איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק י"ג: כרטיסים להופעה

#מנקודת מבטה של ג'סי:

שיחקנו אמת או חובה, היה סקסי במיוחד זה ברור.
לאחר-מכן שכנעתי את הבנות לעשות לבנים מייקאוברים ולאפר אותם באיפור הכי משוגע שיש, הן מיד הסכימו וניגשו לעבודה, כל אחת איפרה את בן-זוגה. "אוי הארי, איזו יפה אתה" ליז צחקקה, מאפרת את הארי עם צללית כחולה ומורחת עליו את האודם האדום של פרי, גורמת לאלינור להתגלגל מצחוק.
"הכי חתיכה" הארי אמר, מחייך ומנשק את ליז, משאיר לה סימן של אודם. כולנו צחקנו.
"אני יותר חתיכה" לואי קפץ, "אין עליי!".
"מה שתגיד לואי" נייל אמר, נאבק במסקרה שאיימי שמה לו.
"אני גאה להציג את זאיין- הגרסה המחודשת!" פרי צחקה, מראה לנו את מראהו המגוחך של זאיין. הייתה לו צללית זהובה, ליפסטיק כתום וסומק ורוד על הלחיים, שיערו מסורק כלפי מטה כמו קארה.
"זאיין, הגבריות שלך מרגע זה נעלמה" ליאם אמר, מנסה לשמור על קור-רוח.
"הסתכלת במראה בזמן האחרון?" קולו התנגן. נראה היה שהגבריות של כל הבנים נעלמה מהרגע שהצללית נגעה להם בעור. בינתיים אני התעסקתי בהתעללות בליאם, צלליות משוגעות ואודם מחמיא (בעיקר לי), צעיף פרוותי וכובע. "מושלם שלי" אמרתי.
"מושלמת שלי" ליאם אמר, מדגדג אותי ומנשק אותי. הוא מנשק כל-כך טוב, אני לא רציתי לעזוב את שפתיו, אני פשוט מאוהבת.
"מתאים לך השפתיים שלי" אמרתי, מסתכלת על שפתיו, נוצרו בשבילי ממש.
"מתאים לשנינו כנראה" הוא חייך, מביט בי בעיניו המדהימות.

#מנקודת מבטו של נייל:

אני לא מבין למה כל זה, למה נשים עוברות את זה כל יום. סומק, אודם, ליפסטיק והדבר הכואב הזה לריסים, פינצטות וצלליות… והכל בשביל שנחבב אותן יותר. אני אוהב את איימי איך שהיא, היא לא צריכה להתאפר, לא להתלבש יפה, לא להתגנדר… פשוט לבוא כמו שהיא. אני אראה את יופיה גם אם היא תהיה לבושה בפיג'מה ושיערה יהיה מבולגן. עיניה, חיוכה, צחוקה… הכל מושלם!.
"איימי…" מלמלתי.
"כן?" היא שאלה, מוסיפה עוד אודם לשפתיי, איזה רגע מביך.
"למה אמרת לכולם שעשינו את זה? הרי אנחנi לא, כלומר, עדיין לא…" לחשתי, המילים התבלבלו לי. בחיים לא דיברתי עם מישהי על הנושא הזה, אף פעם.
"עדיין לא? אתה מתכנן משהו שאני לא יודעת עליו?" היא מחייכת חיוך לצד, מתביישת.
"את מתכננת?" לחשתי.
"אממ..לא יודעת. אני בחיים לא דיברתי על זה עם בן, אף פעם לא היה לי חבר. אתה יודע, זה מביך אבל כולם רוצים" היא מלמלה, התחילה לקשקש והיה אפר לראות כמה קשה היה לה להגיד את זה.
"ואת?" שאלתי, מקווה שלא הבכתי את שנינו יותר מידי.
"נראה לי שכן, באחד מן הימים" היא השפילה את ראשה, מנסה לא להביך אותי.
"מתי שאת מוכנה" אמרתי, החזקתי את ידה, "אני אחכה".
"תודה" היא חייכה, "ועכשיו בוא נעשה אותך הכי חתיכה בחדר" היא צחקקה.

#מנקודת מבטה של איימי:

לא מאמינה, פשוט לא מאמינה שדיברנו על הנושא הזה עכשיו. כל-כך מביך אבל אני כל-כך רוצה, זה נוראי. התאפרנו ואיפרנו את הבנים, פתאום כל החדר היה מלא בבנים מאופרים באופן מגוחן.
"וואו לואי, אתה פשוט נוצץ" אלינור קרצה לו, והוא חייך והסתכל במראה.
"אני נראה כמו ברבי!" הוא צרח, קמט הופיע על מצחו. כולם נראו מגוחך, כולל אנחנו הבנות, אך ככל שזה נהיה מגוחך ומוזר- ככה גם היה יותר כיף. בילינו את כל הלילה בצחוקים, בדיחות וכיף.

