איזה יופי, הלכנו לאיבוד – פרק 2

התחלנו לאכול בתיאבון את הקוקוס, כשלפתע דמי הבחינה בנחש קוברה המתקרב היישר אלינו, ואין אמבולנס שיפנה מישהו לבית החולים במצב של הקשה!
"אל תזוזו." סינן דן, הנחש ההוא זחל עוד יותר קרוב אלינו, לבסוף הוא היה כמה סנטימטרים מרגלה של סלנה המפוחדת והחיוורת כסיד.
אך אז הבנו שהוא בסך הכל רוצה להגיע אל המים, הוא החל לזחול על פני המים, או לשחות מן שחייה מוזרה של נחשים, אבל כאשר היה רחוק כשני קילומטר מאיתנו, המים היו עמוקים.
כריש גדול מימדים פשוט יצא מן המים וטרף את הנחש.
כולנו קפאנו במקומנו, איך ניצלנו שדחפנו את הסירה לאי? ועכשיו, כאשר אנחנו יודעים שיש כרישים במים, איך נוכל לחזור? הרי המצבר אינו פועל!
כולנו נשכבנו על מגבות מעל אדמת האי, בניסיון להשתזף, לי, לדמי, לנלה, לדן ולסטרלינג– זה לא הצליח במיוחד, או במילים אחרות – רק סלנה השתזפה מעט.
"אני מפחדת, ג'סטין, אם יבוא עכביש?" אמרה לי נלה.
"אמחץ אותו כמו פיל, בשבילך אתגבר על הפחד שלי." אמרתי לה.
"ואם יבוא נחש?" היא שאלה אותי.
"אעשה ממנו סושי – שלא נאכל, כמובן." אמרתי והיא צחקה את צחוקה המתוק.
"ואם יבוא נמר?" היא המשיכה לשאול.
"אז אני אתנפל עליו כמו מלך החיות – כמו אריה." השבתי מחייך.
"ואם יבוא דינוזאור?" היא שאלה, אבל הפעם גם קרצה.
"אז אני אבנה מכונת זמן ואחזיר אותו לתקופה שלו." עניתי מחייך וקורץ.
קרבנו את שפתינו זה אל זו, הפעם כן הצלחנו להתנשק, אבל לאחר הנשיקה, הבחנתי במשהו מוזר.
אנחנו בזוגות! אני מתכוון, אני ונלה החברים הרשמיים היחידים על האי, בין השאר אין שום מערכת יחסים של בני זוג.
אבל פתאום, שמתי לב ש-סלנה לצד דן, ו-דמי לצד סטרלינג.
"את חושבת שנצא מכאן 3 זוגות?" שאלתי את נלה.
היא הביטה סביב, לאחר מכן ריכזה את מבטה בי ואמרה: "הכל יכול להיות.".
בערך בשעות הצהריים, כולנו התגייסנו למשימה: "לבנות מחנה.".
לקחנו ענפים ובנינו קירות, לקחנו עלים ועוד ענפים – והכנו גג.
לבסוף זה נראה כמו סוג של סוכה, רק תהינו על מה נישן.
לבסוף אספנו כמה בולי עץ, כיסנו בעלים רכים, ועטפנו אותם במגבות שלנו.
לצד הסוכה הגדולה שלנו, כדי להתחמק ממצבים לא נעימים, בנינו מן סוכה קטנה מאוד, שהיא כביכול – השירותים.
את החדרון ההוא כיסא בול עץ שבור שנוח להזזה, ואם מישהו משתמש בזה, הוא סוגר את ה-"דלת" (בול העץ) ועונה אם נוקשים.
הערב ירד, נשמעו קולות מפחידים.
אז אני ודן החלטנו לנסות להדליק מדורה ליד הסוכה, במקום בו לא היה קיר רביעי – כי זאת סוכה.
כמו שאמרתי – בסרטים המצוירים זה נראה הרבה יותר קל.
אבל לאחר מספר ניסיונות כושלים הצלחנו להפיק אש.
