איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק י"א: תשוקתה של ג'סי

#מנקודת מבטה של איימי:

משהו לא בסדר עם ג'סי. ״ליז, את יודעת מה קרה עם ג'סי? היא נראית מוטרדת״.
״אני לא יודעת אבל… נראה לי שהארי מחבב אותי״ היא לחשה לי.
״כן, את יודעת למה היא כמעט בכתה?״ שאלתי.
״נראה לי שאנחנו כבר יודעות, בואי״ היא לקחה אותי לחדר שלי, משאירה את הארי לראות את סוף הסרט לבד. הייתי מסוקרנת, ג'סי אף פעם לא בוכה ככה, היא לא ילדה שבוכה סתם, למרות שהיא נוטה לעשות סצנות. נכנסנו לחדרי, ראינו אותה בוכה על מיטתי.
״היא הרסה אותו, הוא בוכה עכשיו ואין לי מה לעשות בעניין, אני לא יכולה לראות אותו ככה״ ג'סי יבבה, מנגבת את הדמעות.
״אל תדאגי, מחר הוא כבר ייצא מזה. זה ליאם! הוא חזק, הוא יתמודד עם זה״ ליז ניחמה אותה. ״אני הולכת אליו שנייה, כבר חוזרת״ אמרתי ויצאתי מהר. הלכתי ולפתע הבנתי, אני לא צריכה ללכת, ג'סי צריכה אותי. האם אני באמת החברה שנוטשת חברות בשעת צרה? אני לא! חזרתי לחדר וישבתי לידה, ניחמתי וליטפתי אותה.
״מה המצב של ליאם?״ ג'סי שאלה, נראה היה שזה כל מה שהיה חשוב לה, זו הג'סי שאני תמיד הכרתי- תמיד אחרים קודם, גם אם זה מלפני דרמות וריקוד. פשוט חיבקתי אותה.
״טוב, אני לא רוצה להרוס לנו את מסיבת הפיג׳מות… בואו נתחיל לכייף״ היא חייכה, עיניה אדומות.
״אני אלך לזרז את ארוחת הערב, ליז תישאר איתך. תתאפקו או משהו, זה תמיד משפר את ההרגשה של ג'סי, זה וריקוד״ אמרתי ויצאתי למטבח, זאיין ואני ניגשנו ישר לעניין, ניחוחות החלו להתפשט במטבח ובבית.

הגיעה השעה לאכול ארוחת ערב.
״ליאם, הארי, לואי, ליז, ג'סי! בואו יש אוכל״ צעקתי, והוצאתי את התבשילים מהתנור. ״עוד לא הבנת שאת לא צריכה לבשל כדי למשוך אותי?״ נייל חייך, נישקתי אותו וחייכתי חזרה. ״לא, לפעמים אני צריכה לשמוע את זה ממך״ אמרתי, הוא צחק. ״אני תמיד אהיה פה להזכיר לך״ הוא אמר וקרא לכולם לאכול. ״נראה טעים!״ לואי ליקק את שפתיו.
״אני בישלתי״ התגאיתי בעצמי, ראיתי את זאיין מסמן לכולם שזה הוא. ״זאיין!״.
״קצת קרדיט!״ זאיין התרברב, הגיש לשולחן נודלס, תבשילים ופשטידות, וכמובן שהקינוחים היו במקרר.
״נראה טעים״ הארי וליז הגיעו, ישבו אחד ליד השני. ״אני הכנתי״ השוואתי וזאיין סימן שוב.
״איפה ג׳סי וליאם?״ לואי שאל. ״פה״ ליאם אמר. הוא לפתע נראה בסדר, כאילו לא היה עצוב, אלא אם מסתכלים בעיניו. נראה שאף אחד לא שם לב לזה חוץ ממני ומליז, שידענו מה קורה. התיישבנו לאכול בלי ג׳סי, היה שקט ומוזר בלעדיה.
״איפה ג׳סי?״ ליאם הבחין בחסרונה.
״היא…״ גמרתי פתאום, התלבטתי אם להגיד את זה מלפני כולם.
״אוי איימי, פשוט תגידי את זה. נמאס לי מהסודות- ג׳סי לא יכולה לראות אותך כל הזמן עצוב! וכשבכית היא פשוט התפרקה, נשברה. היא עכשיו בחדר בוכה כיוון שהיא לא יכולה לעזור לך בשום דרך!״ ליז צעקה, לקחה בכעס את האוכל לצלחת. ליאם מיד קם והלך, הלך לחדרי. חייכתי, סוף-סוף הוא הבין איך ג'סי מרגישה.

