איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק ג'+ד': האורחים

~פרק ג'~

#מנקודת מבטו של נייל:

קבענו שהמסיבה תתחיל בערך בתשע וחצי בערב, לא יכול לחכות. איימי בטח תהיה יפהפייה בבקיני, ואני צריך גם להתלבש יפה, מה אני אלבש? איזה בגד ים לקחת?. תפסיק נייל, אתה חושב יותר מידי, אתה מתחיל גם לדבר לעצמך.
"נייל?" הארי דפק בדלת חדרי.
"כן" עניתי.
"אתה מדבר לעצמך או שסתם נדמה לי?".
"לא, סתם מתלבט. מה נראה לך שיותר מתאים למסיבה, כחול או אדום? אולי כתום או ירוק?" אמרתי, מחזיר בידיי את כל בגדי הים שלי.
"אז אני מבין, אתה לחוץ בגלל איימי" הוא חייך.
"מה? לא… רוצה פשוט להיראות טוב הערב".
"מה שתגיד" הוא צחקק.
"היא בחדר שלה עכשיו, בחדר האורחים החדש, ראיתי בקיני אדום על מיטתה אם זה מה שאתה שואל".
"תודה הארי".
"אין בעד מה" הוא צחק והלך.
אני לא יכול לחכות לראות אותה שוב, ועוד בבגד-ים. נייל, תשתלט על עצמך!.
השעה הייתה 6 וחצי, עוד 3 שעות, מספיק זמן להתארגן ולהחליט על הכל.

#מנקודת מבטה של איימי:

3 שעות, זה מספיק זמן להתארגן ולהרשים. הייתי במחשב, מנסה לכתוב עוד דף מהיומן שלי ולשלוח למייל. "היי הארי" פתאום ראיתי אותו בדרך חזרה מחדרו של נייל, "מה קורה?".
"הכל בסדר" אמר, מביט בי וצוחק. ידעתי שהוא יודע על הפוסטרים ועל ההתאהבות ה"קלה" (קשה במיוחד) שלי על נייל.
"תקשיב, אני יודעת שראית את הפוסטרים ואת הנשיקות והבנת שאני מאוהבת בו, אבל בבקשה אל…".
"אל תדאגי, אני לא אספר לו. אך שכל הבנים נכנסו איתי לחדר הישן שלך הם די גילו את זה איתי" הוא קטע אותי.
"מה?! כולם יודעים?" פעימות לבי התחזקו, התנשפתי והתנשמתי.
"תירגעי, סיכמנו שלא נספר לו אבל… את חייבת לספר לו" הארי אמר, מחייך אליי עם החיוך חושף השיניים שלו. חייכתי ממבוכה.
"ובקשר למסיבה, תגיד לבנים שאני מזמינה כמה חברות אוקיי?".
"אין בעיה, רק תגידי להן לבוא בבגדי-ים ו…" הוא התחיל להגיד.
"כן?" התעניינתי.
"שיגיעו לפה ברבע לעשר, כי כולנו רוצים להכיר לך רשמית את אלינור ופרי… את תאהבי אותן כל-כך!".
"והן יחשבו שאני ילדה קטנה בטח" נאנחתי.
"לא, דווקא הן מתרגשות לפגוש אותך באופן רשמי. נייל וזאיין דיברו איתן בטלפון, יהיה בסדר".
האם זה היה רמז שנייל אומר עליי דברים טובים? אין על הארי, הוא כל-כך נחמד. חוץ מהעובדה ש…
"איך "שכחת להזכיר לי" שכל הבנים נכנסו איתך לחדר הישן שלי, הארי?" שאלתי פתאום, המילים פשוט יצאו.
"אופס" חייך.
"אופס? זה כל מה שיש לך להגיד?" אמרתי והוא היה נבוך במקצת. "הארי!" צעקתי, חבטתי בו עם הכרית שלי.
"פתחת מלחמה" הארי הזהיר, אך המשכתי לחבוט בו. פתאום הוא לקח כרית אחרת והתחיל לחבוט בי בחזרה- נוצות, צחוקים ורעשי חבטות התעופפו בכל החדר. לבסוף הארי נשכב על הרצפה, מובס ומוכה.
"נכנע?" אמרתי נעמדת מעליו, ומחזיקה את ברכיו שלא יזוז בזמן שאני מתנשפת.
"כן, כן… נכנע!" הוא אמר, מתנשף גם הוא, "את טובה בזה".
"זה מה שהרבה מסיבות פיג'מות יכולות לעשות, בנות נהיות חזקות רק בגלל זה" אמרתי בגאווה.
שחררתי אותו והוא ברח, מצחקק.
הבנתי פתאום משהו, הארי הוא כמו ילד בן 10- מצחקק כל הזמן ותמיד הוא זומם משהו.