היום שלמחרת היה מעורפל, התעוררתי כשנייל מחבק אותי, כנראה ישנו אחד ליד השנייה. חייכתי ונישקתי אותו, עדיין האיפור לא ירד מפרצופו. מיד קמתי לצחצח את שיניי, להתארגן ולאכול.
"איימי?" ליז התעוררה לרגע.
"תחזרי לישון ליז, אני רק מתארגנת זה הכל" חייכתי אליה והיא חזרה לישון, מחובקת עם הארי כשראשה על חזהו. כולם נראו מאושרים, זה היה כל-כך כיף לדעת שלכולם היה לילה נהדר.
"מה השעה?" ליאם קם בפתאומיות,נראה לחוץ.
"9 וחצי, למה?" שטפתי את פניי.
"חברים, צריך לקום! אנחנו מאחרים לחזרות!" ליאם צעק, הארי ולואי התעוררו.
"אוי מה השעה?" פרי קמה, מנסה לשפשף את עיניה ולראות ברור את השעה, "אני מאחרת לבדיקת הסאונד שלנו! הבנות בטח מחכות לי" היא מיהרה להתארגן ולצאת.
"קדימה זאיין, נייל… אנחנו מאחרים!" לואי צעק בקולו הרם.
"רק רגע, חייב לגמור… את… העוגה" זאיין מלמל, הסתובב לצד השני ונרדם. נייל נחר נחירה והתכסה בשמיכה.
"חכו רגע" אמרתי, מוציאה צופר מהתיק של ג'סי. הצופר שהיא משתמשת בו להשתיק את ליז ואותי כשאנחנו רבות או מדברות יותר מידי, היא תמיד מסתובבת איתו.
"ביייייייייייייייייייייייייייייייייייפ" צפרתי.
"גמרתי!" זאיין אמר, מתעורר בפתאומיות.
"בוקר גם לך" נייל נבהל ואז חייך.
"בוקר טוב, מתוק שלי" חייכתי אליו חיוך מאוזן לאוזן. היחידות שנותרו היו ליז, ג'סי ואלינור.
כולם צחצחו שיניים ביחד ליז אותו כיור, זה היה נוף שלא רואים בכל יום. מתלבשים מהר, הם הלכו לכיוון הדלת, מסתרקים ולובשים ז'קט.
"אני אתגעגע" חיבקתי אותו, נפרדת.
"להתראות" הוא נישק אותי, ולכולם הבעת פנים מוזרה. הוא נראה מוזר, כאילו העצבתי אותו כשלא עניתי לו כששאל אותי על "הנושא"- סיבכתי את עצמי יותר ממה שחשבתי.
הבטתי בהם נכנסים למכונית, מחייכים ונוסעים לכיוון האולפנים שבהם הם עושים חזרות.

#מנקודת מבטה של ליז:

התעוררתי, השמש כבר הפריעה לי לישון. הלכתי למטבח ואיימי הייתה שם, אוכלת בשקט דגני-בוקר.
"בוקר טוב" ניסתה לחייך.
"בוקר…" מלמלתי, שפשפתי את עיניי בניסיון לראות משהו. למה בבוקר הראייה שלי מעוותת? כמעט נתקעתי במקרר כשניסיתי לראות אם יש יוגורט. "אוף, אין יוגורט…" נאנחתי.
"תגידי, את והארי בסדר?" היא שאלה פתאום, השאירה אותי בלי מילים.
"מה זאת אומרת?" גמגמתי. אני והארי בסדר, לפחות הארי בסדר… בחלומות שלי כשלי יש חבר לו היו לו עוד אלף כמוני, אפילו לא 23. רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה גם הפעם הראשונה שלו, ואני סתם עוד בחורה. "הכל בסדר" אמרתי אחרי מחשבות רבות, "מה איתך ועם נייל? הכל טוב?" התיישבתי לידה.
"טוב, רק טוב. אני חושבת שהבכתי אותו מידי כשאמרתי שעשינו את זה" היא אמרה, מהרהרת.
"למה? לדעתי דווקא הוא דווקא רוצה" חייכתי. קמט הופיע על מצחה של איימי.
"אוף, הייתי צריכה פשוט להוריד חולצה…" היא האשימה את עצמה, אני מכירה את ההרגשה.
"האמת שבשני המקרים שימחת אותו, ראיתי את הפרצוף שלו כשאמרת שכן- פרצופו העיד על כך שהוא רצה. זו עצה ממישהי שמבינה בשפת גוף" אמרתי.
"כן, את שפת הגוף של הארי הכרת מאוד טוב הלילה לא ליז?" היא צחקקה, צחקתי איתה.
לפתע שמעתי רעש ואלינור התהלכה בינינו. "כמה זמן ישנתי?" היא פיהקה.
"בערך 14 שעות, נרדמת לפני כולם" איימי צחקה.
"באמת? אני לא זוכרת כמעט כלום חוץ מהפרצופים המאופרים של הבנים" היא אמרה, שולחת חיוך חושף שיניים לכל עבר, מתיישבת מולנו.
"הם היו יפהפיות נכון?" התבדחתי, חשבתי על איזו צללית אני הולכת לשים להארי היום.
"כן, בעיקר זאיין. פרי יודעת לאפר!" איימי צייצה.
"היה לה הרבה אימון עליי ועל חברות ליטל מיקס" אלינור מלמלה.
"בוקר לכולם!" ג'סי חייכה, מהלכת אל עבר השולחן, מתיישבת ליד אלינור ומסדרת את שיערה, "אז איך כולן ישנו?" היא מלמלה, אוחזת את ראשה בידיה.
"טוב" כולן אמרו פה אחד.
"איך את?" שאלתי.
"גרוע, ליאם לא יודע לישון כפיות" ג'סי אמרה, "פעם הבאה אני מחבקת אותו".
"הוא לא יודע לישון כפיות?" אלינור שאלה.
"אולי בגלל שהוא מפחד מהן" צחקקתי, אך זה היה נכון, ליאם מפחד מהן וכולנו מפחדים להתקרב אליו עם כפיות.