#מנקודת מבטו של ליאם:

הלכתי לחדרה של איימי, הלכתי לעודד את ג'סי. נכנסתי וראיתי אותה בוכה ללא הפסקה.
"ג'סי" מלמלתי, ניסיתי לנסח את רגשותיי במילים.
"ליאם! אתה בסדר? יש אוכל את באה?" היא שאלה מיד. לא ייאמן שכשהיא במצב כזה היא דואגת רק לי, "אתה בכית ולא יכולתי לראות אותך ככה כשאני לא יכולה לעזור או…" היא גמגמה.
"אני בסדר, את יותר חשובה" מלמלתי, התיישבתי לידה. עם ידיים מחובקות מסביב לברכיה, היא בהתה באוויר.
"אני? אני לא חשובה בכלל, אתה זה שצריך שידאגו לו" ג'סי אמרה, מביטה בי.
"את יותר חשובה מבחינתי, את דואגת יותר מכל אחד פה ותגדעי שאני מעריך את זה" אמרתי. נישקתי אותה, פתאום נפלט לי, לשנינו לא היו מילים.
"אז אמרת משהו על אוכל?" ג'סי ניגבה את דמעותיה וחייכה, הביטה בי במבט מלא באמון.
"זה מה שחשבתי שתגידי" חייכתי אליה, הילדה הזו פשוט מדהימה. לא משנה מה יקרה היא תמיד תדאג רק לי, זה פתח את עיניי לגמרי. "אז שנלך?".
"למה לא" היא ניגבה את דמעותיה לגמרי, אוחזת בידי.

#מנקודת מבטה של ליז:

ליאם וג'סי אחזו ידיים כל הארוחה, מחייכים אחד לשני וצוחקים. מה ליאם כבר אמר לה שם בחדר? מלפני כמה דקות היא בכתה, משהו פה לא הגיוני אלא אם…
"אז ליאם, איך הצלחת להוציא אותה מהחדר?" חייכתי.
"הוא עודד אותי" ג'סי צחקקה, "בדרך הכי טובה שאפשר".
"ומה זה אומר בדיוק?"הארי ואיימי שאלו, איימי נראתה מודאגת. הם חייכו והסתכלו אחד על השני, ג'סי סימנה לו שיגיד.
"אנחנו ננסה דבר חדש" הוא אמר לפתע, "קוראים לזה אהבה, אם אני צודק? שכחתי איך זה עובד כבר".
"אני אזכיר לך אל תדאג" היא הביטה בו ונישקה אותו.
"ו…הנה התיאבון שלי הלך, קחו את זה לחדר אחר" לואי צחק.
"כן, מתי זה קרה?" שאר הבנים החלו למלמל.
"אני לא בטוח, נראה לי שמלפני 10 דקות בערך" ליאם חייך ובלע עוד נודלס.
משהו היה קצת מוזר, ליאם וג'סי? היא בת 15 והוא בן 19. טוב, איימי ונייל מסתדרים למרות הפרש הגילאים שלהם וגם אני והארי, אני מניחה שיהיה בסדר. הארי כזה מושם- כזה חתיך וחמוד, אני מאוהבת.
"אז מה אתן רוצות לעשות?" ג'סי שאלה.
"לעשות עם מה?" איימי שאלה.
"עם מסיבת הפיג'מות כמובן" ג'סי צחקה.
"אפשר להזמין פיצה, טאקו בשביל הארי, לשחק אמת או חובה סקסי עכשיו כשיש לנו זוגות פה" לואי אמר.
"תודה על ההתחשבות" הארי פלט, "אבל אני גם יכול לאכול פיצה עם כולם".
"אנחנו נוכל להזמין את פרי ואלינור, לא? אם הן לא עסוקות" זאיין אמר.
"בטח! תתקשרו" אמרתי, "נעשה את זה מעניין יותר.
"סקסי? בטוחים?" איימי שאלה, "אני, ג'סי וליז ממש ביישניות… במחשבה שנייה רק אני וליז".
"היי!" ג'סי צעקה, "אבל זה נכון" היא צחקה.
"כן, חייב סקסי?" שאלתי.
"לא, רק השאלות יהיו סקסיות" זאיין אמר, "אל תדאגו".