#מנקודת מבטו של הארי:

יצאתי מחדרה של איימי, מצחקק. וואו, היא חזקה, לא חשבתי שילדה בת 15 יכולה להיות כל-כך חזקה וכל-כך חמודה. חבל שהיא מאוהבת בנייל, למרות שאני שמח בשבילו אני עצוב בשבילי, הוא באמת מצא מציאה. למרות שאני רגיל לצאת עם נשים שמבוגרות ממני, אולי אני אשנה כיוון.
השעה 18:56. וואו, הזמן עבר מהר איתה.
"היי ליאם, לואי…" התחלתי להגיד, נכנס למטבח. "מה אתם מכינים? לעזור לכם?".
"אנחנו לא ממש מכינים משהו, אנחנו מחפשים משהו לאכול" ליאם גמגם.
"מה זאת אומרת? איך יהיה לנו אוכל למסיבה?" שאלתי.
"אל תדאג, יש קייטרינג. קבעתי איתם לתשע וחצי בדיוק" לואי חייך.
"אוקיי, אבל… איפה זאיין?" הסתכלתי לכל הכיוונים, אין סימן מזאיין.
"הוא מתייפייף בחדר שלו, מסדר את השיער שלו. הוא תמיד עושה רושם על פרי. הוא בטח אפילו עושה איתה שיחת ווידאו בסקייפ או משהו" ליאם אמר.
"כן, אתה יודע כמה הם מאוהבים" לואי צחק.
"ואתה ואלינור לא?" נייל פתאום הופיע, פותח את המקרר ומחפש משהו לאכול.
"מחפש משהו שיסיח את דעתך מהמסיבה, מה נייל?" ליאם שאל.
"ומאיימי, ילדה מתוקה" לואי צחק.
"פשוט תשתקו…" הוא נראה לחוץ יותר מתמיד, והוא אפילו לא ראה את איימי עדיין. אני מרגיש שאני צריך להתערב אבל אני לא רוצה להרוס סתם בגלל שאני חושב שזה ייהרס בעצמו, ומה אם הכל ילך בסדר? ומה אם היא תהיה שלו ולא שלי?.
לפתע ראיתי אותה, מתחבאת בפינת הקיר ומאזינה לשיחה שלנו.
"נו נייל, ספר לנו מה התכנית שלך… להתחיל איתה?" לואי התגרה בו.
"כלום, אין לי תכנית. אם זה יקרה זה יקרה" נייל גמגם, "איך אתם יודעים שאני מחבב אותה בכלל?".
"טוב" ליאם אמר, "אני חושב שנלך לארגן את החצר".
"אני מאחורייך" לואי אמר, ממהר.

#מנקודת מבטה של איימי:

לא מאמינה למה ששמעתי עכשיו, נייל מחבב אותי. זהו, אני מאושרת רשמית.
אני מתחילה לחשוב ברצינות על מה שאני אלבש, אולי לא כדאי אדום? ואולי צריך צבע יותר חושני?.
אוי איימי, תפסיקי לדבר לעצמך, אני פתטית.
חזרתי לחדרי להתלבש, להתארגן ולקוות שיקרה משהו הערב. אני פשוט לא מאמינה, כדאי שאני אשאל את הארי לבדוק איזה צבע בגד-ים נייל לובש, אולי נתאים?.
אני שוב מדברת לעצמי, אני כל-כך לחוצה. קמה מהכיסא והולכת לחדרו של נייל, פעם ראשונה שאני אי-פעם נכנסת לשם, חדר ענקי ודי מתאים לו, מסודר פה מאוד. אה-הא! מצאתי את כל הלכלוך, מתחת למיטה, צחקתי והמשכתי. מצאתי את בגד-הים שלו- זרוק על המיטה, אדום. אדום? אנחנו חושבים את אותו הדבר. לפתע שמעתי צעדים מתקרבים, חייבת לזוז.
נכנסתי לחדרי ברגע האחרון והתארגנתי. סידרתי שיער, התאפרתי באיפור עמיד במים ובישמתי את עצמי, אולי אפילו יותר מידי. מיד התלבשתי בבגד-הים האדום שלי, בקיני חמוד עם פסים אדומים. נראיתי כמו סוכריה על מקל ממש. השעה כבר הייתה 20:54- וואו לוקח לי יותר מידי זמן להתארגן.

#מנקודת מבטו של ליאם:

אני ולואי היינו בחצר, מכינים שולחנות ובלונים, וגם גורמים לכמויות האוכל להצטמצם. לפתע דפיקות בדלת, אלינור באה. "לואי, היי מותק" היא אמרה, מחייכת אליו.
"אלי!" אמר ונישק אותה, "בואי, תכירי את איימי. רגע אני אקרא לה".
"נראה לי שאני כבר מכירה אותה מספיק" אלינור אמרה, שולפת מגזין. כתבת השער הייתה עלינו, על הלהקה יוצאת מבית-החולים עם איימי, והכותרת מבשרת:" חולים עליה. החברה החדשה של 1D?".
חטפתי את העיתון. "וואו, ידעתי שהיינו צריכים להתחפש או לצאת במסווה" אמרתי.
"מצד שני, זה היה מוזר לאיימי, לא?" לואי אמר, "אתה יכול לקרוא לה?".
"רק שנייה, נייל!" אמרתי, קורץ ללואי.
"כן?" נייל בא לידו.
"תקרא לאיימי בבקשה" לואי אמר. נייל הסכים והלך.

