איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק י"ט: שמלות וחליפות

#מנקודת מבטה של ליז:

הגענו לחנות המדידות- אני ג'סי ואיימי, נרגשות ומתלהבות. כבר רבע שעה אנחנו מודדות שמלות אפשריות ובלתי-אפשריות. "איך יוצאים מהדבר הזה?" צעקתי ושתי מוכרות באו לעזרתי.
"יש לכן משהו יותר… אלגנטי?" ג'סי אמרה, משתחצנת שהיא יודעת יותר מכולם על קניות.
"מוכנות?" שמענו את איימי מאחורי וילון לבן שהסתיר את תאי המדידה.
"מוכנות, צאי, מוכנות!" אני וג'סי צעקנו.
"אוקיי" היא אמרה ויצאה באטיות כמו בתצוגת אופנה, והיא הדוגמנית הראשית. כולנו נפעמנו. שמלה ארוכה וצמודה, לבנה בלי כתפיות, החמיאה לה בכל צורה אפשרית.
"אני מרגישה שמנה" איימי נאנחה, טפחה על בטנה השטוחה.
"את לא שמנה, בקושי רואים שהיית בהריון" ג'סי אמרה, "זו השמלה- זה ברור לא?".
"אולי כדאי שתמדדי משהו אחר ואז תחליטי? חתונה זה דבר של פעם בחיים" אמרתי.
"לא בכל המקרים" ג'סי התווכחה.
"במקרה של איימי ונייל זה פעם אחת- הם הרי הזוג המושלם! הזוג שלעולם לא רב" מלמלתי, חשבתי עליי ועל הארי, על המריבות שעברנו… כל-כך הרבה מריבות.
"אני אקח אותה" איימי נדהמה, עומדת מול המראה פעורת-פה. מעבריה את ידיה על מותניה ומנסה לעשות ריקוד קטן כדי לראות איך השמלה מתנועעת.
"אוקיי- טנגו אחר-כך" ג'סי צחקה.

"השמלות שלכן נראות גם מהממות- אבל למה אתן בשמלות שונות? אתן לא באות ככה, לא לחתונה שלי לפחות!" היא אמרה וביקשה מהמוכרות, שהיו די שקטות, להביא לנו משהו יפה אחר.
"אני דווקא אוהבת את השמלה הזו" אמרתי, "מה את חושבת?".
"שתיהן ממש יפות, אבל לא יתאימו לחתונה… אם ניקח משהו ממה שאתן לובשות- ניקח דגם אחד לשתיכן" איימי נכנסה לתא המדידה שוב.
"הסגנונות שלנו שונים מידי" ג'סי התיישבה ושיחקה בשערה.
"זה נכון! אני אוהבת אלגנטי וג'סי אוהבת… חושפני!" לא התביישתי.
"היי!" ג'סי הגנה על כבודה "אני לא כזאת… אולי קצת".
"טוב, לפחות אני לא" התגאיתי.
"גם איימי אמרה שהיא לא כזאת, זוכרת? ותראי איפה היא נמצאת היום… אימא לשני ילדים לפני נישואין!" ג'סי אמרה.
"אתן יודעות שאני שומעת אתכן, נכון?" איימי יצאה עם בגדיה הרגילים, עם שמלה לבנה מרהיבה בידיה.

#מנקודת מבטו של זאיין:

בוקר. רק בוקר, ואני בחנות- מדידות, אני לא מאמין שאני באמת עזבתי את הכרית שלי בשביל זה.
"טוקסידו- מה הבעיה לבחור טוקסידו?" הארי אמר, מנסה להלביש את לואי. כן, זה היה מוזר כמו שזה נשמע. נדמה שאם לא היו להם חברות- שני אלה היו ביחד.
"אני בחיים שלי לא לבשתי טוקסידו כזה מחויט- אני מרגיש כמו איזה לורד" לואי אמר, מנסה למשש את הז'קט שלו.
"הלורד טומלינסון, נשמע טוב" ליאם חשב ברצינות.
"אין בעיה לבחור טוקסידו- פשוט שכולם ייראו טוב" נאנחתי, מודד עוד בגד.
"כשחושבים על זה, פעם ראשונה מאז איימי שאנחנו לבד איפה שהוא" הארי אמר, "אני די התגעגעתי לזה- רק אנחנו הגברים".
"או הארי! רגשן אחד" נייל אמר, מגיע משום-מקום, "גם אני די התגעגעתי אליכם".
"מתי החתונה שלך בכלל? אנחנו רוצים לארגן לך מסיבת רווקים" לואי אמר, מביט על כולנו כאילו אנחנו אמורים להבין משהו.
"רק שלא תהיה חשפנית, לנייל יש לב חלש" אמרתי- מהיכרות טובה עם נייל הוא לא יעמוד בזה הרבה זמן. הוא יצחק והכל, אך הוא יפחד בפנים.
"זה הקטע הכי טוב!" הארי אמר.
"הארי, רק התיישבתי עליך ביום ההולדת שלך כי לא נשארו כיסאות" ידו של לואי על עיניו.
"לא התכוונתי אלייך, הלורד טומלינסון!" הארי השיב לו בהתגרות.
"טוב- כולם בחרו משהו? תמדדו כבר" נייל נאנח, מיואש מאיתנו.
"אתה ממש לחוץ לגבי החתונה הזו, מה נייל?" ליאם נפעם.
"לחוץ זו לא מילה אפילו- אני מתרגש, היסטרי ולא יכול לחכות כבר להיות איתה".
"אתה יודע, אתה כבר איתה… זאת אומרת- יש לכם ילדים" אמרתי בתמימות.
"לכו עוד אחורה- הם יוצאים לדייטים והם עשו את זה… מבחינתי זה כבר להיות מחויב למישהי" לואי ענה.
"אז מתי אמרנו שהחתונה?" ליאם אמר.
"ב-14 בפברואר" נייל חייך.
"ביום האהבה? שיחקת אותה, ילד" ליאם ואני מלמלנו.
"כן, אני יודע…" חיוכו התרחב, חיוך שגדל וגדל, עוד ועוד, רק בגלל איימי.
"יום האהבה" מלמלתי, נזכרתי בפרי.
"אז… יש לכם או לך תכניות לעוד ילדים?" הארי חקר אותו.
"אני מאוד רוצה" נייל ענה מיד, "אבל איימי גם צריכה לרצות- אל תדאגו, אני אשכנע אותה" הוא קרץ.
"אנחנו לא רוצים לדעת איך" כולם התרכזו במדידות פתאום, מנסים לא לחשוב למה הוא התכוון.
"אני רוצה לדעת" האירי אמר.
"למה?" אמרתי לו.
"סתם, בלי סיבה…" הארי קשר לעצמו עניבת-פרפר נחמדה.