איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק ח': איימי, תכירי את איימי

#מנקודת מבטה של איימי:

אני פשוט לא מאמינה. תפסתי אותו, אם מישהי אחרת! מחובק ומחייך. פשוט נפגעתי. מיד הלכתי לכיוון חדר-השינה שלנו, יושבת על המיטה ובוכה. נעלתי את הדלת כדי שלא יוכל להיכנס, כדי שלא ינסה יותר להסביר ולהמציא תירוצים. כל-כך נפגעתי, זה כאב. לפתע הבנתי למה הוא כל-כך "עסוק".
"איימי" הוא נקש על הדלת, "איימי בבקשה תפתחי". שתקתי. פשוט נשכבתי על המיטה, מחבקת את ברכיי ובוכה, מקשיבה לקולו הולך ומתמרמר:" בבקשה, בבקשה…" הוא לחש.
שמעתי אותו מתיישב מחוץ לדלתי, ממלמל לעצמו משהו על אכזבה.
"איימי בבקשה תפתחי, זה באמת יעזור לנעול את הדלת?".
"זה יעזור לשפיות שלי" אמרתי.
"בבקשה, פשוט תפתחי ותני לי להסביר" הוא התמרמר. קמתי בחשש, רועדת כולי עם עיניים נפוחות.
"אני מקשיבה" השפלתי את מבטי.
"לא נעים לי שאנחנו ככה" הוא השיב, "לא רואים אחד את השני, בקושי מדברים כבר…".
"לא נעים לי לכעוס עלייך, אבל כנראה שכבר מצאת לך תחליף" ניגבתי את דמעותיי.
"היא רק ידידה, חברת-ילדות שלי" הוא ענה.
"זה מה שכל הגברים אומרים" היא נאנחה.
"אני לא כל הגברים" הוא חיבק אותי.
"לא אתה לא" דחקתי אותו לאחור, "בגלל זה ציפיתי ממך ליותר".
"אני לא עשיתי כלום איתה, רק התחבקנו כמו שאנחנו תמיד עושים כשהיא באה לביקור" הוא נישק את לחיי. על מי אני עובדת, אני לא יכולה לכעוס על נייל להרבה זמן! או בכלל למשך זמן…

#מנקודת מבטו של נייל:

אני כל-כך שמח שיש לי אותה, ואני עוד יותר מפחד שאני אהרוס משהו. לא בטוח איך לתאר את זה במילים. זו הזכות שאני מרגיש, שקיבלתי משהו עדין וטהור כל-כך כמו איימי לידיי, ואני מפחד שהיא תחמוק מהן- שאני אפספס את ההזדמנות לשמור עליה. "אני לעולם לא אעזוב אותך, לא הבנת את זה עד עכשיו?" לחשתי באוזנה.
"אתה צריך לעזוב אותי כי אני נחנקת" קולה החנוק אמר לי. עזבתי מיד והבטתי בה.
"איימי רק חברת-ילדות, ואני מאוד רוצה שתכירי אותה סוף-סוף". היא חייכה והחזיקה את ידי, נשענה על כתפי בביישנות והלכנו לכיוון הסלון. איימי גרין נעמדה מבולבלת.
"הרגע רבתם, לא?" איימי גרין אמרה.
"סיפור חיי" נאנחתי ואיימי שלי סטרה לי בחיוך.
"היי, את בטח איימי" היא נעמדה מול איימי גרין.
"איימי, תכירי את איימי" נייל אמר וכל הבנים צחקקו, באים ממקומות שונים של הבית.
"היי" איימי גרין אמרה, מחייכת חיוך מובך.
"שלום" איימי לחצה את ידה במבט מוזר. "יש לך שם יפה".
"גם לך" איימי גרין חייכה, "השם הכי יפה בלונדון".
"חוץ מלילי וזאיין" לילי הופיעה משום מקום.
"לילי, מה את עושה פה?" איימי משכה אותה למטבח. לא שמעתי מה הן אומרות אך כל מה שעניין אותי היה לברר לשם מה איימי גרין באה דווקא עכשיו לביתנו- היא הרי תיחרב הכל.