איילין – פרק 5
"הבאה בתור היא תהל" אמרה אמא בחיוך
"מייקל , אחרי שנאסף את תהל מהבית תומים , אנחנו נוריד אותך ואת איילין מהרכב בבית יתומים החדש שלכם , איילין תעזור לך ולתהל להתאקלם עד שנגיע כל פעם עם עוד ילד"
כמובן. איך אני לא אעזור לו להתאקלם ? במשך חודש שלם אמא תירגלה איתי , מה אני צריכה להגיד , לאן לקחת אותם , מה להביא להם לאכול , מה להסביר להם וכל מה שהם לא צריכים לדעת.
"אוקי.." הוא לחש והוריד את מבטו
"הגענו !" חייכה אמא ופתחה את הדלת בנלהבות לאחר נסיעה שתקה בה ההורים שלי ביברו על מידת השידה שבחדר שלי וכל סוגי השיעמום שאין לי מושג מאיפה הם שולפים.
"אתה יוצא ?" הסתובבתי לאחור כאשר ראיתי שמייקל לא זז ממקומו
"אה גם אני ?" הוא שאל בהיתממות
"בטח" צחקקתי והסתובבתי לכיוון הבית יתומים , שנראה קצת יותר שמח מהבית יתומים שבו היה מייקל. הוא היה צבוע בכחול , אמנם החצר הייתה מוזנחת ומכוערת אבל לפחות בבית הזה הייתה אחת כזאת.
ככל הנראה הנוהל בבית היתומים הזה היה קצת יותר שונה , גם המראה מבפנים היה שונה במקצת. אולי קצת יותר שמח אם אפשר להגדיר את זה ככה. כשנכנסנו עמד מולנו איש מבוגר והחזיק לילדה שנראתה קצת , איך ההורים שלי אמרו את זה ? מופרקת נראה לי.
"היי , נעים להכיר , אני נורמן" הוא לחץ לאימי ואבי שעדיין היו בשוק מאיך שהילדה שככל הנראה הייתה בגילי הייתה לבושה.
"זאת תהל , תהלי תגידי שלום" חייך האיש והביט בתהל שעמדה לידו והביטה בי.
"היי" היא אמרה , קולה היה גבוה במקצת.
"טוב אני צריך הורה אחד שיבוא איתי ויסדיר איתי את המחירים , ושהשני ישאר ויכיר קצת את תהל" הוא אמר בהיסוס
"אני אבוא" אמר אבי והלך איתו לתוך מסדרון שמרחוק נראה כי הוא מוביל לתוך לובי כלשהו.
"טוב תהל , אני עדן. אני ואור בעלי מנהלים את המקום החדש אליו את הולכת להיכנס זאת איילין הבת שלי , וזה מייקל , עוד ילד שאספנו מבית יתומים אחר" אמא חייכה
"אז אתם לא מאמצים. אתם פשוט כאן כדי להעביר אותי לבית יתומים אחר ?" היא אמרה בעצבנות והתיישבה על הספסל
"זה לא להעביר אותך למקום אחר כמו זה , זה להעביר אותך למקום עם פחות ילדים , יותר יחס , יותר אהבה.."
"יותר בולשיט.." היא קטעה את אימי
"את מעדיפה להירקב כאן ? לא כי את יודעת תמיד יכלו לקחת מישהו אחר" התפרץ מייקל
היא הרימה גבה בצחקוק והזיזה את מבטה לכיוון המסדרון כאשר אבי חזר
"נעים להכיר תהל. אני אור , אני המנהל של המקום החדש אליו את הולכת להיכנס" חייך אבי
"פשוט תגיד בית יתומים" היא סיננה
"תהל בלי להתחצף!" צרח האיש הזקן , מאיפה הוא הביא את זה ? חשבתי שזקנים אמורים להיות חלשים ושקטים..
"סליחה." היא שתקה ונעמדה דום
"לא זה בסדר. אנחנו לא קוראים לזה בית יתומים מכיוון שלדעתי זה לא בית יתומים , מבחינת הרשויות זה נקרא ככה , אבל בשבילנו זה רק בית גדול , עם המון ילדים מדהימים" חייך אבי בנעימות והתקדם לכיוון הדלת
בטח. מה זה מדהימים.
"תודה רבה" חייכה אימי ויצאה איתי מבית היתומים , מחזיקה במזוודה של תהל
"טוב לאן הולכים ?" היא שאלה , לעומת מייקל , לא היה אכפת לה לדבר.
"לבית החדש שלך" אמרתי בעוקצנות ומייקל גיחך
היא הביטה בי בצורה מלחיצה וחייכה לעצמה.
"ביי מתוקים , איליין תקראי לשני אם משהו קורה , נחזור עוד שעה עם הילד הבא" חייך אבא
"רגע…מי הילד הבא ?" שאלתי בשובבות
"טוב הילד הבא זאת הילדה הבאה וזאת תהיה …" אבא שלי דיפדף במהירות בפרופילים של הילדים
"אה מצאתי ! הבאה היא דניאל פטר משהו" חייך אבי
"ביי מתוקים! נתראה עוד שעה" חייכה אימי
"טוב , אז זה הבית החדש שלכם , בואו אני אקח אתכם לאזור בו תתגוררו" חייכתי בהתרגשות בתחילת השביל בחצרי.
"אלוהים ישמור…" לחשה תהל למראה האחוזה
"אנחנו..אנחנו נגור פה ?" שאל מייקל , בנסיון כושל להחביא את ההתלהבות בקולו
"בעיקרון כן" חייכתי
תגובות (3)
ווהו פרק יפה! תמשיכי :)
תמשיכי :)
יש המשכת! רק עכשיו שמתי לב אני מצטערת!
המשך!