שכבנו כולנו על המיטה ההיא, היא לא הייתה הכי נוחה שבעולם, אבל גם לא הכי כואבת שבעולם, היא הייתה ממוצעת.
שכבנו בסדר הזה: סטרלינג, דמי, סלנה, דן, נלה ואני.
כשישנו, היינו עם הבגדים ששמנו על בגד הים בתחילה, כיוון שבערב נעשה קר.
הבוקר עלה, המדורה כבתה כבר, והענפים שבהם השתמשנו ליצירת המדורה נראו כמו גחלי פחם שחורים.
קמתי אחרון, אין מה לעשות – אני אוהב לישון.
בגלל השהיה הממושכת שלנו באי משעמם כל כך, החלטנו לשחק במשחקים של ילדים צעירים יותר – כמו למשל, שלוש מקלות.
"ג'סטין, רוצה להשתתף?" קראה לעברי נלה כשזה היה תורה של סלנה.
הסכמתי – בהנחה שזה יעביר קצת את הזמן.
אך לפני כן שטפתי את פניי ואת פי, למרות שזה על גבול הבלתי אפשרי עם מים מלוחים שכאלה.
כשסיימנו לשחק 3 מקלות, בניצחונה של דמי, וישבנו לאכול ולשתות, הבחנתי בספינה שהייתה בסביבה.
"זו ספינה! ניצלנו!" קראתי לעבר כולם בעודי מצביע על הספינה הלבנה הגדולה בהתרגשות רבה, הם הביטו לכיוון הספינה, "בואו נקרא לעברה." הציע סטרלינג.
עשינו כן, "אנחנו כאן!" קראנו, "תעזרו לנו!", "נתקענו כאן!".
אני לא יודע למה, אבל אז, הבחנתי בדגל המעט קרוע שהשתרע על טורן הספינה, היה עליו ציור משונה, ציור של דרקון המסתלסל סביב חרב.
הספינה נראתה כאילו עברה בה סופת טורנדו, או שהיא השתתפה באיזו מלחמת עולם.
"שקט רגע…" מלמלתי.
נלה הביטה בי, "מה קרה?" היא שאלה.
"הספינה… היא לא ניראת כמו ספינה רגילה… אני חושש שזו ספינת שודדים." אמרתי.
סלנה ששמעה אותי, נתנה לי כאפה קטנה בראש ואמרה: "מישהו כאן רואה יותר מידי סרטים מצוירים…".
הנדתי בראשי לשלילה, "אני רציני – למה שספינה תסתובב עם דגל שכזה, זה לא נראה לכם מעט חשוד?" שאלתי.
הם הפסיקו לצעוק לעבר הספינה והביטו בה מקרוב, ניסו לפתח לעצמם מעין עיניי נץ.
"ג'סטין צודק!" אמר דן מבוהל, "תסתכלו על הסיפון!".
קצה הסיפון נבנה ועוצב בצורת ראש דרקון, כאשר אחת מקרניו שמשה לתליית חרבות.
"וואו, לא חשבתי שיש דבר כזה שודדי ים…" מלמלה סלנה.
"וואו, לא חשבתי שיש לך מוח מתחת לשיער." אמרתי לה.
"תשתוק!" היא אמרה בתקיפות.
"אל תזלזלי בי!" אמרתי לה בתקיפות.
"סלנה, ג'סטין, זה מה-זה לא הזמן…" אמר דן והפריד בנינו כאשר הוא מחייך לעבר סלנה.
סלנה הנהנה, "אתה צודק." היא אמרה לדן מחייכת.
נלה חייכה ואמרה לי בשקט: "עם בחורה רגילה דן לא מצליח לפלרטט, אבל עם סלנה, הכוכבת הגדולה, הוא מצליח לא רע…".
הבטתי בו ובסלינה, הם נראו מאושרים יחד, אולי הם יהיו חברים – מי יודע?…
לא רציתי להישאר עוד יום על האי הזה, כבר עברו בי המחשבות שלעולם לא אראה שוב את משפחתי, בטח כולם דואגים כל כך, ומשוכנעים שקרה לנו משהו רע.