איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק כ"ג: מתנת-החתונה של איימי

"בוקר טוב, גברת הוראן" הארי העיר אותי, רכן מעליי עם מגש מלא בארוחת-בוקר מפתה.
"בשבילי? באמת?" שאלתי.
"ברור" הוא חייך חיוך מלא גומות.
"זה לא מורעל או משהו נכון?" שאלתי, קולטת בעיניי את לואי מחייך חיוך זדוני.
"לא" שניהם ענו.
"אז למה החיוכים?" חשדתי בהם, אפשר שלא?.
"זה לא ברור? את הולכת להיות חלק מהמשפחה- והפעם באופן חוקי-המדינה!" לואי צעק והארי עודד אותו, הגיש לי את ארוחת-הבוקר שלי.
"תאכלי ותבואי החוצה, יש לנו הפתעה בשבילך" הארי ציין והבחנתי בחסרונו של נייל במיטה.
"זו עוד טיסה?" נאבקתי בחביתה שלא רצתה להיחתך.
"האמת ש…" הארי אמר ולואי השתיק אותו.
"לא יכולים לגלות" לואי אמר בסינון שיניים והם יצאו.
"דרך אגב, אני הכנתי אז ברכות לשף" הארי שיבח את עצמו, ולואי משך אותו החוצה שוב.
אני פשוט עוד לא עיכלתי, ואני לא מתכוונת לאוכל- עוד לא באמת הפנמתי שבבוקר שלמחרת אני מתחתנת, שממחר אני 'גברת הוראן', הכל עומד להשתנות…

הטלפון שלי צלצל, מיהרתי לענות.
"שומעת? פעמוני-חתונה מצלצלים!" ג'סי צחקקה, מחקה קולות-פעמונים.
"שלום גם לך ג'סי".
"היי, גם אני על הקו פה!" ליז צווחה.
"היי ליז" נאנחתי בחיוך.
"היי גברת הוראן" שתיהן צרחו באוזני.
"אולי תפסיקו לקרוא לי 'גברת'? זה נשמע זקן!" נאנחתי שוב.
"את לא זקנה, אבל את כן כבר אימא לתאומים ונשואה…" ליז ענתה.
"ואת אומרת את זה כאילו זה משהו רע" הגנתי על עצמי.
"טוב שתיכן תפסיקו, אם מישהי צריכה לצרוח על משהו פה זו אני" ג'סי נאנחה. ידענו שתינו למה היא מתכוונת, לליאם.
"באמת מה קורה איתך ילדה?" ליז הזכירה את הנושא, "דיברתם מאז?".
"אין על מה לדבר. הוא בגד, ועכשיו הוא יכול להיות איתה" ג'סי אמרה, "אני צריכה ללכת" היא ניתקה.
"אז זה רק אני ואת ליז" אמרתי, מנסה לעודד את האווירה, לוקחת עוד ביס מהירקות וגומרת.
"גם אני צריכה ללכת, מצטערת" היא נאנחה, "הדבר היחידי שמונע ממני לחיות- כביסה!".
"אוקיי, ביי" נפרדתי ממנה וניתקתי, יצאתי החוצה אחרי שהתלבשתי במשהו חמוד ומתאים ליום הקיצי שהתרחש בחוץ- רציתי לראות מה מחכה לי בחוץ.
"אלוהים אדירים, מה קורה פה?" נדהמתי, לא יכולתי להאמין שזה קורה- מה לעזאזל….?