איזה יופי, הלכנו לאיבוד – פרק 10 – הפרק האחרון!!!

פקחתי את עיניי, ולא האמנתי, לא האמנתי מי עומד מולי!
ג'סטין… לבוש בגופיה לבנה שמעליה ז'קט שחור, ומכנס שחור צמוד…
"אתה חיי?!" שאלתי אותו מופתעת.
"בפעם האחרונה שבדקתי…" הוא אמר.
עמדתי על המיטה וקפצתי עליו, שנינו נפלנו על הרצפה.
"עכשיו אני מת רשמית… הגב שלי…" הוא אמר.
"ג'סטין! אתה חיי!!! אתה באמת חיי!!!" אמרתי מאושרת וחיבקתי אותו חזק.
קמנו מהרצפה, "מה חשבת לעצמך כשקפצת עליי ככה?…" הוא אמר נאנח.
"האם אתה רומז שאני שמנה?" שאלתי אותו מרימה גבה, במבט מלחיץ.
הוא שתק.
"לא אכפת לי, העיקר שאתה חיי!!!" אמרתי לו מאושרת.
הוא הביט בי במבט מוזר, "כן… מה שתגידי…" הוא מלמל, "למרות שזה מתחיל להישמע מטריד." הוסיף.
הוא פשט את הז'קט ונשכב על המיטה.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו.
"יושן." הוא ענה.
עליתי על המיטה שלו גם אני, מביטה בפנים שלו כאשר על פניי פרוס חיוך ענקי מקצה לקצה!
הוא פקח את עיניו, "טוב, עכשיו זה הפך להיות מפחיד… אין אני אמור להירדם ככה?" אמר.
"למה השיער שלך רטוב?" שאלתי אותו.
"כי התקלחתי אולי?…" הוא אמר.
"למה התקלחת?" שאלתי אותו.
"כי היינו באי בודד, באמצע שום-מקום, וכשהצילו אותנו הרגשתי מסריח… אז התקלחתי…" הוא סיפר לי.
"אותנו? לא הצילו אותך, אתה מתת." אמרתי לו.
הוא גרד מעט בראשו: "מה? על מה את מדברת לכל הרוחות?…" הוא שאל אותי.
תהיתי למספר רגעים, "באחד הימים על האי אתה פשוט התרחקת ממני בכעס, ומאז נעלמת. מצאתי את הגופה שלך על החוף באי לאחר כמה ימים!" אמרתי לו בכעס.
"מאיפה הבאת את זה? התרחקתי ממך בכעס? מתתי? את יצירתית…" הוא מלמל בחיוך והסתובב לכיוון השני.
"אני יודעת שאתה יודע על מה אני מדברת." אמרתי לו.
הוא כיסה את עצמו בשמיכה ואמר: "אין לי מושג על מה את מדברת… פרשתי למיטה.".
"עכשיו אתה גם מדבר כמו ישראלי? ג'סטין? זה באמת אתה?" שאלתי אותו.
הוא הסתובב אליי, "לא, אני ג'סי ג'יי." אמר וחזר לכיוון ההפוך.
"אל תסתובב כשאני מדברת אלייך!" אמרתי לו בכעס.
"עכשיו את נשמעת כמו אמא שלי." אמר והניח כרית אחרת על ראשו.
משכתי ממנו את הכרית, והרבצתי לו איתה.
הוא החזיר לי גם, כאשר שנינו צוחקים בלי סוף.
נרדמנו.
אך כשפקחתי את עיניי, היה חושך, השעה הייתה 20:14 וג'סטין לא היה.
החדר המבולגן ההוא עדיין נשאר.
"ג'סטין!" קראתי, "ג'סטין?" המשכתי ושאלתי.
לא היה מענה.
קמתי מהמיטה ויצאתי אל מרפסת החדר.
נשענתי על הדופן והבטתי בשמיים הכהים מכוסים בכוכבים.
אני מניחה שהוא ראה שקשה לי בלעדיו, אז הוא נתן לי לחלום שכלום לא קרה…
"תודה ג'סטין." אמרתי מחייכת לכיוון השמיים.
הייתי לבד בתוך החדר החשוך שלו, פחדתי מעט.
אני בחדר של אדם שאיננו, בחושך… זה לא מפחיד?
אז נזכרתי במפתח שהוא רצה לתת לי, אז בבית החולים, שניות מספר לפני שהוענקה לו הכליה.
המפתח לארון הלבן ההוא, שהוא רצה שרק אני אדע מה יש שם.
נראה שאני כבר לעולם לא אדע, ושאף אחד לא ידע.
כי את סודותיו, הוא לקח עמו אל קרקעית האדמה, מתחת לאבן גדולה ומצבה.