~פרק ד'~

#מנקודת מבטה של איימי:

נייל קרא לי למטה, שאלינור פה. אני ממש מתרגשת לפגוש אותה, כל הזמן ראיתי אותה בתמונות ואף פעם לא שמעתי אותה מדברת או ראיתי אותה מקרוב. בדרך-כלל רק ההורים שלי סיפרו לי על החברות שלהם, אבא שלי תמיד הכניס אותן לחדרי ההלבשה שלהם ואימא שלי שלי בד"כ איפרה אותך גם.
ירדתי למטה בחשש, הכנסתי את הבטן שלי כמה שיכולתי ויותר, בתוך ראשי התרחש ריב- האם איפרתי את עצמי מספיק? האם אני צריכה עוד שמן לשיער?.
"היי איימי, נעים סוף-סוף להכיר אותך" אלינור חייכה. שיניה היו לבנות והכל אצלה היה מושלם.
"היי אלינור, שמעתי עלייך הרבה" אמרתי, בוחנת את בגדי המעצבים שלה בקנאה.
"מה שלומך? שמעתי מהבנים שעברה עלייך תקופה לא קלה".
"כן, זה נכון מאוד. אבל אני בסדר" חייכתי. היא חייכה חזרה.
"אז איפה פרי?" שאלתי.
"היא תבוא עוד מעט" זאיין הופיע משום מקום, "לא יכול לחכות לראות אותה כבר" הוא חייך.
"אוו זאיין!" אני ואלינור נאנחנו.

#מנקודת מבטו של נייל:

"אוו זאיין!" אלינור ואיימי נאנחו. איימי נראית כל-כך מהממת, אני פשוט לא יכול להפסיק להסתכל עליה, היא מדהימה.
"אז איפה היית כל הזמן הזה?" שאלתי את זאיין.
"מתארגן, מתלבש, מדבר עם פרי בטלפון" זאיין הרהר.
השעה הייתה בערך 21:45.
לפתע דפיקות בדלת, פרי. לבושה כמו תמיד בכובע הלבן שלה, בגד ים ומחייכת לכל עבר.
"היי כולם" היא אמרה, "אני מקווה שלא אכפת לכם, הבאתי את כל הלהקה".
"ליטל מיקס! אני לא מאמינה" נפערו עיניי, כולן היו שם- פרי, ג'ייד, ג'סי ואפילו ליי-אן. כולן היו כל-כך מהממות.
"היי מותק" זאיין אמר, מחבק את פרי חזק, "מה קורה בנות?".
כולן צחקו ואמרו "בסדר", מתלחששות ביניהן.
"היי" היא הביטה בו במבט חושק, מנשקת אותו ולפתע הבחינה באיימי.

#מנקודת מבטה של איימי:

"ומי זו? אהבתי את בגד-הים שלך!" אמרה, מסמנת לי להסתובב.
"היי פרי, אני איימי" הושטתי את ידי ללחיצה.
"היי" לחצה את ידי, "אני פרי, נראה לי שאנחנו הולכות להיות חברות טובות. אני מתה על הסטייל שלך". אני פשוט לא האמנתי! פרי אדוארדס, המודל שלי לחיקוי חוץ מהבנים, אוהבת את הסטייל שלי? שלי?.
נדהמתי והודיתי לה.
"תכירי- זוהי ג'סי, ג'ייד וזוהי ליי-אן" היא הכירה לי את כולן. כולן החמיאו לי על משהו, ואני החמאתי חזרה. "אני פשוט לא מאמינה שאני פוגשת אתכן" אמרתי, לוחצת לכל אחת את היד. "בערך עוד 20 דקות החברות שלי אמורות להגיע, והן ישמחו מאוד לפגוש אתכן גם".
"זה נשמע מאוד מרגש" אמרה ג'ייד, "אני תמיד שמחה לפגוש מעריצות. הן נשמעות מאוד נחמדות".
"כן, ייקח להן זמן להתרגל אליכן ואל וואן דיירקשן אבל הן יסתדרו" אמרתי.
"אני בטוח שהן יהיו בסדר,
דפיקות בלדת, כל-כך התרגשתי לראות את החברות שלי שוב.
פתחתי את הדלת ונדהמתי, החברות שלי לא עמדו בדלת אלא חברי דה וונטד וג'סטין ביבר.
"היי, כנסו" אפשרתי להם מעבר.
הסתובבתי וצפיתי בהם נכנסים, קולטת שנייל מסתכל עליי. סימנתי לא שאני לא מאמינה והצבעתי על "האורחים המיוחדים" שלנו.
הוא חייך והרים את אגודלו, הוא הבין את המסר.
מהר מאוד המסיבה התמלאה במפורסמים והדי-ג'יי הגיע, אורות מהבהבים בצבעים שונים וכולם צוחקים ונהנים. הכרתי כל-כך הרבה מפורסמים באותו ערב, מפחדת שזה ייגמר מתישהו, אך נהנית בכל רגע.