איימי (סיפוק על וואן דיירקשן) 2 פרק ד': שיר ערש

#מנקודת מבטה של ליז:

ישבנו במכונית. ישבתי ליד אלינור במושב האחורי- שומעת מוזיקה באזניות. אלוהים, כמה אני מקווה שהיא תסכים, שהיא תיתן לי להיות עם הארי.
"אז…" אלי התחילה לומר, "אני נהניתי, הארי מאוד מצחיק".
"כן" הרהרתי במחשבות.
"איך לך היה אמא?" אלי הביטה באימי, נוהגת ומציצה עלינו מבעד למראה.
"ובכן, נראה שאת אוהבת אותו והוא אוהב אותך אבל…"
"אבל מה?" סיננתי בין שיניי, משפילה מבטי ומחליפה שיר.
"אבל אני לא בטוחה שתחזיקו מעמד" היא פנתה שמאלה והמכונית חרקה.
"תני לי לדאוג לזה" קרצתי לה ושחררתי את עצמי מחגורת-הבטיחות, חנינו בחנייה הקרובה לביתנו.
"אוקיי- אם את בטוחה בזה אני לא אפריע" פניה התרככו. לא האמנתי שהיא מסכימה, שהיא מאשרת. החיוך לא ירד מפניי.
"יש אישור" שלחתי הודעה להארי, מוסיפה לבבות ונשיקות.
"יופי! אוהב אותך" הוא שלח.
"אני יותר" השבתי.

#מנקודת מבטה של איימי:

ישבתי על אדן חלוני מחובקת עם כרית, צופה בשמש השוקעת. צפיתי בחשיכה המכסה אט-אט את השמיים, את יום נגמר. מחר אני חוזרת ללימודים והתאומים הולכים לגן. אלוהים, כמה אתגעגע אליהם, כמה אני מתרגשת לראות את כולם בבית-הספר. כולם חושבים שהייתי בטיול מסביב לעולם ובטח לא יודעים מה עבר עליי, את מי פגשתי ולמי אני אנשא.
"היי, את באה למיטה?" נייל שאל אותי, מתכסה בשמיכה העבה ומדליק את הטלוויזיה על איזה סרט ישן.
אך לפני שהספקתי לענות שמעתי צעדים קטנטנים. "אמא, תקריאי לי בבקשה סיפור לפני השינה" היילי ניגשה אליי, מחזיקה את סיפור "אליס בארץ הפלאות" ומשפשפת את עיניה בעייפות.
"אני באה- לכי למיטה ותחכו לי טוב?" אמרתי והיא הלכה.
הנחתי את הכרית והלכתי אל עבר חדרה בהיסוס, על קצות האצבעות כדי לא לעשות רעש.
"אמא" סת' חייך כשראה אותי. אני כל-כך אוהבת את שניהם, אין מילים שיכולות לתאר את זה.
"היי קטנים" חייכתי והתיישבתי בין שתי מיטותיהם, "איזה סיפור לספר לכם הלילה?".
"אולי תשירי לנו שיר?" סת' שאל וחייך, נשען על הכרית שלו.
"בטח" חייכתי והתחלתי לשיר להם שיר רגוע. שיר שקט, מרדים, שיר שהמצאתי באותו הרגע. לפני שהספקתי למצוא חרוז ראוי למילה "לילה" הם נרדמו. נפלו לשינה שלווה ונעימה. נישקתי אותם, כל אחד בתורו, נעמדתי והלכתי בשקט אל עבר החדר שלי ושל נייל.
"את שרה מדהים" הוא נישק אותי כשנכנסתי למיטה והתכסיתי גם אני.
"אתה שמעת אותי?".
"אולי, כן…" הוא מלמל לעצמו, גרם לי לחייך כמו בכל פעם שאני רואה אותו. הסתובבתי עם הגב אליו, מנסה להירדם, שלפתע ידיים חמימות חיבקו אותי וליטפו אותי.
"את יודעת כמה אני גאה בך?" הוא לחש בקול צרוד ועייף, עוצם את עיניו. חייכתי, לא אמרתי מילה, לא הייתי צריכה להגיד כלום.
"לילה טוב" לחשתי וכיביתי את המנורה על השידה, עוצמת את עיניי ומחייכת.