איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"ז: בוקר צח ויפה, עד שהסתובבתי

#נקודת מבטה של איימי:

'איזה בוקר יפה וצח' חשבתי לעצמי, פוקחת עיניים במיטתי. חלמתי על היאכטה ועל נייל, על כמה שהוא היה מתוק ותומך באותו יום, ביום הולדתי. ואם כבר מדברים על ימי הולדת, אני כבר בת 16! רק היום התפניתי לחשוב על זה. אני בת 16, אך מרגישה כמו ילדה בת 6- ונראה שהבנים מילאו תפקיד של הוריי המחליפים. זה נשמע מוזר, אך זה נכון… וואו, יש לי הורים-מחליפים חתיכים, לא כך?.
הרגשתי לפתע זרועות מחבקות אותי, תיארתי לעצמי מי זה.
"בוקר טוב" הסתובבתי בחיוך, וברגע אחד החיוך נעלם.
"איימי" שמעתי אותו ממלמל מתוך שינה. הוא ישן- במיטתי- הארי- החבר של ליז!.
"הארי" נבהלתי ומיהרתי לכסות את עצמי בשמיכה.
"אה מה, מה?" הוא התעורר וקלט שהוא במיטתי. "אוי, אני מצטער" הוא יצא במהרה במה שהיא נראה חיוך ומבוכה.
"אוקיי…" מלמלתי ויצאתי מהמיטה, התארגנתי והתלבשתי- יצאתי למטבח.
"שוקו, שוקו, שוקו…" שרתי לעצמי כשחיפשתי במקרר, "מצאתי אותך" חייכתי ושתיתי.
"בוקר טוב, היפהפייה הנרדמת" לואי אמר, עומד לידי ובוחר לו דברים במקרר.
"למישהו פה יש מצב-רוח טוב" חייכתי.
"אלינור ישנה פה" הוא חייך ולקח עוד בקבוק משקה אנרגיה.
"בגלל זה אתה לוקח מלא דברים?" הצבעתי על הדברים שהוא לקח.
"מה? כן…" הוא מלמל ונכנס לחדרו מיד.

#מנקודת מבטו של הארי:

למה לעזאזל אני הולך מתוך שינה?! אני הרגע קמתי במיטתה של איימי, למה הייתי חייב ללכת דווקא לשם. אני מחבב אותה אבל… יש לי את ליז. התקשרתי אליה, קובע איתה דייט.
"אני צריכה לעשות עבודה שיש לנו לחופש אבל… עוד שעתיים?" היא שאלה.
"בטח, אחכה לך" חייכתי.
"ברור שתחכה" היא צחקה.
"אוהב אותך" ניסיתי לבשוק איך היא תגיב.
"אוהבת אותך" קולה נשמע עדין.
נראה לי שאני הולך לספר לה, גם אם זה יהרוס, ואני יודע שאיימי בטח לא תספר. זה אפשרי לאהוב שתי נשים באותו זמן? זה הגיוני להרגיש אהבה לשתיהן ביחד?. הארי, הלך עליך, כדאי לברוח עכשיו.

#מנקודת מבטו של לואי:

חזרתי לחדרי, ידיה של אלינור בדיוק החזיקו את חולצתה.
"אני רוצה להחליף חולצה לואי, אל תסתכל" היא צווחה.
"זה בסדר, הספר הזה מאוד מעניין" שלפתי ספר אקראי מהמדף, מעמיד פני קורא.
"אבל אתה מסתכל" היא צחקה.
"לא, אני קורא" צחקתי.
"אתה לא יכול לקרוא הפוך" היא אמרה ורק אז שמתי-לב, פתחתי את הספר הפוך- רשמית מצב מביך.
"טוב טוב, אני אסתובב" אמרתי והבטתי לקיר- ברצון רב להביט חזרה.
"אה-הא!" הצצתי בפתאומיות.
"אמרתי לך אל תסתכל" היא דחפה אותי בחיוך.
"לא הסתכלתי" חייכתי.
"לואי טומלינסון- אתה השקרן הכי גרוע שאי-פעם הכרתי" היא צרחה.
"השקרן הגרוע הזה אוהב אותך יותר מכל-דבר" נישקתי אותה והיא סטרה לי בצחקוק קל.
"תני לי לנסות את זה שוב" נישקתי אותה שוב, היא נתנה לי.
"ככה עושים את זה" זאיין הבחין בנו מפתח הדלת, "חולצה יפה" הוא צחקק והלך, השאיר את אלינור המומה.

#מנקודת מבטה של ליז:

כל-כך מתרגשת, סוף-סוף דייט רשמי עם הארי. מה אני אלבש? מה אני אומר? זה הדייט הראשון שלנו אני רוצה שהכל יהיה מושלם, כלום לא יהרוס את האושר שלי עכשיו.
פתחתי את הארון, חפרתי בכל פינה צבעונית וחיפשתי אחר הדבר המושלם-זה ימצא-חן בעיניו…
הוצאתי שמלה קצרצרה בצבע ירוק שתבליט את עיניי.
"היי הארי" העמדתי פנים שהוא שם, "מוצא-חן בעיניך? כן, אני יודעת" חייכתי לאוויר. 'לא' חשבתי לעצמי, הרגשתי מוזר ומיד מדדתי משהו אחר- מה יתאים יותר?.
לפתע צליל מוזר מהמחשב, ג'סי הזמינה אותי לשיחת וידיאו בסקייפ:" את שם, ליז?".
"כן" כתבתי לה ואישרתי. "אז מה את חושבת, ירוק או אדום? שמלה או חולצה?" אחזתי מול המצלמה מאות בגדים בידי.
"לאן את יוצאת?" היא חשדה.
"מצב חירום!" נלחצתי. מיד ראיתי את חיוכה המרושע והמפרגן של ג'סי.
"אני באה היא סגרה את השיחה.
"מה מצב החירום? להזמין משטרה?" היא נלחצה בפתח דלת ביתי.
"לא כזה מצב-חירום, כזה מצב חירום!" נכנסתי לחדרי והראיתי לה את ערימות הבגדים בכל פינה.
"אוקיי, בואי נראה" היא התיישבה והחזיקה בגדים שונים, עוזרת לי לבחור. ישבנו שעות, מצחקקות ועושות תצוגות-אופנה לא קשורות ולא מוסריות.