#מנקודת מבטו של זאיין:

היינו שעות בחזרות, ריקודים ותנועות, שירים ומנגינות. ישבתי על כיסא בפינת האולפן ושתיתי משקה אנרגיה קל. "כבר עייף?" לואי שאל, קושר את שרוכיו.
"לא, כן… אני רעב" אמרתי, מיששתי את בטני המקרקרת.
"אתה יודע, חשבתי על רעיון מעולה" לואי צעק, כדי שכולם ישמעו.
"לואי?" ליאם אמר, מרים גבה.
"למה שלא נזמין את הבנות להופעה? נביא להם אישורי כניסה למאחורי הקלעים, כרטיסי VIP ועוד כל מיני דברים" לואי צחק.
"רעיון ענק" הארי חייך.
"אני רק אעשה כמה טלפונים ונפתיע אותם כשנחזור הביתה" ליאם התעסק עם הטלפון.
אני רק ישבתי וראיתי איך הכל קורה מסביבי:" היה כיף אתמול, אה? כשסוף-סוף זכיתי לראות את כולכם עם סומק ואודמים" לא יכולתי להתאפק, צחקתי.
"כאילו שאתה היית לא היית חתיכה איתנו" נייל אמר.
"לא יפה" אמרתי, מתבייש. כולם צחקו וגם אני.
"יופי, הכל סגור" ליאם אמר, מחייך ומהנהן.
"יופי, אני אודיע לאיימי" נייל ניגש היישר לטלפון.
"לא!" לואי אמר.
"מה לא?" הוא שאל.
"כל הקטע הוא להפתיע אותן!!!" הארי אמר.
"טוב" אמרתי וחזרנו לרקוד, ניראה היה שכולם היו מותשים ולא רק אני.

חזרנו הביתה, כמעט התפרקנו על הרצפה.
"חזרנו" צווחנו בשארית כוחותינו.
"מה קרה?" איימי ראתה אותנו ונבהלה, "הרביצו לכם מעריצות או משהו?".
"לא, אנחנו פשוט מותשים מהחזרות" הארי אמר, מתרפק על הספה וצופה בטלוויזיה.
"אני אקח משהו לאכול" אמרתי, הייתי רעב במיוחד.
"איימי, ליז וג'סי עדיין פה? אנחנו צריכים לדבר אתכן" נייל כנראה לא יכל לחכות.
"כן, הן בדיוק אורזות את הדברים שלהן. אלינור הלכה לפני רבע שעה בערך, היא איחרה לפגישה לעוד קמפיין דוגמנות" איימי מלמלה. "ג'סי! ליז! בואו רגע". ג'סי וליז הגיעו מחויכות שתיהן, "היי כולם".

#מנקודת מבטו של הארי:

"היי כולם" ג'סי וליז חייכו, ליז ליז ליז… אני לא מאמין שהכעסתי אותה, והכל בגלל משחק מטופש. היא כנראה מרגישה עכשיו כמו עוד אחד מהנשים שאני יצאתי איתן, אך היא שונה, מיוחדת, מושלמת. אני לא אתן לה להרגיש ככה:" ליז, אנחנו יכולים לדבר רגע בחוץ?" שאלתי, היא התעלמה.
"ארגנו ש…" נייל התחיל.
"אני ארגנתי" ליאם הפריע.
"כן, ליאם ארגן… שאתן תיכנסו למאחורי הקלעים בהופעה הבאה שלנו, שאתן תקבלו כרטיסי VIP ושאתן תזכו לראות אותנו עושים את מה שאנחנו הכי טובים בו" נייל התרגש.
"לרקוד? לנגן?" ג'סי ניסתה להעליב.
"להסתיר דברים?" מלמלה ליז, מסתכלת עליי.
"לשיר!" נייל חייך לג'סי, "תודה ג'סי".
"בבקשה" היא חייכה, קורצת לו.
"ליז, אנחנו יכולים לדבר?" התעקשתי, היא סימנה לי "אחרייך" ויצאנו במרפסת.
"כן?" היא אמרה, יושבת על שולחן הזכוכית.