איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק י"ט: הבדיקה האמיתית

מנקודת מבטה של ליאם:

נשארנו לנו עוד שעתיים עד לטיסה חזרה, עדיין מעכלים את הבשורה של נייל ואיימי. היא לא בהריון, תודה לאל. יש יותר מידי לחץ עלינו ועל נייל גם בלי דאגה לאישה בהריון.
"אז מה עכשיו?" נייל שאל, "כולם שקטים מידי- המצב כזה מביך?".
"כן" כולם מלמלו.
"טוב, אני לא בהריון בכלל- אפשר להירגע" איימי אמרה, אורזת את כל בגדיה במזוודה.
"אתם יודעים מה יעשה את היום הזה למעניין יותר?" ג'סי התלהבה.
"ג'סי, אין זמן לשופינג" ליז לחשה לה.
"לא שופינג! למרות שאני לא אתנגד… למה שלא נצא לאכול בבית-קפה איפהשהו? כולנו ביחד? זה יעלים את המתח פה" ג'סי אמרה.
"אני בעד" נייל אמר.
"למה לא? אני רעב בכל מקרה" זאיין אמר.
"אתה תמיד רעב" אמרתי, מגלגל את עיניי, "לפחות הפעם אני לא אבשל".
"טוב, כולם ארוזים?" איימי חייכה.
"כן, אני רק צריכה לארוז את כל האיפור שלי והנעליים ו…" ג'סי מלמלה.
"אני אעזור" ליז אמרה.
"אנחנו ארוזים" כולנו אמרנו.

כעבור 4 מזוודות מלאות בשטויות, ג'סי סיימה לארוז וכולנו יצאנו. היינו חצי שעה בבית-קפה בשדה התעופה, זאיין נייל ואיימי אכלו כמעט 7 מנות אוכל, "רק נשנוש" הם אמרו.
"הטיסה ללונדון תצא בעוד 20 דקות" קול נשמע בכרוז.
"כדאי שנמהר" הארי אמר, מחבק את ליז ששתתה אייס-קפה.
"כן, לפני שהחנויות יקראו לי לקנות עוד משהו" ג'סי חייכה.
"יקראו לך לקנות?" שאלתי, מקווה שהיא תבין שאני זה שקונה את הכל.
"כן, החנויות קוראות לי ואני קוראת לך" היא צחקקה, מנשקת את ידי המחבקת אותה. כמה שהיא בזבזנית, אני אוהב אותה יותר ויותר כל יום. היא פשוט מושלמת, גורמת לכל המעריצות שרודפות אחריי כמעט להישכח ממוחי. כשאני איתה, אני ליאם- הנער הרגיל מלונדון שאוהב אותה, והיא הנערה היחידה שאני רואה. פוקוס ליאם, פוקוס. בכל מקרה, לאחר שילום החשבון נכנסנו לטרמינל ומשם למטוס.

#מנקודת מבטו של נייל:

אני כל-כך שמח וכל-כך מאוכזב באותו זמן. מצד אחד- הייתה לי את החופשה הכי נהדרת שאי-פעם הייתה לי עם מי שאני אוהב, והיא נהנתה, והיא אפילו לא בהריון. אך מצד שני- למרות שזה נשמע מוזר, קיוויתי מאוד להיהפך לאבא, ואני כן רוצה איתה ילדים. התיישבנו במחלקה ראשונה: זאיין, ליאם, ג'סי, לואי, הארי, ליז, איימי ואני.
"אז חוזרים" לואי אמר, מעקם את שפתיו.
"כן, יש לנו מופע לחזור אליו" זאיין אמר.
"כן, המופע…" מלמלתי.
"נייל, הכל בסדר?" ליז שאלה.
"כן, רק ש… קיוויתי לפני המופע, לפני שאני מציג את איימי רשמית לעולם" גמגמתי.
"מה קיווית לעשות לפני שאתה מציג אותי לעולם?" איימי גמגמה, מביטה בי בעיניה היפות.
"קיוויתי שההורים שלי יפגשו אותך לפני שכל העולם פוגש אותך" אמרתי לה, חייכתי.
"אוו נייל!" כולם צחקקו.

"הם יאהבו אותך" אמרתי.
"ואם הוריי היו בחיים הם היו אוהבים אותך, הם תמיד אמרו לי שאנחנו יכולים להיות ידידים טובים" היא לחשה לי.
"ידידים טובים? יותר כמו בני-זוג" אמרתי.
"אולי יותר" ליאם צחק.
"אני אפילו לא רוצה לחשוב על מה חשבת הרגע" ליז אמרה, בחילה נראתה בעיניה.
"ואני חשבתי שהארי זה הראש הכחול פה" איימי אמרה.
"היי! למה כולם פה חושבים ככה?" הארי נאם.
"23! אההמ אההמ 23!" ליז השתעלה, מקווה שהוא יבין את הרמז.
"התחנה הבאה: לונדון, ננחת בעוד חצי שעה" הכרוז צווח.
"טוב חברים, בזה הסתיימה החופשה שלנו" לואי אמר.
"אז לסיום- קריאת הידד לאיימי, יום הולדת שמח!" כולם צווחו.
"לא צריך- באמת! נהניתי מכל רגע" היא הביטה בעיניי, ידעתי למה היא התכוונה, ונראה שגם כולם הבינו יחד איתי.
"אווו נייל!" ג'סי צעקה.
"מישהו פה היה עסוק!" הארי אמר.
"הנה- הראש הכחול שכולנו מכירים!" איימי הצביעה על הארי, מתגאה בהוכחה.

#מנקודת מבטה של איימי:

כל-כך נהניתי, אך כעת אני מתרגשת יותר מתמיד למופע. מזל שהם לא יודעים, שלא סיפרנו להם את כל האמת. בואו נריץ אחורה לרופאה הצעירה שנעמדה מולנו.
"אתם נייל ואיימי?" היא שאלה.
"כן" אמרנו.
"הנה התוצאות" היא הביאה לנו את הדפים.
"מה כל זה אומר?" נייל שאל, הופך את הדף כמה פעמים- הגרפים הצטיירו כמו ציור מוזר.
"בקיצור: בכללי אי אפשר לגלות" הרופאה אמרה, "כעיקרון, התוצאה שלילית ואת לא בהריון, אך התוצאות פה מוזרות מאוד וכמות ההורמונים בגופך גדולה מאוד, כמו אישה בהריון".
"אז מה זה אומר?" שאלתי.
"שאת לא בהריון, אך הכל יכול לקרות" הרופאה אמרה.
"הכל יכול לקרות? מה יקרה? היא תהיה בסדר?".
"כן, גם אם המצב יתהפך אין סיכון לחייה" היא צחקקה והלכה משם, השאירה אותנו מאחור- מבוהלים.
"מה עושים עכשיו?".
"אומרים שאת לא בהריון, לא נלחיץ את כולם סתם. אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" הוא אמר, מביט בי.
וכל זה מה שבעצם קרה אז, ועכשיו נריץ קדימה למה שקרה בטיסה.