
'יא…חיימשלי את רוצה שאני יבוא?'
'לא זה בסדר אני לא רוצה להרוס גם לכן תהנו.' שלחתי
'תודה אוהבת אותך והכל יהיה בסדר'
הגעתי הביתה החלפתי את הבגדים לפיג'מה ונכנסתי למיטה.
"ענבר,ענבר" שמעתי את קולה של אמא
"מה?" מלמלתי ופתחתי עיניים
"קומי שובל פה" היא אמרה בחיוך…רגע שמעתי נכון?שובל?זהו עכשיו היא מתה…
קמתי בזריזות מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים,ירדתי למטה וראיתי את החצופה יושבת בסלון ומדברת עם מאור.
"עופי מפה" אמרתי והיא הסתכלה עליי
"אני…" היא התחילה להגיד
"אני הזמנתי אותה" אמרה אמא
"מה?" שאלתי בעצבים…מה הקטע של כולם?
"אוקיי אז אני עפה מפה" אמרתי
"את לא הולכת לשום מקום" אמרה אמא
"ענבר אני מבינה שלא באלך לראות אותי אבל תצטרכי להתרגל" היא אמרה
מזאת אומרת להתרגל?
"מה להתרגל?" שאלתי
"אני עוברת לגור פה" היא אמרה…זהו היא כלכך גמורה
"חתיכת כלבה" צעקתי וקפצתי עליה
"דיי" צעקה אמא וכולנו השתתקנו והסתכלנו עליה
"ענבר זה מספיק,אני יודעת איך את מרגישה אבל אין לה איפה להיות" אמא אמרה
"שתלך לאבא שלה" אמרתי
"אין בדיוק אבא ללכת אליו,הוא מת" אמרה בשקט ואני הסתכלתי עליה
הוא..הוא מת?לא אין מצב,מגיע לו שאני ישנא אותו ולא יכאב לי עליו אבל לא משנה כמה אני ינסה אני לא יצליח הוא אבא שלי…
"מת?" שאלתי עם דמעות בעיניים
"כן מסרטן" היא אמרה
"לפני 3 שנים הוא גילה שיש לו סרטן והוא לא רצה שנראה אותו סובל אז הוא נסע לצרפת לטיפולים אבל הוא לא הצליח לשרוד" אמרה
"הוא לא רצה שנראה אותו סובל אבל אותך הוא לקח?" שאלתי
"כן כי היה חשש שגמלי יש אבל בסוף זאת הייתה טעות והחלטתי להישאר איתו" אמרה
התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי בחיים…אבא שלי מת אני לא מאמינה ואני חשבתי שהוא בטח שכח אותנו ושיש לו משפחה חדשה אני מטומטמת.
"ענבר אנ…" שובל התחילה להגיד אבל קטעתי אותה
"אל תדברי איתי בכלל" אמרתי ורצתי לחדר,
אני לא יכולה לסלוח לה ככה בקלות לא משנה למה,כי בכל ה3 שנים האלה היא לא התקשרה ולא באה לבקר ואני יודעת שזה נשמע דפוק אבל אני כן אחת ששומרת טינה וקשה לי לסלוח…