איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"ח: טעות או ברכה? חרטותיה של איימי

#מנקודת מבטו של נייל:

חזרתי הביתה אחרי בוקר שלם של חזרות, אני לא יכול לתאר כמה אני עסוק בזמן האחרון. עוד יומיים אנחנו טסים לברזיל, אני אנסה להכניס את זה לשיחה עם איימי. "היי מותק" נישקתי אותה.
"היי" היא לקחה עט ורשמה על דף משהו.
"מה את עושה?" התיישבתי לידה וחיבקתי אותה, רק הריח של שיערה גרם לי לחייך.
"עושה רשימה".
"רשימה של מה?".
"של דברים שהייתי שמחה לעשות לפני שאני נהפכת להיות אישה ואימא" היא חייכה, "הכל קורה כל-כך מהר".
"כן, גם לי האמת" אמרתי.
"אני רוצה להפיל את התינוק" היא אמרה באדישות.
"את בטוחה?" שאלתי בחשש.
"לא" היא שמה את ראשה על כתפי, "עד עכשיו אפילו לא חשבנו על זה- ואני עוד חודש חוזרת ללימודים, ואחרי שאלד איפה יגדל הילד?".
"את צודקת" אמרתי בוהה ברצפה, "אנחנו לא דיברנו על זה בכלל, לא ממש חשבנו על כל זה".
"אני עדיין אוהבת אותך, לא פחות מההתחלה אפילו יותר אבל… היי, אני רק בת 16" היא חייכה לרגע ואז חיבקה אותי.
"אני מבין, אולי בעתיד כן?".
"ברור, אני אוהבת אותך יותר מידי".
"אז מתי מפילים?" אמרתי בתמימות, כמעט בוכה.
"לא יודעת, אני מפחדת" שפתיה רעדו. דמעה נפלה לי על הלחי, דמעה מלוחה על מה שהיה יכול להיות משפחה.

#מנקודת מבטו של הארי:

חיכיתי לה, לליז, ליד בית-הקפה שעליו היא דיברה- משחק במשחקים ישנים בטלפון שלי.
"אני מפריעה?" קול מתוק אמר, ליז מחייכת מעליי.
"היי" חייכתי, הבחנתי בפלאש של פפראצי מאחוריה. "מהר, לפני שיתחילו מהומות פה" גררתי אותה פנימה.
"אוקיי".
"אני לא מאמינה, אתה הארי סטיי…" מלצרית נבהלה.
"כן, ספרי לי על זה" צחקתי, "אפשר לקבל שולחן?".
"בטח" היא התלהבה.
"תודה" ליז חייכה.
התיישבנו ליד שולחן קטן, הזמנו לאכול וחייכנו אחד לשני, הרגשתי מזויף. איך אני יכול לעשות את זה לליז? איך אני יכול להרוס את החיוך הזה, להגיד לה שאולי אני מתאהב במישהי אחרת.
"אז, הדייט הראשון שלנו" היא חייכה.
"כן, אז… רציתי להגיד לך משהו".
"אני מקשיבה".
"אני… אני לא בטוח לאן הקשר שלנו הולך, אני לא ממש מבין איפה אנחנו עומדים. אנחנו ידידים? חברים?".
"אוהבים" היא צחקקה במבוכה. "למה פתאום זה חשוב? אם אני אוהבת אותך ואתה אותי אז…".
היא הביטה בעיניי, אך לא יכולתי להביט בעיניה.

#מנקודת מבטה של ליז:

באותו הרגע ראיתי את מבטו הנבוך של הארי.
"אתה לא אוהב אותי" נאנחתי, "מי זו?" שאלתי. הוא פתח את פיו כדי לענות, אך לפני שהספיק צלצול הודעה התפרץ והפריע.
"איימי מפילה את התינוק" הוא גמגם.
"מה?" נבהלתי, "סליחה- אני צריכה ללכת, נדבר אחר-כך על זה טוב?" אמרתי ומיהרתי לצאת, רצתי ברחובות אל ביתם של הבנים.
"מה קרה? ספרי לי עכשיו" אמרתי לאיימי כשענתה לי לטלפון.
"הבנתי שאני צעירה מדי, איפה התינוק הזה יגדל? מה יאמרו עליי בבית-הספר?" היא שאלה.
"צודקת" פתחתי את הדלת, "אבל…. עד עכשיו לא חשבת על זה בכלל, בטוח קרה משהו".
"את בטוחה שזו הסיבה היחידה שהופתעת" היא ישבה על הספה ליד נייל שנרדם.
"זה פשוט ש… אני כבר חלמתי על רגליים קטנות שמתרוצצות פה, את תהיי אמא נהדרת ו…".
"ונייל יהיה אבא עסוק" היא נאנחה, "הוא עסוק מידי ומוטל עליו לחץ גדול מידי. אני צריכה להיות מציאותית".
"לפעמים זה לא טוב" חייכתי.
"ולפעמים זה…".
"רע! רע לי מאוד" ג'סי פרצה את הדלת, נכנסת ומתיישבת מולנו, "מה את חושבת שאת שולחת לי הודעה בנושא כזה? את יודעת איך עוד שנייה שברתי את הטלפון מרוב פליאה?!".
"היי גם לך ג'סי" איימי חייכה.
"אני כן רציתי שתפילי את התינוק כי את יותר מידי צעירה, אבל זה לא חדשות לבשר ע"י הודעה!" היא המשיכה לצווח.
"אז זה אומר שתבואו איתי?" היא בהתה בנייל, "אני מפחדת גם ככה- ואתן מחמירות את המצב".
אחזתי בידה, מחייכת ומנסה לעודד בזמן שג'סי ממלמלת משהו כמו 'אמרתי לך'.

#מנקודת מבטה של איימי:

"קיבלנו את ההודעה מנייל" ליאם נכנס בריצה הביתה, הרעש העיר את נייל.
"אהה כן, ההודעה" הוא שפשף את עיניו.
"מה קרה ששיניתם את דעתכם? רבתם או משהו?".
"שאני אריב איתו? בחיים לא" חיבקתי אותו חזק.
"אז למה פתאום אתם רוצים להפיל את התינוק?".
"אני עוד חודש חוזרת לבית-הספר מחופשת הקיץ, מה יגידו עליי כשיראו אותי ככה? איפה התינוק יגדל כשהוא יוולד? אלו שאלות שעדיין לא פתרנו" נאנחתי, נשענת על זרועו המחבקת של נייל.
"מתי את רוצה שנלך איתך?" ג'סי אמרה.
"יש לי בדיקה ראשונה אצל הרופא עוד שעה, חשבתי על לקבוע תור כבר שם" ידיי החזיקו את ראשי בפחד, "אני לא יודעת מה לעשות".
"עוד שעה? למה לא אמרת לי?" נייל שאל.
"חשבתי שתהיה עוד בחזרות" הוספתי עוד דבר לרשימה שלי.
"אני יכול להביט ברשימה?" הוא הבחין בה והרים אותה.
"איזו רשימה זו?" ליאם ולואי התעניינו.
"רשימה של דברים שאני רוצה לעשות לפני שאלד, אם אלד" אמרתי.
"איזה דברים?" הארי שאל, נכנס לבית אחרי כולם.
"לצאת לטיול בטבע, שופינג ענקי עם ג'סי".
"רק תגידי מתי" היא חייכה.
"מה עוד?" הארי שאל, מחייך אליי באופן מוזר.
"לרכב על סוסים, לעשות סקי… כל מיני שטויות" בהיתי ברצפה בחלומות.
"אני אישית חושב שאת דווקא צריכה להשאיר את התינוק" לואי אמר, "אמא שלי היא אחות, אני יודע הרבה דברים ואפשר לקרוא לה אם הדברים הסתבכו".
"ומה יהיה עם בית-הספר?" ליז שאלה בזמן שנתתי לה מבט חסר-מודעות.
"יש לי רעיון" ליאם אמר.
"הנה התחלנו" ג'סי נאנחה.
"למה שלא תגידו שהיא טסה לחו"ל, וכל יום תביאו לה שיעורים?" נדמה היה שמנורה בלתי-נראית נדלקה מעל ראשו, הגאונות שלו האירה את החדר.
"אני לא יודעת" קולי השתנק, "מה אתה אומר, נייל? מה נעשה?".